מה לעשות?

[d a p h i]

מה לעשות?

<אגב, הגעתי לפה מהחתימה של קרנוש>. אבל לשאלה שיש לי. עבתי לארה"ב בקיץ 2004 ופה כל שורש הבעיות החברתיות שלי. אף פעם, אבל אף פעם לא היו לי בעיות חברתיות. תמיד הייתי אהובה על רוב האנשים וחברה של רובם, ואף פעם לא היה מצב שלא היה לי למי לפנות בעת צרה. עד שהגענו לכאן. מכיוון שאני הולכת לבי"ס יהודי, שסה"כ מונה 62 תלמידי <4 שכבות, ט'-י"ב> המעגל החברתי שלי הצטמצם מאוד. נכון שיש אנשים מחוץ לבי"ס, והקהילה, אבל זה לא אותו דבר. האמריקאים, כמה שאני לא אנסה אני לא מצליחה להתחבר איתם באמת. אני ביחסים טובים עם כולם אבל אני לא מצליחה למצוא ממש חברה נפש, חוץ מאחינועם שהיא גדלה בארץ, ובכלל לא נחשבת אמריקאית. אז שוב, זה לא שאין לי חברות, אבל אני פשו לא מוצאת את מקומי פה. אני לא שייכת לשום מקום. לא שייכת לווסט הרטפורד בגלל שאני ישראלית ולא שייכת לרחובות בגלל שאני אמריקאית. ובכלל אני פתאום נזרקתי לכזה מצב מחורבן. כמה שיש לי כוונות לשמור על קשר נהדר עם חברות מהארץ הפרשי שעות בי"ס על אחרי חמש ועוד כל מיני גוזלי זמן עושים את שלהם והקשר הוא לא כמו שהיה. אני בקשר עם המון אנשים אבל הם לא אנשים שאני יכולה להסתייע בהם לקשר יומיומי...ופה, אף אחד לא מבין מה זה להתגעגעת הבייתה וכל פעם שאני זזה משהו מזכיר לי משהו. התינוק שחדש של המנהל- את אור שאני מפספסת <הבן דוד>. הזקן הגבוה שלרגע מאחור נראה כמו סבא. פתאום נראה לי ששמעתי את סבתא. הבכי של אלון. תהילה שמתחחנת שאני אבוא לבקר במסנג'ר. תומר שרוצה חיבוק. וכולם. אני רק בת 16. ופתאום בא לי להתמוטט. לעזאזל. אני בת 16. תודה על ההקשבה. דפנה

 

[sh53]

אולי כדאי להקטין ציפיות?

כלומר היית רגילה למצב מסויים - שיש לך המון חברים וחברות ואת מקובלת, ואז הגעת לארה"ב ופתאום היה לך קשה להתרגל למצב החדש שהוא הרבה פחות טוב ומצב הפוך לגמרי? בלהקטין ציפיות אני מתכוונת להנות ממה שיש, לקבל בהבנה את מה שקורה ולהבין למה זה קורה ואולי זה יעזור לך להתמודד יותר בקלות עם המצב? את הולכת לבי"ס יהודי שמונה 62 תלמידים. מסכימה איתך בהחלט ומבינה שזה לא מספר גדול ואין פה פוטנציאל ממש עצום כדי להכיר, אבל אולי אם תנסי לקחת את המצב יותר בקלות, להסתכל על חצי הכוס המלאה (ואולי גם רביעית או חמישית כוס מלאה בלבד - אבל עדיין יותר טוב מכלום), נכון שהמעגל החברתי הצטמצם מאוד - אבל עדיין שווה לבדוק אפשרות להכיר מתוך 62 החברים האלה יותר אנשים, אולי בשכבות קטנות ממך או בשכבות גדולות ממך (כי בכל זאת יש משהו ביניכם משותף ואני בטוחה שגם להם לא קל להתאקלם בחברה האמריקאית ואולי הם מחפשים קשר עם יהודים וקשר עם ישראלים). בקשר לאמריקאים - מאיזו בחינה את לא מתחברת אליהם? מבחינת הדת? מבחינת המנטליות? תוכלי לפרט קצת? חברת נפש (חוץ מאחינועם) לוקח זמן למצוא, זה הליך של בניית אמון ולכן צריך המון סבלנות ולא להרים ידיים מהר. אני מחזיקה לך אצבעות שבתוך 62 החברים והחברות תמצאי לך נפש תאומה שתוכלי תמיד להעזר בה ולסמוך עליה. בקשר לשמירת קשר עם חברות מהארץ והבדלי השעות מסכימה איתך בהחלט שהבדלי השעות מקשים על שמירת קשר, לכן כדאי לנסות לשמור על קשר באמצעות מיילים/מכתבים. תוכלי לשלוח מכתבים בשעות שנוחות לך והם יענו לך בשעות שנוחות לך. ע"מ לשמור על קשר כמה שיותר, אם הייתי במצב שלך, אז כדי לשמור קשר עם אנשים מהארץ וכמה שיותר קשר - הייתי שולחת מיילים לכמה שיותר אנשים וככה הייתי מקבלת יותר מיילים - הייתי שומרת על קשר עם כל אחד ואחת מהכיתה, כדי שתהיי בקשר עם כמה שיותר אנשים (ייקח קצת זמן לאסוף את המיילים, אבל לדעתי שווה את זה).

ומעניין אותי לשמוע איך התקדמת

 

[הירח מאיר תמיד]

../images/Emo45.gif+ מוסיפה

אני אישית כבר התיאשתי "לרדוף" אחרי בנות במסן.. יש לי את החברות שרוצות לשמור איתי על קשר ואז, פשוט אני מתכתבת באי מייל ובמכתבים.. פשוט יותר נוח... ובכלל, בשבועיים הבאים החלטתי להקדיש את כולי ללימודים ולחברות כאן בקנדה.. לנסות לבסס את קשרים שלי עם החברות.. נראה איך ילך.. בכל אופן, דפנו'ש, אני מבינה ש62 תלמידים בכל הביצפר זה קשה... אני מכירה עוד כמה שזה קשה להם.. אבל, אין ברירה.. חפשי לך בתוכם את החברים שלך.. או שתנסי ללכת לבית כנסת המקומי או לפעילות של הנוער המקומי.. אני יכולה לתת לך שם של תנועת נוער שפועלת כאן ובסיאטל ובעוד כמה מקומות.. חפשי את USY.. אולי זה יעזור לך למצוא חברות... פשוט נסי להיות מעורבת בפעילות החברתית ובמועדונים בביצפר ותאמיני לי, את תרגישי יותר טוב.. אוהבת אותך, קרנושית

 

[d a p h i]

אנחנו צריכות לקבוע דייט במסן...

ו- USY זה קונסרבטיבי...כולם פה ב NCSY וזה פקאצי בטירוף.. בית כנסת.? כל שבת, אני לא צדיקה גדולה, אבל אני עושה את הפעילות של הילדים ומשלמים לי על זה.

 

[d a p h i]

תודה על התגובה...

אף פעם לא הייתי מקובלת במובן של מקובל בארץ, פשוט כי לא רציתי. הייתי נחמדה וחברה של כולם אבל גם היו לי הרבה יותר חברות קרובות מאשר כאן. רוב החברות שלי הם באמת יותר צעירות ממני <בשנה>. אני מאוד לא אוהבת את הצביעות האמריקאית. רגע אחד היא חברה רגע שני היא מלכלכת עלי עם כל העולם. אבל יש נורמליים. הבעיה <שלי לפחות> היא שכמה שאני לא מנסה להתקרב הם מאוד מגנים על "איזור הפרטיות". מאוד סגורות, לא מדברות הרבה, ותמיד עם מסיכה. אי אשפר לראות עצובה\שמחה\צריכה חיבוק. וזה מעצבן אותי.

 

[Mיוחדת ביותר]

אני הייתי במצבך 4 שנים.

היי דפנה, היה לי ממש מוזר לקורא את ההודעה שלך, כי אני פשוט לגמרי יודעת על מה את מדברת. אני עברתי את מה שאת עוברת במשך 4 שנים, כשגרתי באנגליה (בשנות התיכון)והיה לי פשוט רע מבחינה חברתית. במשך כל הזמן הזה שחייתי שם הייתי בדיוק במצבך, רק שאיפה שאני גרתי לא היו בכלל ישראלים, אז תתארי לך מה אני עברתי.. האנגלים הם אפילו יותר גרועים מהאמריקאים בקטע של החברויות. אני יודעת שהאמריקאים עוד יחסית פתוחים, אבל האנגלים בכלל... סגורים ולא חברותיים. לא פותחים את עצמם באמת ולא יודעים להיות חברים אמיתיים, חברי נפש. גם לי הייתה בדיוק את אותה בעיה, לא הייתה לי אף חברת נפש או אף אחד קרוב. וגם כמוך, אני הרגשתי לגמרי תלושה כי בטח שלא הייתי אנגליה ולא הרגשתי כמו אחת מהם, ומצד שני גם לא הייתי ממש ישראלית וקשר עם חברות מהארץ איבדתי. חוץ מזה שגם אף אחד בכלל לא הבין אותי ולא ידע מה עובר עליי ועם מה אני צריכה להתמודד. בכל מקרה, אני אשמח לדבר איתך ולנסות לעזור לך קצת, אם תרצי. תפני אליי ואני אתן לך את המסנג'ר. תרגישי טוב בינתיים..

 

[d a p h i]

תשלחי לי מסר עם המסן שלך?

ותודה, עודדת אותי. הרי בסוף הכל יהיה בסדר, נכון? כי אם לא בסדר, סימן שעוד לא הסוף.

 

[the mush]

אני איתך.

כבר שנתיים בברזיל, ותקועה באותו חרא שאת. אני חושבת שהרצון הוא זה שישנה משהו.

 

[d a p h i]

מסן במסר?

רצון ומנטליות, אישיו שלי ושל אנשים. אבל נראה ונקווה לטוב.

 

[LEATHER REBEL]

אצלי זה דווקא היה הפוך

בישראל המעגל החברתי היה מצומצם מאוד. בבריטניה המעגל רחב למדי. אני לא יכול לומר שאיך שהגעתי לבריטניה זה צמח יש מאין, אבל כן אומר שתוך זמן לא ארוך יצרתי קשרים רבים. וכל זאת בעיר ללא יהודים וללא דוברי עברית. אני כנראה נולדתי אנגלי למרות ששני הורי ילידי ישראל. אין דבר שהוא בלתי אפשרי.

 

[d a p h i]

אני לא אומרת שזה בלתי אפשרי...

וגם לא אמרתי שאין לי חברות כאן. אמרתי שאין חברות קרובות כמו בארץ. חוץ מזה להרבה פעמים יש את ההרגשה של אאוטסיידרית כי כולם מכירים את כלם מהגן. אתה מווסט הרטפורד אז גדלת עם אסתי, הינדא, טובה,רייצ'ל,חנה וכו'. נורא קשה להשתלב בקבוצה כ"כ מגובשת. ורובן כבר ביחד מגיל 3.

 

[LEATHER REBEL]

הסבר אפשרי

יכול להיות שהסיבה שאצלי זה הצליח ככה היא מכיוון שכמו שציינתי מקודם, למרות שנולדתי בישראל ולמרות ששני הורי ילידי ישראל, אני - פשוט - לא ישראלי. אני גם מרגיש נוח יותר לדבר באנגלית ומי שלא מכיר אותי מילדות לא ינחש לעולם היכן נולדתי... המבטא עושה את שלו! האנגלים סגורים? חחחחחחחחחח הצחקת אותי! בתמונה: גם הבחור הזה לא נולד בבריטניה וגם לא גדל בה, אבל הצליח מאוד. אגב: הוא פרסי!