מה לחשוב?מה להבין?

yellow feather

New member
לגור יחד-זה סוג של הצהרה למחויבות זוגית

לא לגור יחד - זה להשאיר את כל האופציות (כולל אופציות לסטוצים) פתוחות.
 
למה מקיצוניות לקיצוניות?

סטוצים אפשר לעשות מכל נקודת מוצא. נשואים לא בוגדים? - בסיטונאות. מאידך גם אחרי חודשיים יחד אפשר לפרק את החבילה אם מתגלה כור היתוך מגיהנום . עדיין לא לגור ביחד יכול להגיע ממקום הכי בנאלי של 'מקום משלך', שאפשר לנפוח בו בנחת בלי רגשות אשם, ולגרבץ תוך תקיעת גרפס מבלי שהיא תהיה עדה 'אני בשוק, אני בהלם, אני ה -מו-מה', וגם לא לשטוף כלים יומיים <במקרה הטוב>. כשחיים באותו בית, צריך להתחשב, צריך לחיות 'לפי החוקים' (בד"כ שלה), השהות היא 'טוטלית' - אין לאן 'לסגת'. הוא כנראה עדיין צריך את הספייס הזה, את הפינה השקטה שלו שאליה יוכל לחזור כשהוא צריך לקחת לגימת אוויר. אין בין זה לבין 'לא מחויב' לה דבר וחצי דבר. לא צריך לעשות דרמטיזציה.
 

yellow feather

New member
ברור שגם נשואים בוגדים

אבל, יש הבדל בין מי שנשוי ומתפרפר מהצד ובין מי שאומר "אני לא מעוניין לגור איתך". וזה נכון, כשגרים באותו בית צריך להתחשב, אבל רק כשגרים באותו הבית אפשר לדעת אם באמת אפשר לחיות עם אותו אדם, לכן, אם יש איזו כוונה "רצינית" לגבי הקשר, סביר ששני הצדדים יהיו מעונינים במגורים משותפים. ד"א, לא כל הנשים חוטפות שוק מגרעפס ו/או פלוץ, ואם יש מישהו (או מישהי) שנהנים להפליץ ולגרעפסס להנאתם, עדיף שימנעו מלהתחתן עם מי שנכנס/ת לשוק מפלוץ בריא ו/או סרחני, לא כך? לכן אין שום הגיון בלומר שהוא מחפש פינה בה יוכל לגרבץ ולהפליץ חופשי, כי אם האישה שאיתו תמנע ממנו לעסוק בנ"ל, במילא עדיף שיפרדו כבר עכשיו ולא אחרי 2.5 ילדים. אבוי לאדם (ולא משנה מה מינו) שאינו מרגיש בנוח בביתו שלו, ואם הוא חושש שהוא לא יהיה מסוגל לחיות עם מישהי (או מישהו) ספציפית - סימן שהיא לא בדיוק אהבת חייו (או שהוא איתה מכל הסיבות הלא נכונות).
 
מגורים משותפים

זאת מלחמה מתמדת ופשרה מתמדת. המצב האידיאלי זה כשאף אחד לא מרגיש עד הסוף 'נוח', אבל הסקס הפרוע מחפה על האי נוחות. המציאות של המגורים המשותפים דה-פאקטו היא שבמרוצת הזמן צד אחד, יותר 'דומיננטי' מבחינה טריטוריאלית 'לוקח'. ומאלץ את השני לחיות לפי תנאי הנוחות שלו. והשני בהכרח יוצא אומללינסקי מכל הסיפור. ובשלב האומללות ההדדית, שום פלוץ או גרפס כבר לא נתפס כמחווה רומנטית של אינטימיות
הוא כנראה 'מריח' שטלטנית מרחוק. אוהב אותה, נהנה לבלות איתה וכו', אבל עדיין מתקשה להכניס את הראש ללולאה. גם אהבת חייו יכול לחנוק אם היא מהדקת יותר מדי חזק את החבל, ולו רק כדי להרגיש בטוחה ומבסוטה, מבלי לראות שהוא מכחיל...
 

I C E M A N 7

New member
למה בנוגה זה תמיד יוצא כל כך ארוך

(לא שיש לי בעיה עם זה, מצידי תמשיכו להתמסר כמה שבא לכן) גארוטה ב-28 מילים, המכונסות במשפט אחד, אמרה הכל.
 

yellow feather

New member
../images/Emo2.gif

אני לא יודעת, אני נשואה אי אילו שנים, הורי נשואים קצת יותר, ואיש מאיתנו, לא הרגיש אף פעם לא נוח בביתו שלו וגם לא הגענו עד כה לשלב האומללות ההדדית. אבל, אולי משהו לא בסדר אצלנו. וברצינות - דווקא בגלל שאת מתארת בצורה מדויקת את חייהם המשותפים של חלק נכבד מהזוגות, הרי שחשוב מאוד שאנשים יגורו יחד ויראו אם טוב להם יחד. לדעתי, אין מה להשאר בזוגיות בה צד אחד אחד מאלץ את הצד השני לחיות לפי תנאי הנוחות שלו ובטח ובטח לא בזוגיות בה אנשים חיים באומללות הדדית ומחפשים תירוצים להמנע מחזרה הביתה. אם הוא תופס אותה כשתלטנית, אם הוא מרגיש שהוא עומד להכניס את הראש ללולאה, אם הוא מאמין שצפויים לו חיי אומללות לצידה, הרי שאין שום סיבה להאמין שאי פעם הוא ישנה את דעתו ואם בשלב מסוים, הוא יכנע ללחץ הסביבתי ויעבר הילוך בניגוד לרצונו (מגורים משותפים, נישואים וכו') - זה מתכון בטוח לחיי אומללות (ציפיות שמגשימות את עצמן) או לגט - שזו כבר עלולה להיות אומללות מסוג אחר, בעיקר לילדים.
 
אל תרגישי לא בנוח

בתי הקברות מלאים באנשים שאף פעם לא הרגישו אי נוחות או אומללות, הם אף פעם לא הפליצו, ובאופן כללי אצלם הכל היה בסדר,.בעוד שסריקת האולטרה סאונד של צלעות בן הזוג הייתה מגלה שקעי מרפק בעומקים הולכים ומשתנים. מרבית האנשים, למעט המושלמים, אכן מתפשרים ובהכרח 'אומללים' באופן כזה או אחר. כל זמן שהמאזן בין 'אומללות' לבין 'אושר' הוא לטובת השני - לא זורקים לפח אריג שנסרג. ממושבך 'הנוח' קל להתחיל לזרוע דמגוגיה ולשלח את כולם להזדווג מחדש אם אסטרטגיה של "או ש... או ש... משה" נכשלת. אבל לפי שעה המלינה אכן מתנהלת באופן המאלץ את הצד השני לחיות לפי תנאי הנוחות שלה. היא עורכת בחינות הרס למערכת היחסים שלה, בתקווה לגלות שהיא יציבה מספיק לצלוח הלאה אל 'חוף מבטחים' שלה. רק שלעומתך (מה'כפת לך את, זה לא החיים שלך), היא לא ממש מוכנה להשלכות שיכולות להיות לכשלון האסטרטגיה.
 

yellow feather

New member
מי דיבר על אנשים שלא הפליצו אף פעם?

או על צלעות של בן זוג מלאות שקעי מרפק? זו לא זוגיות, זה עינוי שאפילו הסינים לא המציאו. זה גיהינום
 

אייבורי

New member
איך שכחתי

בדיוק כמו החשיבות הגדולה, להשאיר אצלו מברשת שיניים סוג של הזיה נשית כאילו השארת המברשת שיניים מסמלת את קבלת הקביעות. כשחושבים על זה לעומקו, מתחילים בהשארת מברשת שיניים (קביעות) ואז מעבר לגור יחד (משרד פינתי) ולפני שהוא שם לב יש השתלטות עויינת (הנהלה חדשה) אחרכך מתפלאים כולם שיש גירושים (מכתב התפטרות מסודר)
 
לא בדיוק הזיה נשית...

ברווקותי היה חשוב לי לא להשאיר כלום! לא רק מברשת שיניים... לא רק שלא השארתי, גם דאגתי שלא ישאירו אצלי :)
 

אייבורי

New member
וזה הוכחה ל..?

בתור אישה נתת חשיבות להשארת חפצים אני טוען, מברשת שיניים עולה 20 ש"ח, מבחינת המגזר שלנו אפשר להשאיר אחת אצל כל מאהבת. פגשתי פעם בחור שעשה אוסף תחתוני-נשים כאשר החליט להתמסד, הם עשו מדורה יחד.
 

אייבורי

New member
ברור שלא

אבל כל אחת ואחת מהן הייתה בטוחה שהשארת התחתונים הוא סימן ברור וידוע לרצינות כוונותיו.
 

yellow feather

New member
בדיוק

ומכאן ניתן להבין שכל אחת ואחת ממותירות שובל התחתונים הייתה עושה טוב יותר אם היא לא הייתה מבזבזת את זמנה ואת תחתוניה על החבר שלך - שזו בעצם טענתי.
 
תמיד מייחסים את זה לנשים, אבל

יש גברים שעושים את אותו הדבר. הגברת לוקחת את הדברים ב easy (יש גם כאלו), הוא כבר הביא במקרה חולצה ותחתונים נקיים בתיק ומשאיר אצלה כביסה. היא לא הספיקה לסובב את הראש, הוא כבר הכין לה מדף בארון אצלו, והזמין כרטיסים לחופשה בעוד חצי שנה.
 

yellow feather

New member
../images/Emo13.gif אתה אמרת

"הוא לא רוצה לגור איתה" ומכאן נובע שסביר למדי שהוא גם לא מתכנן איזשהו עתיד איתה, אלא רק משתעשע איתה עד שתגיע ה"אחת"...
 

I C E M A N 7

New member
לפי אותו הגיון

אם אני נוסע מרומא לונציה, ובדרך בא לי למשוך את השהייה בפירנצה בעוד כמה ימים כי גיליתי שכיף שם, אז בהכרח אין לי שום כוונה לשוט על גנדולות בתעלות ביוב.
 
למעלה