נקודה שלא עלתה כאן...
מעבר לכל מה שנאמר כאן והיה מוכר, לפחות בתחום שבו אני עוסק בתעופה (טיסני רדיו) יש שלב נוסף קריטי בהמראה: מעבר למצב חדש ויציב פחות. ההסעה על הקרקע, צפויה למדי, פה ושם תיקוני כיוון בשל רוח צד, שמירה על מאזנות לתוך הרוח במידה, אבל סך הכל - די יציב. גם שלבי הטיסה עצמה סך הכל צפויים וגם אם יש תקלה זו או אחרת, איבוד אוריינטציה וכו', יש זמן רב לתיקון כל זמן שיש גובה סביר ושיקול דעת קר. אולם בהמראה עצמה, בשלב הניתוק - יש שלב של מעבר מהסעה יציבה על הקרקע, שבו הטיסן רץ על המסלול על גלגליו, נהוג כבר על ידי משטחי הניהוג האירודינמיים שלו ואגב כך "מספר" על מצבו, ואז באחת, הוא עובר למצב שבו הוא נתון לחסדי הרוח, המערבולות ו... תקלות טכניות שמתגלות בשל העומס הרב בהמראה. וכן - גם בטיסנים תקלת מנוע מיד לאחר ההמראה היא קריטית ובלא מסלול מספיק לפניו - נידון הטיסן לפגיעות (המזל הוא - שאין יצורים חיים בתוכו...
). נכון שרוב מה שנאמר כאן לא ממש תופס למטוסים גדולים, אבל דווקא קטנות הכלים הללו שופכת אור בנושא שלרוב הוא שקוף למדי. נחיתה לעומת זאת, הגם שהיא "התנגשות מבוקרת בקרקע" - הרי שהיא מעבר ממצב טיסה למצב יציב יותר של אחיזה בפני הקרקע, מה גם, שיש הכנה של מצג כלי הטיס למפגש עם הקרקע (כיוון הטיסן למטה ולא למעלה - פחות סכנת הזדקרות למשל באובדן כוח מנוע, הצפה שמניחה את כני הנסע להיות הראשונים לגעת, וכו'...).