מה לחשוב?מה להבין?
חבר שלי ואני בני 24 ובני 28 חברים שנה ותשע.חברים טובים נפגשים הרבה ישנים אחד אצל השני .עם הזמן זה רק הלך והתגבר,יוצאים מטיילים עושים קניות יחד,ארוחות משפחתיות ,נוסעים לטיולים בארץ וזה עתה חזרנו מחופשה ברומא.במהלך הקשר אני זו שמאוד רומנטית מפנקת וקצת יותר קיטשית ואילו חברי יותר טיפוס סגור.אך אין לי ספק באהבה שלו אלי.מבחינה מינית הכול מצוין וכיף לנו מאוד יחד. במהלך הקשר מספר פעמים העליתי את נושא המגורים יחד עוד בתחילת הקשר לאחר 9 חודשים בערך,בזמנו חבר שלי טען שזה מוקדם מידי בשבילו למרות שהתאכזבתי הבנתי אותו מאוד... לפני חצי שנה עבר חבר להתגורר לבד לאחר שגר כשנתיים עם שותף.ולאחרונה שוב רציתי להעלות את הנושא אך שתקתי,למרות שזה היה באווירה וכל הזמן אמרתי שקשה לי עם העובדה שכל הזמן הוא צריך לסחוב אלי דברים ואני צריכה להעביר אליו דברים וכו'. סופ"ש הזה עבר על שנינו סופ"ש סוער רגשות,הוא בא אלי וטוען שאני עצובה בזמן האחרון ומרוחקת( וחלק מזה באמת נכון) שהוא לא רוצה להעיק עלי וכו' וכו',ואז שוב טענתי שעכשיו אני חושבת במצב שלנו היום אנחנו צריכים לעבור לגור יחד.כל הסופ"ש הוא מנסה להסביר לי למה הוא לא מרגיש מוכן ואני באמת לא מבינה כל כך למה ??הוא לא אומר זאת במפורש.שאלתי אותו אם הוא רוצה להיפרד והוא אמר שלא.מבחינתי אני לא חושבת שצריך כי אין בינינו מחלוקות וכאלו.הוא טוען שהוא לא רואה אותנו עדיין יחד תחת קורת גג אך עש עכשיו זה מה שקורה אנחנו נפגשים מלא כמעט 5 פעמים בשבוע!!! מה אני צריכה לעשות?להרגיש?האם ליזום אני את הפרידה למרות הצער שבדבר?האם לחכות לו?אני פשוט מתה עליו לא יכולה לחשוב על להיות בלעדיו בייחוד שאין לנו שום בעיה יחד,האם בשלב זה עדיין להמשיך ולחכות שאולי עוד שנה יחליט וירגיש זאת?אני ממש לא יודעת איך לאכול את זה ואיך להמשיך בשבוע זה?
חבר שלי ואני בני 24 ובני 28 חברים שנה ותשע.חברים טובים נפגשים הרבה ישנים אחד אצל השני .עם הזמן זה רק הלך והתגבר,יוצאים מטיילים עושים קניות יחד,ארוחות משפחתיות ,נוסעים לטיולים בארץ וזה עתה חזרנו מחופשה ברומא.במהלך הקשר אני זו שמאוד רומנטית מפנקת וקצת יותר קיטשית ואילו חברי יותר טיפוס סגור.אך אין לי ספק באהבה שלו אלי.מבחינה מינית הכול מצוין וכיף לנו מאוד יחד. במהלך הקשר מספר פעמים העליתי את נושא המגורים יחד עוד בתחילת הקשר לאחר 9 חודשים בערך,בזמנו חבר שלי טען שזה מוקדם מידי בשבילו למרות שהתאכזבתי הבנתי אותו מאוד... לפני חצי שנה עבר חבר להתגורר לבד לאחר שגר כשנתיים עם שותף.ולאחרונה שוב רציתי להעלות את הנושא אך שתקתי,למרות שזה היה באווירה וכל הזמן אמרתי שקשה לי עם העובדה שכל הזמן הוא צריך לסחוב אלי דברים ואני צריכה להעביר אליו דברים וכו'. סופ"ש הזה עבר על שנינו סופ"ש סוער רגשות,הוא בא אלי וטוען שאני עצובה בזמן האחרון ומרוחקת( וחלק מזה באמת נכון) שהוא לא רוצה להעיק עלי וכו' וכו',ואז שוב טענתי שעכשיו אני חושבת במצב שלנו היום אנחנו צריכים לעבור לגור יחד.כל הסופ"ש הוא מנסה להסביר לי למה הוא לא מרגיש מוכן ואני באמת לא מבינה כל כך למה ??הוא לא אומר זאת במפורש.שאלתי אותו אם הוא רוצה להיפרד והוא אמר שלא.מבחינתי אני לא חושבת שצריך כי אין בינינו מחלוקות וכאלו.הוא טוען שהוא לא רואה אותנו עדיין יחד תחת קורת גג אך עש עכשיו זה מה שקורה אנחנו נפגשים מלא כמעט 5 פעמים בשבוע!!! מה אני צריכה לעשות?להרגיש?האם ליזום אני את הפרידה למרות הצער שבדבר?האם לחכות לו?אני פשוט מתה עליו לא יכולה לחשוב על להיות בלעדיו בייחוד שאין לנו שום בעיה יחד,האם בשלב זה עדיין להמשיך ולחכות שאולי עוד שנה יחליט וירגיש זאת?אני ממש לא יודעת איך לאכול את זה ואיך להמשיך בשבוע זה?
