מה לומר לנכדים?
- פותח הנושא izzy g
- פורסם בתאריך
שלום איזי.
אני חושבת שהשאלה מה לומר תלויה במצב הקיים. במה מתבטאת המחלה של אביך? באיזה שלב היא? הוא מרותק למיטה? הוא עובר טיפולים? רואים את המחלה? היא מדוברת בבית?
עד כמה הבן שלך ואביך קרובים ? האם הבן שלך מרגיש שמשהו השתנה? שסבא לא כתמול שלשום?
ילדים חשים המון. גם מבלי שנגיד להם. הם מרגישים מצבי רוח, הם חשים את המתח באוויר ,הם רואים שהמבוגרים מסתירים מהם משהו - זה צד אחד של המטבע. מצד שני לא תמיד הם שמים לב לכל דבר , במיוחד אם זה לא משהו שמתרחש בבית. לא מדובר פה בהורים אלא בסבא. שבאופן טבעי מרוחק יותר ולא תמיד גר אפילו באותו אזור גאוגרפי. מה גם שמדובר בילד מאוד צעיר
לא תמיד יש טעם להסביר לילד כה צעיר דברים שאין לו יכולת להבין. סתם כדוגמא - הרעיון של מחלה /אולי אפשר יהיה להתגבר עליה ואולי לא, שכרוכה בטפולים ומגבלות - לא תהיה משהו שילד בגיל כזה יוכל להבין. ויכול בשלב זה (אם המחלה רק התגלתה) להכניס לו חרדות ותהיות מיותרות.
ככל שהמחלה היא משהו מורגש יותר - ומשנה את סדר החיים - לא בהכרח כשהילד נחשף לסבא החולה אלא למשל אם אתה נעדר הרבה מאוד מהבית והילד חסר אותך, אז אפשר להסביר לו - אבל לא צריך להנחית עליו את כל האמת לפרטי פרטים - קרוב לודאי שהיא לא תהיה לו מובנת. אמירה כמו רציתי לספר לך שלסבא קצת כואב בראש והוא צריך שאני אעזור לו..דברים מאוד פשוטים ומובנים.
אם תרצה לפרט קצת יותר על מצב המחלה אצל אביך, טיב היחסים בינו לבין בנך וכן הלאה. או בכלל לשתף בתחושות שלך - אנחנו כאן.
אני חושבת שהשאלה מה לומר תלויה במצב הקיים. במה מתבטאת המחלה של אביך? באיזה שלב היא? הוא מרותק למיטה? הוא עובר טיפולים? רואים את המחלה? היא מדוברת בבית?
עד כמה הבן שלך ואביך קרובים ? האם הבן שלך מרגיש שמשהו השתנה? שסבא לא כתמול שלשום?
ילדים חשים המון. גם מבלי שנגיד להם. הם מרגישים מצבי רוח, הם חשים את המתח באוויר ,הם רואים שהמבוגרים מסתירים מהם משהו - זה צד אחד של המטבע. מצד שני לא תמיד הם שמים לב לכל דבר , במיוחד אם זה לא משהו שמתרחש בבית. לא מדובר פה בהורים אלא בסבא. שבאופן טבעי מרוחק יותר ולא תמיד גר אפילו באותו אזור גאוגרפי. מה גם שמדובר בילד מאוד צעיר
לא תמיד יש טעם להסביר לילד כה צעיר דברים שאין לו יכולת להבין. סתם כדוגמא - הרעיון של מחלה /אולי אפשר יהיה להתגבר עליה ואולי לא, שכרוכה בטפולים ומגבלות - לא תהיה משהו שילד בגיל כזה יוכל להבין. ויכול בשלב זה (אם המחלה רק התגלתה) להכניס לו חרדות ותהיות מיותרות.
ככל שהמחלה היא משהו מורגש יותר - ומשנה את סדר החיים - לא בהכרח כשהילד נחשף לסבא החולה אלא למשל אם אתה נעדר הרבה מאוד מהבית והילד חסר אותך, אז אפשר להסביר לו - אבל לא צריך להנחית עליו את כל האמת לפרטי פרטים - קרוב לודאי שהיא לא תהיה לו מובנת. אמירה כמו רציתי לספר לך שלסבא קצת כואב בראש והוא צריך שאני אעזור לו..דברים מאוד פשוטים ומובנים.
אם תרצה לפרט קצת יותר על מצב המחלה אצל אביך, טיב היחסים בינו לבין בנך וכן הלאה. או בכלל לשתף בתחושות שלך - אנחנו כאן.
ענבר לבקוביץ
New member
מה לספר? מתי ואיך?
שלום izzy g,
צר לי על מחלת אביך, זו התמודדות משפחתית מורכבת עבור כל בני המשפחה.
ילדים בכל גיל חשים את השינויים המתרחשים בבית ואת הדברים שמדוברים או שאינם מדוברים.
אני מעדיפה להיות גלויה כי לא לספר ולא לדעת יוצר חשש ודמיון, הרבה יותר גרוע ומפחיד מהמציאות, קשה ככל שתהיה.
המסרים צריכים להיות קצרים, אותנטיים, לא מורכבים מבחינת מטאפורות , כדאי לנסח לעצמך לפני שתשבי עם בנך, איך את הולכת לומר את הדברים.
וחשוב- שתהיה בהם רוח של תקווה, לכידות. "סבא חולה ב-.. כבר קשה לו לעשות כך וכך...הרופאים נותנים לו תרופה ומנסים לעזור לו... אנחנו תומכים בו והוא שמח כשאנחנו באים..". כמובן בהתאם למצב.
חשוב להיות קשובים לשאלות הילד ומותר גם להגיד שאינך יודעת, כאשר באמת אינך יודעת את התשובה.
עצם השיחה והפתיחות מאפשר לבנך לגשת אליך ולשאול כאשר אינו יודע דבר מה, ומלמד אותו על הבעת רגשות ושיתוף רגשי (בניגוד להסתרה).
מצרפת לך מאמר שפירסמתי על -"כיצד מספרים לילד על מחלת הורה?", את יכולה להפוך את המילה הורה לסבא, הרעיונות זהים בעיקרם.
בריאות ובשורות טובות,
ענבר
שלום izzy g,
צר לי על מחלת אביך, זו התמודדות משפחתית מורכבת עבור כל בני המשפחה.
ילדים בכל גיל חשים את השינויים המתרחשים בבית ואת הדברים שמדוברים או שאינם מדוברים.
אני מעדיפה להיות גלויה כי לא לספר ולא לדעת יוצר חשש ודמיון, הרבה יותר גרוע ומפחיד מהמציאות, קשה ככל שתהיה.
המסרים צריכים להיות קצרים, אותנטיים, לא מורכבים מבחינת מטאפורות , כדאי לנסח לעצמך לפני שתשבי עם בנך, איך את הולכת לומר את הדברים.
וחשוב- שתהיה בהם רוח של תקווה, לכידות. "סבא חולה ב-.. כבר קשה לו לעשות כך וכך...הרופאים נותנים לו תרופה ומנסים לעזור לו... אנחנו תומכים בו והוא שמח כשאנחנו באים..". כמובן בהתאם למצב.
חשוב להיות קשובים לשאלות הילד ומותר גם להגיד שאינך יודעת, כאשר באמת אינך יודעת את התשובה.
עצם השיחה והפתיחות מאפשר לבנך לגשת אליך ולשאול כאשר אינו יודע דבר מה, ומלמד אותו על הבעת רגשות ושיתוף רגשי (בניגוד להסתרה).
מצרפת לך מאמר שפירסמתי על -"כיצד מספרים לילד על מחלת הורה?", את יכולה להפוך את המילה הורה לסבא, הרעיונות זהים בעיקרם.
בריאות ובשורות טובות,
ענבר
אני נאלצת לא להסכים איתך
ראשית כפי שנראה לי מכרטיס המשתמש - איזי הוא גבר ולא אשה.
שנית - מדובר כאן על סב. אי אפשר להשוות מחלת הורה למחלת סבא או סבתא. ראשית משום שסבא וסבתא ברוב המקרים לא גרים עם הילד באותו הבית. ועם כל הכבוד למשמעותם בחיי הילד - אי אפשר להשוות את הקרבה או את המשמעות שיש למחלת או אובדן הורה ולמחלת סבא עבור ילד.
באותה מידה אני לא חושבת שאפשר להחליף את המילה הורה במאמר המצוין שלך במילה סבא. זה פשוט לא אותו דבר.
מדובר כאן על ילד בן שלוש. בהחלט יכול להיות שהילד בכלל איננו מודע או מרגיש את מחלת הסב שלא חי באותו בית ואיננו יודעים מה מצב בריאתו ואיך זה משפיע על חיי היום יום של הילד. לכן שאלתי את כל השאלות - משום שיש לתשובות עליהן משמעות רבה במחשבה על מה ואיך אם בכלל להגיד לילד בן 3.
אני חושבת שילד בן שלוש שתוהה ומרגיש מדוע אבא עצבני, או לא בבית כמו תמיד יסתפק באמירה שאבא מבקר את סבא כי כואבת לו הבטן . ואין צורך להכביר במלים או לסבך אותו במחשבות על מחות, רופאים או תמיכה. שוב - הכל בהתאם למצב המחלה, למשמעות הסב בחיי הילד ולמידת השפעת המחלה על חיי היום יום של המשפחה והילד. לא הייתי עונה בצורה כה גורפת וחד משמעית.
ראשית כפי שנראה לי מכרטיס המשתמש - איזי הוא גבר ולא אשה.
שנית - מדובר כאן על סב. אי אפשר להשוות מחלת הורה למחלת סבא או סבתא. ראשית משום שסבא וסבתא ברוב המקרים לא גרים עם הילד באותו הבית. ועם כל הכבוד למשמעותם בחיי הילד - אי אפשר להשוות את הקרבה או את המשמעות שיש למחלת או אובדן הורה ולמחלת סבא עבור ילד.
באותה מידה אני לא חושבת שאפשר להחליף את המילה הורה במאמר המצוין שלך במילה סבא. זה פשוט לא אותו דבר.
מדובר כאן על ילד בן שלוש. בהחלט יכול להיות שהילד בכלל איננו מודע או מרגיש את מחלת הסב שלא חי באותו בית ואיננו יודעים מה מצב בריאתו ואיך זה משפיע על חיי היום יום של הילד. לכן שאלתי את כל השאלות - משום שיש לתשובות עליהן משמעות רבה במחשבה על מה ואיך אם בכלל להגיד לילד בן 3.
אני חושבת שילד בן שלוש שתוהה ומרגיש מדוע אבא עצבני, או לא בבית כמו תמיד יסתפק באמירה שאבא מבקר את סבא כי כואבת לו הבטן . ואין צורך להכביר במלים או לסבך אותו במחשבות על מחות, רופאים או תמיכה. שוב - הכל בהתאם למצב המחלה, למשמעות הסב בחיי הילד ולמידת השפעת המחלה על חיי היום יום של המשפחה והילד. לא הייתי עונה בצורה כה גורפת וחד משמעית.
ענבר לבקוביץ
New member
הבהרה
ראשית אני מתנצלת על אי הדיוק במגדר, לא בדקתי את כרטיס המשתמש.
כוונתי לא הייתה שניתן להחליף הורה וסב מבחינת משמעות וקרבה (אם כי ישנם סבים בעלי קרבה משמעותית ביותר לנכדיהם). התכוונתי כי ייתכן והמסרים במאמר יוכלו לסייע בחשיבה.
כפי שכתבת, וכפי שמראים מחקרים, ילדים חשים בשינויים בבית ולכן אני דוגלת באמירת האמת ואני חושבת שזו תשתית לדיאלוג משפחתי.
כל משפחה צריכה לעשות את הישר בעיניה ואת ההתאמות האישיות והתרבותיות שלה וללכת עם האמת שלה.
שבוע טוב,
ענבר
ראשית אני מתנצלת על אי הדיוק במגדר, לא בדקתי את כרטיס המשתמש.
כוונתי לא הייתה שניתן להחליף הורה וסב מבחינת משמעות וקרבה (אם כי ישנם סבים בעלי קרבה משמעותית ביותר לנכדיהם). התכוונתי כי ייתכן והמסרים במאמר יוכלו לסייע בחשיבה.
כפי שכתבת, וכפי שמראים מחקרים, ילדים חשים בשינויים בבית ולכן אני דוגלת באמירת האמת ואני חושבת שזו תשתית לדיאלוג משפחתי.
כל משפחה צריכה לעשות את הישר בעיניה ואת ההתאמות האישיות והתרבותיות שלה וללכת עם האמת שלה.
שבוע טוב,
ענבר
Saraswati15
New member
הי איזי...
צר לי כל כך "לפגוש" אותך גם פה... אנחנו תמיד אומרים בציניות שזה מפוקפק להיות ב"מועדון ההורים החולים" שלצערי יותר ויותר מחברי מצטרפים אליו...
לי אין ילדים אבל לאחיותי יש (בכל הגילאים) וכשאבי חלה הם קלטו מאוד מהר את העניין ואפילו שאלו למה סבא לא צוחק יותר או לא משחק איתם בגינה או למה הוא ישן הרבה... וגם קלטו חלק מהשיחות שלנו ליד השולחן והיו אפילו עדים לסיטואציות שקשורות למחלה... לא פשוט.
אנחנו בד"כ הסברנו להם שסבא לא מרגיש טוב בלי לפרט ושהוא צריך קצת מנוחה ושקט...
וכשהם שאלו מה יש לו דיברנו על זה באופן כללי בלי להגיד את המילה "מוות", ילדים קטנים בדרך כלל לא מבינים את משמעות המושג הזה (וגם מבוגרים..... עד שזה נוחת....)
מאחלת רק בריאות והרבה, מקווה שיהיו בשורות טובות ושאביך ישוב לקו הבריאות במהרה...
תהיה חזק ועם אביך כמה שאתה יכול...
צר לי כל כך "לפגוש" אותך גם פה... אנחנו תמיד אומרים בציניות שזה מפוקפק להיות ב"מועדון ההורים החולים" שלצערי יותר ויותר מחברי מצטרפים אליו...
לי אין ילדים אבל לאחיותי יש (בכל הגילאים) וכשאבי חלה הם קלטו מאוד מהר את העניין ואפילו שאלו למה סבא לא צוחק יותר או לא משחק איתם בגינה או למה הוא ישן הרבה... וגם קלטו חלק מהשיחות שלנו ליד השולחן והיו אפילו עדים לסיטואציות שקשורות למחלה... לא פשוט.
אנחנו בד"כ הסברנו להם שסבא לא מרגיש טוב בלי לפרט ושהוא צריך קצת מנוחה ושקט...
וכשהם שאלו מה יש לו דיברנו על זה באופן כללי בלי להגיד את המילה "מוות", ילדים קטנים בדרך כלל לא מבינים את משמעות המושג הזה (וגם מבוגרים..... עד שזה נוחת....)
מאחלת רק בריאות והרבה, מקווה שיהיו בשורות טובות ושאביך ישוב לקו הבריאות במהרה...
תהיה חזק ועם אביך כמה שאתה יכול...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.