רסיסים של אושר
New member
מה לעשות ?
אני רוצה בבקשה לשתף אתכם בדבר מה שמאוד מטריד אותי ומבקשת את עזרתכם. אני מתנצלת מראש על כך שאני מאריכה - אבל חשוב לי לנסות ולהסביר את כל השתלשלות העניינים. כשהכרתי את האיש שלי הייתי בת 16. מן הסתם באותה התקופה הכרתי גם את חבריו הקרובים והרחוקים גם יחד. לאחד מהם נקשרתי במיוחד. ותמיד חשבתי שגם הוא אליי. היה לנו קשר מיוחד, שיחות נפש, היה מגיע אלי הביתה גם שהאיש שלי לא היה בנמצא ובקיצור פשוט חברים טובים. כשגדלנו וכל אחד נישא והביא ילדים לעולם גם כן נשארנו בקשר קרוב והיינו יוצאים לבלות ביחד, מתארחים זה במשפחת זו וכו´ וכו´ וכו´. אוסיף ואומר כי במהלך השנים מן הסתם עברנו דברים רבים אבל תמיד נשארנו חברים. כידוע איבדתי את אבא שלי עקב מחלת הסרטן. אבא היה "נשא סרטן" במשך שנה ובשלושת החודשים האחרונים לחייו החלה ההדרדרות הקשה ובשיאה שבוע הגסיסה שהסתיים במותו. החבר ידע על כך. אביו גם כן פעם חלה ודיברנו על כך המון. כשאבא נפטר האיש שלי התקשר לכל מכרנו וחברנו - וכמובן שגם לחבר הנ"ל - סיפר להם את הנורא מכל ועדכן אותם במועד הלוויה. מרבית חברנו הגיעו ללוויה. החבר הנ"ל לא הגיע. גם במהלך "השבעה" כביכול הוא לא הגיע ולא התקשר. לא הוא ולא אשתו כלום. לא הבנתי מה קורה כאן. איך זה שחבר כל כך קרוב לא מואיל בטובו אפילו להרים את הטלפון לחייג 9 ספרות ולהגיד ולו את המשפט הכי בנאלי שבעולם "אני משתתף בצערך". שיתפתי את האיש שלי בלבטים הנ"ל וגם לו לא היתה תשובה. לאחר תקופה מסוימת (חודש אולי חודשיים) האיש שלי חזר למנהג שלו - לצאת עם אותו חבר ועוד אחד למשחק סנוקר שבועי. הם יצאו באותו ערב ובלילה בערך בחצות התקשרתי לנייד של האיש שלי כדי לאחל לו לילה טוב לפני שאני פורשת למיטה. הנייד צלצל בצד השני ופתאום מצאתי את עצמי מאזינה לשיחה בין האיש שלי לאותו חבר. קראתי בשמו של האיש שלי מס´ פעמים והוא לא ענה לי. שמעתי אותם מדברים עלי. יותר נכון את החבר מדבר עלי. הלב שלי איבד מס´ פעימות בקצב המטורף שבו הוא פעם. לתומי חשבתי כי בעלי בכוונה תחילה ראה את המס´ שלי ולחץ על SEND מבלי להשיב ומבלי שהחבר ישים לב כדי שאאזין לשיחה - שכאמור היתה עלי - ואז בעלי יהיה פטור מלחזור עליה בשנית באוזניי. כאמור החבר דיבר עלי. דיבר? לכלך ! ריכל ! השמיץ ! וכדומה. הוא סיפר לבעלי מהי הסיבה בגינה לא התשקר לנחם אתי על מות אבי. אמר כמה שאני בחורה מגעילה ולא נחמדה ובלה בלה בלה בלה וכאלה. הוסיף וחזר וסיפר על פעם אחרונה שנפגשנו לפני שאבא שלי נפטר (חודש ימים לפני מותו) שהתארחנו אצלהם והייתי מאוד לא נחמדה. מה זה לא נחמדה ? ישבתי בפרצוף נאחס ולא הושטתי יד בדבר. אתם מכירים אותי. יש צורך לציין שאני תמיד עוזרת מסדרת ומנקה ? אני מניחה שאין צורך. הסיבה שלי? הייתי אומללה בגלל אבא. מותר לי להיות בדאון לפעמים וכן אפילו לא לפנות כלים וכדומה כשאני מתארחת אצל חברים. לא משנה. גם לא ניכנס לענין למה בעלי בכלל נתן לו להמשיך ולדבר עלי כך. זה לא האישיו. בנובמבר - חמישה חודשים שאיננו מדברים - נפגשנו בחתונה משותפת. ישבנו ביחד סביב אותו שולחן. לפני החתונה לא רציתי ללכת. חששתי איך אשב איתו וכדומה שאינני מסוגלת לדבר איתו בכלל. בסוף החלטתי ללכת, להינות ולכבד את החבר המשותף. וכך היה. הלכנו ואני נראתי נהדר והרגשתי מצוין ורקדתי כל הערב והיה נפלא. באיזה שלב הוא בירך אותי לשלום. עניתי לו בקרירות וזה הכל. לאחר החתונה הוא שאל את בעלי למה אני לא מדברת איתו וזה השיב לו את האמת על הנסיבות שנגרמו ועל כך שנאלצתי לשמוע את השיחה ביניהם. שנה חלפה לערך. בעלי והוא נפגשים מדי פעם ואני כמובן שלא מצטרפת. פעם בעת אירוע חברתי בביתי הייתי דיי שיכורה. הוא התקשר ואני השבתי לטלפון. שוחחתי איתו על מה שהיה וקצת דנו בנושא וזה הכל. הוא לא התנצל. לאחרונה הם נפגשים הרבה. האיש שלי ובתי יחד עם החבר ובנו. ופעמיים החבר ביקש מבעלי שגם אני אצטרף. וזו ההתלבטות. אני כבר סלחתי לו מזמן. אינני כועסת עליו יותר. גם הוא אדם לא נחמד לעתים ויש לו הרבה מינוסים אבל אני אדם מספיק דגול כדי לקבל אותו כמות שהוא ולהנות מהפלוסים שבו. החלטתי שאני גם לא כועסת עליו יותר כיוון שהכעס הזה מזיק רק לי. הוא לא ניזוק מהכעס שלי. אז סלחתי לו בלבי וגם אמרתי לו את זה בשיחה ההיא. אבל אני לא מסוגלת ליותר מכך. כיצד אני אלך לבית של אדם שהשמיץ אותי באופן שכזה ? זה לא שהיה לנו עימות חזיתי. הוא השמיץ אותי באוזני בעלי בצורה הכי מגעילה שרק אפשר במשך שעה ארוכה מאוד. בעלי לא מציק לי. הוא משאיר זאת לשיקולי. ואני מתלבטת. לא יודעת מה לעשות. מה נכון ?
אני רוצה בבקשה לשתף אתכם בדבר מה שמאוד מטריד אותי ומבקשת את עזרתכם. אני מתנצלת מראש על כך שאני מאריכה - אבל חשוב לי לנסות ולהסביר את כל השתלשלות העניינים. כשהכרתי את האיש שלי הייתי בת 16. מן הסתם באותה התקופה הכרתי גם את חבריו הקרובים והרחוקים גם יחד. לאחד מהם נקשרתי במיוחד. ותמיד חשבתי שגם הוא אליי. היה לנו קשר מיוחד, שיחות נפש, היה מגיע אלי הביתה גם שהאיש שלי לא היה בנמצא ובקיצור פשוט חברים טובים. כשגדלנו וכל אחד נישא והביא ילדים לעולם גם כן נשארנו בקשר קרוב והיינו יוצאים לבלות ביחד, מתארחים זה במשפחת זו וכו´ וכו´ וכו´. אוסיף ואומר כי במהלך השנים מן הסתם עברנו דברים רבים אבל תמיד נשארנו חברים. כידוע איבדתי את אבא שלי עקב מחלת הסרטן. אבא היה "נשא סרטן" במשך שנה ובשלושת החודשים האחרונים לחייו החלה ההדרדרות הקשה ובשיאה שבוע הגסיסה שהסתיים במותו. החבר ידע על כך. אביו גם כן פעם חלה ודיברנו על כך המון. כשאבא נפטר האיש שלי התקשר לכל מכרנו וחברנו - וכמובן שגם לחבר הנ"ל - סיפר להם את הנורא מכל ועדכן אותם במועד הלוויה. מרבית חברנו הגיעו ללוויה. החבר הנ"ל לא הגיע. גם במהלך "השבעה" כביכול הוא לא הגיע ולא התקשר. לא הוא ולא אשתו כלום. לא הבנתי מה קורה כאן. איך זה שחבר כל כך קרוב לא מואיל בטובו אפילו להרים את הטלפון לחייג 9 ספרות ולהגיד ולו את המשפט הכי בנאלי שבעולם "אני משתתף בצערך". שיתפתי את האיש שלי בלבטים הנ"ל וגם לו לא היתה תשובה. לאחר תקופה מסוימת (חודש אולי חודשיים) האיש שלי חזר למנהג שלו - לצאת עם אותו חבר ועוד אחד למשחק סנוקר שבועי. הם יצאו באותו ערב ובלילה בערך בחצות התקשרתי לנייד של האיש שלי כדי לאחל לו לילה טוב לפני שאני פורשת למיטה. הנייד צלצל בצד השני ופתאום מצאתי את עצמי מאזינה לשיחה בין האיש שלי לאותו חבר. קראתי בשמו של האיש שלי מס´ פעמים והוא לא ענה לי. שמעתי אותם מדברים עלי. יותר נכון את החבר מדבר עלי. הלב שלי איבד מס´ פעימות בקצב המטורף שבו הוא פעם. לתומי חשבתי כי בעלי בכוונה תחילה ראה את המס´ שלי ולחץ על SEND מבלי להשיב ומבלי שהחבר ישים לב כדי שאאזין לשיחה - שכאמור היתה עלי - ואז בעלי יהיה פטור מלחזור עליה בשנית באוזניי. כאמור החבר דיבר עלי. דיבר? לכלך ! ריכל ! השמיץ ! וכדומה. הוא סיפר לבעלי מהי הסיבה בגינה לא התשקר לנחם אתי על מות אבי. אמר כמה שאני בחורה מגעילה ולא נחמדה ובלה בלה בלה בלה וכאלה. הוסיף וחזר וסיפר על פעם אחרונה שנפגשנו לפני שאבא שלי נפטר (חודש ימים לפני מותו) שהתארחנו אצלהם והייתי מאוד לא נחמדה. מה זה לא נחמדה ? ישבתי בפרצוף נאחס ולא הושטתי יד בדבר. אתם מכירים אותי. יש צורך לציין שאני תמיד עוזרת מסדרת ומנקה ? אני מניחה שאין צורך. הסיבה שלי? הייתי אומללה בגלל אבא. מותר לי להיות בדאון לפעמים וכן אפילו לא לפנות כלים וכדומה כשאני מתארחת אצל חברים. לא משנה. גם לא ניכנס לענין למה בעלי בכלל נתן לו להמשיך ולדבר עלי כך. זה לא האישיו. בנובמבר - חמישה חודשים שאיננו מדברים - נפגשנו בחתונה משותפת. ישבנו ביחד סביב אותו שולחן. לפני החתונה לא רציתי ללכת. חששתי איך אשב איתו וכדומה שאינני מסוגלת לדבר איתו בכלל. בסוף החלטתי ללכת, להינות ולכבד את החבר המשותף. וכך היה. הלכנו ואני נראתי נהדר והרגשתי מצוין ורקדתי כל הערב והיה נפלא. באיזה שלב הוא בירך אותי לשלום. עניתי לו בקרירות וזה הכל. לאחר החתונה הוא שאל את בעלי למה אני לא מדברת איתו וזה השיב לו את האמת על הנסיבות שנגרמו ועל כך שנאלצתי לשמוע את השיחה ביניהם. שנה חלפה לערך. בעלי והוא נפגשים מדי פעם ואני כמובן שלא מצטרפת. פעם בעת אירוע חברתי בביתי הייתי דיי שיכורה. הוא התקשר ואני השבתי לטלפון. שוחחתי איתו על מה שהיה וקצת דנו בנושא וזה הכל. הוא לא התנצל. לאחרונה הם נפגשים הרבה. האיש שלי ובתי יחד עם החבר ובנו. ופעמיים החבר ביקש מבעלי שגם אני אצטרף. וזו ההתלבטות. אני כבר סלחתי לו מזמן. אינני כועסת עליו יותר. גם הוא אדם לא נחמד לעתים ויש לו הרבה מינוסים אבל אני אדם מספיק דגול כדי לקבל אותו כמות שהוא ולהנות מהפלוסים שבו. החלטתי שאני גם לא כועסת עליו יותר כיוון שהכעס הזה מזיק רק לי. הוא לא ניזוק מהכעס שלי. אז סלחתי לו בלבי וגם אמרתי לו את זה בשיחה ההיא. אבל אני לא מסוגלת ליותר מכך. כיצד אני אלך לבית של אדם שהשמיץ אותי באופן שכזה ? זה לא שהיה לנו עימות חזיתי. הוא השמיץ אותי באוזני בעלי בצורה הכי מגעילה שרק אפשר במשך שעה ארוכה מאוד. בעלי לא מציק לי. הוא משאיר זאת לשיקולי. ואני מתלבטת. לא יודעת מה לעשות. מה נכון ?
