הליברל האחרון
New member
מה לומר להם?
קיבלתי בימים האחרונים כמה טלפונים מחברים שחיים בחור השחור. ותהו לאן נעלמתי. הייה פעמים שמצאתי את עצמי בסיום השיחה בוהה בסוללרי וחושב לעצמי. ניסיתי קצת לסכם את קשת התגובות שקיבלתי. יש את היותר אנושיים שפשוט כיבדו את החלטתי. אפילו שהיא סותרת את השקפת עולמם. ידעו להיות חברים אמיתים. חברים לטוב ולרע. הם היו מספיק חכמים להבין שזה לא הזמן להציק בשאלות. אפילו הייה אחד שניסה לסדר לי עבודה בתא. תגובה נוספת שקיבלתי "מה אתה עומד לנתק קשר?" הסברתי לו שהשקפת עולם שונה ממש לא קשורה לתחביבם משותפים ואם הוא יחזור קצת בזמן אחורה הוא יגלה שרוב השיחות שלנו ממש לא היו קשורת לדת ושאר ירקות. תגובה די צפויה קיבלתי מחבר קרוב מהישיבה "אני מקנא בך שיש לך את האומץ לעשות את הצעד הזה" אני מאמין שיקח לו עוד תקופה עד שהוא יהיה בשל. מה שכן הוא ממש חיזק אתי בשעות הקשות. כשרציתי לדבר על היציאה עם אדם כמוני שמבין אותי ואת העולם שלי. יותר מכולם הרגיז אותי חבר שההיתי מגדיר אותו "חרדי מודרני" שאלה ראשונה אחרי שבוע שלא דיברנו "תגיד מה אתה עושה עכשיו" לא ניסיתי להתחמק והשבתי שאני עובד בשמירה כרגע. תגובתו היתה "מה אתה דפוק עזבת את הישיבה כדי להיות שומר" השבתי לו שבמישוואה הפשוטה של לא לעשות כלום או לעשות משהו. אני מעדיף לעשות משהו. ובכלל אני רואה את זה בתור נקודת התחלה ותו לא. וברוך ה יש לי שאיפות בחיים. ללמוד מקצוע מכובד וכו. פה הוא התחיל להרצות לי בלהט את התאוריה החרדית הגורסת שתעודת בגרות זה סתם בזבוז זמן וכםף. הרי כ-ו-ל-ם מוצאים אחלה עבודה בלי טיפת השכלה.. הסברתי לו שבלי תעודת בגרות בלתי אפשרי להיתקבל למוסד להשכלה גבוהה. ובככל זה לא ניראה לי מזיק. את התשובה שלי הוא פטר בזילזול "אתה הרי יודע שאתה לא מסוגל לשבת דקה על התחת וללמוד" אמרתי לו שדבר ראשון שלא ידבר על התחת שלי. ודבר שני שאני לא מסוגל ללמוד דבר שאני לא מאמין בו. תשובתו היתה כול כך צפויה "נו באמת אתה הרי יודע בלב שיש אלוהים" אמרתי לו שלא יצרף אותי למחשבות שלו בלי רשותי. לסיום הוא מודיע לי שבאמת חבל שאני עוזב הרי יש בעולם החרדי עבודות נהדרות בשבילי. הוא לדוגמא שבשנה האחרונה בהה בתיקרה יותר מפרעוש מצוי. ועבד בעבודות פיזיות זמניות. סיפר לי בהתלהבות שהוא עובד לפתוח דוכן של ארבעת המינים ולהריוח 10.000 שח תוך שבוע.. סימנו את השיחה בזה שהסברתי לו שאני מעדיף לחיות במציאות במקום בפנטזיה. ובככל אני לא מסוגל נפשית לסחור בדת. חשבתי לעצמי עם דמגוגיה נלחמים בדמגוגיה. פעם הבאה שאני מדבר עם חרדי להציג לו תמונת עולם של כול מה שהוא מפנטז אני עושה. לא לשקר חלילה אלא להיתגבר על הכנות הטבעית שלי ולהציג את המציאות בדרכי שלי. אגב הייה לי דעה קדומה שיש איזה מכנה משותף בין כול החוזרים בשאלה. דחף להגיע לאמת / חשיבה פילוסופית/ לחיות בשלווה. מה דעתכם? פנינה לסיום: אל תיקרי לומר "יוצאים לשאלה" אלא "חוזרים בשאלה" הרי אי אפשר לחזור ממקום שלא ההיתי בו. וכידוע התבנית הבסיסית של האדם לפני אלפי שנים היתה חילונית עד ש"בראשית ברא האדם את אלוהים" אם ככה בסך הכול אני חוזר לטבע הבסיסי שלי בתור אדם.
קיבלתי בימים האחרונים כמה טלפונים מחברים שחיים בחור השחור. ותהו לאן נעלמתי. הייה פעמים שמצאתי את עצמי בסיום השיחה בוהה בסוללרי וחושב לעצמי. ניסיתי קצת לסכם את קשת התגובות שקיבלתי. יש את היותר אנושיים שפשוט כיבדו את החלטתי. אפילו שהיא סותרת את השקפת עולמם. ידעו להיות חברים אמיתים. חברים לטוב ולרע. הם היו מספיק חכמים להבין שזה לא הזמן להציק בשאלות. אפילו הייה אחד שניסה לסדר לי עבודה בתא. תגובה נוספת שקיבלתי "מה אתה עומד לנתק קשר?" הסברתי לו שהשקפת עולם שונה ממש לא קשורה לתחביבם משותפים ואם הוא יחזור קצת בזמן אחורה הוא יגלה שרוב השיחות שלנו ממש לא היו קשורת לדת ושאר ירקות. תגובה די צפויה קיבלתי מחבר קרוב מהישיבה "אני מקנא בך שיש לך את האומץ לעשות את הצעד הזה" אני מאמין שיקח לו עוד תקופה עד שהוא יהיה בשל. מה שכן הוא ממש חיזק אתי בשעות הקשות. כשרציתי לדבר על היציאה עם אדם כמוני שמבין אותי ואת העולם שלי. יותר מכולם הרגיז אותי חבר שההיתי מגדיר אותו "חרדי מודרני" שאלה ראשונה אחרי שבוע שלא דיברנו "תגיד מה אתה עושה עכשיו" לא ניסיתי להתחמק והשבתי שאני עובד בשמירה כרגע. תגובתו היתה "מה אתה דפוק עזבת את הישיבה כדי להיות שומר" השבתי לו שבמישוואה הפשוטה של לא לעשות כלום או לעשות משהו. אני מעדיף לעשות משהו. ובכלל אני רואה את זה בתור נקודת התחלה ותו לא. וברוך ה יש לי שאיפות בחיים. ללמוד מקצוע מכובד וכו. פה הוא התחיל להרצות לי בלהט את התאוריה החרדית הגורסת שתעודת בגרות זה סתם בזבוז זמן וכםף. הרי כ-ו-ל-ם מוצאים אחלה עבודה בלי טיפת השכלה.. הסברתי לו שבלי תעודת בגרות בלתי אפשרי להיתקבל למוסד להשכלה גבוהה. ובככל זה לא ניראה לי מזיק. את התשובה שלי הוא פטר בזילזול "אתה הרי יודע שאתה לא מסוגל לשבת דקה על התחת וללמוד" אמרתי לו שדבר ראשון שלא ידבר על התחת שלי. ודבר שני שאני לא מסוגל ללמוד דבר שאני לא מאמין בו. תשובתו היתה כול כך צפויה "נו באמת אתה הרי יודע בלב שיש אלוהים" אמרתי לו שלא יצרף אותי למחשבות שלו בלי רשותי. לסיום הוא מודיע לי שבאמת חבל שאני עוזב הרי יש בעולם החרדי עבודות נהדרות בשבילי. הוא לדוגמא שבשנה האחרונה בהה בתיקרה יותר מפרעוש מצוי. ועבד בעבודות פיזיות זמניות. סיפר לי בהתלהבות שהוא עובד לפתוח דוכן של ארבעת המינים ולהריוח 10.000 שח תוך שבוע.. סימנו את השיחה בזה שהסברתי לו שאני מעדיף לחיות במציאות במקום בפנטזיה. ובככל אני לא מסוגל נפשית לסחור בדת. חשבתי לעצמי עם דמגוגיה נלחמים בדמגוגיה. פעם הבאה שאני מדבר עם חרדי להציג לו תמונת עולם של כול מה שהוא מפנטז אני עושה. לא לשקר חלילה אלא להיתגבר על הכנות הטבעית שלי ולהציג את המציאות בדרכי שלי. אגב הייה לי דעה קדומה שיש איזה מכנה משותף בין כול החוזרים בשאלה. דחף להגיע לאמת / חשיבה פילוסופית/ לחיות בשלווה. מה דעתכם? פנינה לסיום: אל תיקרי לומר "יוצאים לשאלה" אלא "חוזרים בשאלה" הרי אי אפשר לחזור ממקום שלא ההיתי בו. וכידוע התבנית הבסיסית של האדם לפני אלפי שנים היתה חילונית עד ש"בראשית ברא האדם את אלוהים" אם ככה בסך הכול אני חוזר לטבע הבסיסי שלי בתור אדם.
