מה להסביר לו?

[ימימה]

מה להסביר לו?

הבן שלי בן 5, נולד קטנטן (1.900 ק"ג, אבל לא פג) ועד היום הוא פיצפון: מסתובב לו אי שם בתחתית הנורמה או קצת מתחתיה

מכיוון שהחלטנו לנסות ולטפל בגדילה שלו, אנחנו צריכים עכשיו לעשות לו בדיקות דם להפרשת הורמון גדילה. מדובר לפי מה שהבנתי, בהליך שבו לוקחים דם מספר פעמים ביום, כי הורמון הגדילה אניו מופרש באופן רציף. כמו כולנו, הוא לא ממש אוהב בדיקות פולשניות

, ועכשיו צריך כמובן להסביר לו מה קורה. הצרה היא, שהוא לא ממש מודע לעובדה שהוא קטן - כלומר, הוא יודע שהוא יותר קטן מחלק מהילדים, אבל זה לא נתפס אצלו כבעיה, וגם לא אצל הילדים האחרים בגן (הוא נמצא בגן מעורב, שיש בו גם ילדים בני פחות מארבע, ככה שהוא אמנם בין הקטנים, אבל זה מתקבל על ידם כנורמלי). אנחנו כמובן מעודדים את התפישה הזו שלו את עצמו, ומכיוון שהוא גם חלש יחסית לגילו במוטוריקה גסה, אנחנו מעודדים ומדגישים עבורו דווקא את היכולת שלו בכל פעם שהוא מנסה/מצליח לעשות דברים "פיזיים" יותר:"וואו, איזה גדול וחזק אתה!" וכד' והוא מאושר... השאלה היא, איך מסבירים לו את הסיבה לבדיקות, בלי לקלקל לו את האמון בעצמו, ובלי ליצור אצלו דימוי עצמי של "קטן" ו"חלש", משהו שבינתיים הצלחנו להמנע ממנו. אני מניחה שבכיתה ה', כשילדים אחרים יקראו לו "גמד", הוא כבר יבין את זה לבד ממילא

, אבל בינתיים אני לא רוצה ליצור בעיה שלא קיימת. אז מה הייתן אומרות?

 

[כרמית מ.]

את בטוחה שהוא לא מודע?

כידוע, הבן שלי באותה סירה, כמעט בדיוק. מעולם לא אמר מילה, לא הרגשנו מעולם בעיה שלו עם גודלו - אבל בשלב מסוים התחיל להדגיש כמה הוא חזק, ובמדידות שעשו בגן (שרק בדיעבד דיברנו עם הגננת על הבעיתיות בהן, בגיל הזה) הדגיש ממי הוא יותר גבוה ודברים שהראו שהוא בהחלט מודע. אצלנו אמנם יש לו גם "מראה צמודה" בדמות אחותו התאומה (שגבוהה ממנו בס"מ לא מעטים) אבל זה יותר מזה. לשאלתי המפורשת, הוא גם אמר שהוא לא אוהב להיות קטן. אנחנו אמנם בחרנו שלא להתעסק עם הורמון הגדילה (הציעו לנו להשתתף במחקר של מתן הורמון גדילה לילדים שנולדו במשקל נמוך לגיל ההריון), אבל הוא נמצא במעקב גדילה אצל אנדוקטרינית ילדים, בערך פעם בשנה. כשהלכנו אליה, דיברנו על כך שזו רופאה שתבדוק שהוא גדל טוב / תעזור לו לגדול יותר טוב. במובן החיובי, בלי להזכיר את ה"שלילי" (במרכאות, כי אני לא רואה בגובה נמוך בפני עצמו, ללא בעיה נלווית, משהו שלילי). אני משתדלת בהזדמנויות שונות, לציין שלא הגודל הוא שקובע. שיש יתרונות גם ללהיות קטן (קל לי: גם אני נמוכה מאד. זה אפילו מבלבל לפעמים את הרופאים). שאני אוהבת אותו כמו שהוא - נסיונות לחזק אצלו את הקבלה העצמית, בלי קשר לנתון פיזי זה או אחר (גם אצל אחותו, שלא אוהבת את תלתליה)). אה, ואשמח אם תשתפי גם במה בחרתם להגיד, וגם לגבי הטיפול עצמו ותוצאותיו..

 

[לורליי43]

את יכולה להתייחס לגדילה

לא לזה שהוא קטן. להגיד לו שבגלל שהוא נולד פג (הוא יודע את סיפור לידתו, לגבי זה שנולד לפני הזמן?), צריך לבדוק שהכל בסדר. כלומר- להתייחס לסיפור מהצד הרפואי שלו בלבד, משהו כמו חיסון- שזה גם מיועד למניעה. וכך גם אם הוא יזדקק להורמון גדילה בהמשך- לא לדבר על זה שהוא עכשיו קטן, אלא שזה מיועד להבטיח המשך תקין.

 

[מפגש להורה]

אני מה שאני...

בוקר טוב ימימה ! בתגובתי הכתובה, אני רוצה לשקף לך את התייחסותכם כהורים לעובדת היות ילדכם "פיצפון". אציג תמונת מראה שאינה קלה לעיכול ועיבוד. יחד עם זאת אני סומך עלייך שכשתקראי את הדברים תאפשרי לעצמך בדיקה עצמית וחשיבה לגבי הכתוב להלן: את שואלת בהודעתך - "איך מסבירים לו את הסיבה לבדיקות, בלי לקלקל לו את האמון בעצמו, ובלי ליצור אצלו דימוי עצמי של "קטן" ו"חלש" ? את מספרת שכאשר בנך מנסה/מצליח לעשות דברים "פיזיים" יותר אתם משבחים אותו "וואו, איזה גדול וחזק אתה!". מהו ההבדל בין עידוד ושבח ? השבח מתייחס לאדם עצמו ולתוצאה : אם הצלחת - אתה גדול וחזק. מכאן הילד מבין ש... אם הוא לא הצליח = הוא קטן וחלש (בעיני עצמו). ילד יכול לקחת את השבח לתחושת הערך שלו: אם אני "גדול וחזק" = אני בסדר ואם אני "קטן וחלש" = אני לא בסדר. השבח גם יוצר ציפיות = אנחנו ההורים מצפים שתהיה גדול וחזק (זהו הסטנדרט המשביע את רצון ההורים - בעיני הילד) ואם אני קטן וחלש, אני לא עומד בציפיות של ההורים ומאכזב אותם (בעיני הילד). וכך גדל ילד שעושה מאמצים ומשקיע אנרגיה כדי להשיג את המטרה הנכספת מחד גיסא ומאידך גיסא שלעולם בלתי מושגת - "להיות גדול וחזק" ... "אבל בינתיים אני לא רוצה ליצור בעיה שלא קיימת" ... ימימה - הבעיה כבר קיימת אך סמויה מעיניכם. בנכם קלט את ציפיותכם ועושה ככל יכולתו (לפחות בבית) כדי לא להיות "גמד". ובהחלט אפשר גם אחרת... אפשר ל- עודד את ילדכם. עידוד בא ממקום של אהבה וקבלה ללא תנאי = אתה כאדם/ילד תמיד בסדר יהיה מה שיהיה ויקרה מה שיקרה... וכך גם הילד יקבל את עצמו כמות שהוא... כל כך יפה ניסחה זאת כרמית.מ בתגובתה להודעתך: "אני אוהבת אותו כמו שהוא - נסיונות לחזק אצלו את הקבלה העצמית, בלי קשר לנתון פיזי זה או אחר" העידוד מתייחס לתהליך = למוכנות של הילד להשקעה, למאמץ, לניסיון ללא קשר לתוצאה (התוצאה היא החוויה של הילד והוא משקף לעצמו את הרווח או המחיר מהתוצאה כפידבק לתהליך שהוא ביצע, וכך בפעם הבאה הוא בוחר איך להשקיע את האנרגיה כדי לקבל תוצאה משופרת מבחינתו !). ילד יכול לפרש את התוצאה של פעולותיו כמהלך שבסופו הצלחה או כמהלך שבסופו כישלון וכאן הוא זקוק לתמיכה ללא תנאי של ההורה והבעת האמפטיה להתייחסות הילד: "אנחנו ההורים אוהבים אותך כמו שאתה ובהחלט מבינים את ההרגשה שלך. איך אנחנו יכולים לעודד אותך ? מה היית רוצה לעשות כדי להרגיש אחרת ?" וכו' וכו' אפשר להשתמש במונחים אחרת ובאופן המאפשר לילד את מרחב ההתייחסות שלו למציאות כגון: 'גדול'=בוגר / 'חזק'=יכול, מסוגל / 'קטן'=צעיר / 'חלש'= מסוגל לנסות אחרת/שוב. וכך, כשהילד צומח, גדל ומתפתח כשהוא מחובר לעצמו, ולתחושת ערך מבוססת (האהבה והקבלה של ההורים), שאינה נפגעת גם מקריאות "גמד" - הוא יכול לקבל את עצמו כמות שהוא גם כשגובהו שונה מהגובה של בנים אחרים בגילו. הבנים בגילו ילמדו להכיר, עם הזמן, שיכולתו ומסוגלותו אינה נופלת משלהם כלל וכלל. ולסיום ימימה - אם תקבלו החלטה לוותר על שימוש במונחים "פיצפון" "גדילה" "גדול" "חזק" "קטן" "חלש" "גמד" האם תרצו לשקול שוב "לנסות ולטפל בגדילה שלו" ? מה דעתך ? מאוחר יותר, אצרף הודעה עם מאמר רחב יותר על ההבדל בין 'שבח' ובין 'עידוד'. בברכה.

 

[לורליי43]

אתה מטפל גם בבעיות רפואיות?../images/Emo8.gif

איך אתה מעיז לכתוב משפט כמו- "האם תרצו לשקול שוב "לנסות ולטפל בגדילה שלו" ?" ואני משתמשת במילה כל כך חריפה במכוון. אתה היית מונע טיפול בילד, רק כדי לשחק במנעד הרגשות שיש סביב הגודל הפיסי שלו? בהחלט יש בעיה פסיכולוגית רגשית, גם של ההורים, גם של הסביבה בהתיחסות לילד קטן ומאוד צריך להזהר ולטפל בהתבטאות שלה, אבל לא לטפל בבעיה הפיסיולוגית- זו הזנחה.

 

[Kalla]

../images/Emo45.gif

 

[תּמר]

עברנו את הבדיקה הזאת לפני שבוע

באמת בדיקה לא נעימה. ובמחשבה שניה, אפשר לעשות אותה בגיל יותר מבוגר (7,8) ואז הילד מבין יותר את עניין הצום. מה שקשה בבדיקה הוא לא לקיחת הדם, כי מחברים לו "ברז" פעם אחת. זאת בדיקה בצום, ובנוסף לכך מזריקים לו זריקה להורדת סוכר. זה מאוד מחליש. הבעיה שלו תצוץ כנראה בכתה א', כמו עם הבן שלי. לבן שלי מאוד מציקים עם "קטנצ'יק", אבל הוא כבר אמר לי שלא אכפת לו (לקח לו כמה חודשים) בכל מקרה, חשוב מאוד להסביר על הבדיקה.

 

[החתולה השחורה]

הייתי מציעה לך, קודם כל, לשנות את

הטרמינולוגיה: לא "קטן", אלא "נמוך". יותר מדויק, פחות קונוטציות שליליות ולכן פחות מעליב.

 

[תּמר]

ההערה אלי?

אני כמובן אומרת "נמוך" כי זה מה שהוא, וגם מסבירה לו, כדי שיסביר לחברים. בגן חובה הוא עמל להסביר זאת לילדים.

 

[dana3111]

אין לי תשובה רציונלית או מכוונת אבל

כילדה נמוכה, שגדלה לאישה נמוכה, אני זוכרת איזה שהוא תהליך שאמי ליוותה אותי לבדיקה אם אפשר "לתקן" את גורלי, מצד אחד זה חיזק את תחושתי כילדה נמוכה שלועגים לה על כך ומצד שני זה פיתח בי תקוות שוא שאולי משהו ישתנה בי, אני לא זוכרת כמעט כלום מהתהליך, לא זוכרת הסברים בעניין אולי היו ואני פשוט לא זוכרת, נדמה לי שעברתי את זה בגיל מאוחר מדיי לטיפול, לא וידעת, זה זכור לי כעוד משהו מבייש שקרה לי, וזה לא מה שחיזק לי את הביטחון העצמי בחיים....

 

[טלי12345]

עברתי בדיקה כזו בעצמי כילדה

אם כי הייתי יותר מבוגרת- בת 8 כמדומני. אם אפשר לדחות נראה לי עדיף(_בהתיעצות עם הרופאה כמובן) הבדיקה לא נעימה כמובן, אבל אפשר לשלב אותה ביום כיף ופינוקים מיוחדים. נניח אוכל מיוחד, בילוי מיוחד, להביא פעילויות כיפיות לביה"ח ואח"כ לא לחזור למסגרת הרגילה אלא לעשות משהו מיוחד. יכול להיות שאין צורך לפרט את הסיבה לבדיקות. לפני כן הפרידו את החששות שלכם מהצורך בבדיקה. זו בדיקת דם הבודקת הפרשת הורמון מסויים . הסבירו לו את תיפקוד ההורמון אם ישאל וזהו.