תודה לכל העונים...
אז קודם כל תודה על כל התשובות...
כשהתחלנו לצאת, היה לו מוסר עבודה גבוה מאוד וכאילו זה התדרדר... הוא נמצא בעבודה 3 חודשים, חצי שנה ואו שמפטרים אותו או שהוא מתפטר.
ברגע שמתחיל להיות קצת קשה ולא נוח הוא מרים ידיים ועוזב.
כשאני אומרת "פשטנו רגל" אני מתכוונת שנכנסו שנינו לחובות גדולים ולא יכולנו להחזיק דירה בעצמנו.
נכון שאני רק בת 27, אבל חוויתי בחיי מספר מערכות יחסים משמעותיות רובם היו לא טובות וכשהוא הגיע סוף סוף הייתה לי מערכת יחסים טובה. בגלל זה קשה לי לוותר עליה. אני גם לא נוהגת פשוט לוותר. אני בניגוד עליו מרימה את עצמי ממשברים כי עברתי כמה בחיי הקצרים.
לגבי ההורים שלו, אין שם ממש תקשורת. הוא לא מדבר איתם ולא מספר להם מה עובר עליו. הוא בעצם לא מדבר עם אף אחד, אפילו לא איתי.
ניסיתי את כל הגישות שאני מכירה כדי לדבר איתו ולדובב אותו.
ב8 חודשים האחרונים, ניסיתי כמיטב יכולתי לעודד אותו ולדחוף אותו קדימה לעזור לו לצאת מהמקום הזה. אפילו אני משלמת על הטיפול שלו.
אבל איכשהו, תמיד יוצא שאני הרעה בסיפור. כי אני "חופרת" לו. הוא לא מהאנשים שמדברים ומשתפים. אז ממש קשה לי לדעת מה עובר עליו.
אני בעיקר מפחדת שאם אני יעזוב אותו עכשיו זה יצור את האפקט ההפוך ממה שאני רוצה. שזה יוריד אותו יותר למטה ולא ינער אותו.
העניין הוא, שאם ככה הוא מתנהג שאין לו טיפת אחריות בחיים חוץ מלעצמו, מה יקרה כשיהיו ילדים? משכנתא? האם אני באמת יכולה לבנות חיים עם מישהו ששוקע ככה?
אז קודם כל תודה על כל התשובות...
כשהתחלנו לצאת, היה לו מוסר עבודה גבוה מאוד וכאילו זה התדרדר... הוא נמצא בעבודה 3 חודשים, חצי שנה ואו שמפטרים אותו או שהוא מתפטר.
ברגע שמתחיל להיות קצת קשה ולא נוח הוא מרים ידיים ועוזב.
כשאני אומרת "פשטנו רגל" אני מתכוונת שנכנסו שנינו לחובות גדולים ולא יכולנו להחזיק דירה בעצמנו.
נכון שאני רק בת 27, אבל חוויתי בחיי מספר מערכות יחסים משמעותיות רובם היו לא טובות וכשהוא הגיע סוף סוף הייתה לי מערכת יחסים טובה. בגלל זה קשה לי לוותר עליה. אני גם לא נוהגת פשוט לוותר. אני בניגוד עליו מרימה את עצמי ממשברים כי עברתי כמה בחיי הקצרים.
לגבי ההורים שלו, אין שם ממש תקשורת. הוא לא מדבר איתם ולא מספר להם מה עובר עליו. הוא בעצם לא מדבר עם אף אחד, אפילו לא איתי.
ניסיתי את כל הגישות שאני מכירה כדי לדבר איתו ולדובב אותו.
ב8 חודשים האחרונים, ניסיתי כמיטב יכולתי לעודד אותו ולדחוף אותו קדימה לעזור לו לצאת מהמקום הזה. אפילו אני משלמת על הטיפול שלו.
אבל איכשהו, תמיד יוצא שאני הרעה בסיפור. כי אני "חופרת" לו. הוא לא מהאנשים שמדברים ומשתפים. אז ממש קשה לי לדעת מה עובר עליו.
אני בעיקר מפחדת שאם אני יעזוב אותו עכשיו זה יצור את האפקט ההפוך ממה שאני רוצה. שזה יוריד אותו יותר למטה ולא ינער אותו.
העניין הוא, שאם ככה הוא מתנהג שאין לו טיפת אחריות בחיים חוץ מלעצמו, מה יקרה כשיהיו ילדים? משכנתא? האם אני באמת יכולה לבנות חיים עם מישהו ששוקע ככה?