6 טיעונים
מכל ההערות שנשמעו בתחום, כמדומני, זו השאלה שזכתה להכי הרבה תשובות. אני מניתי 6: 1. הטיעון האינטואיטיבי: כפי שכבר נכתב באחד ממאמרי הפורום, אף אחד איננו משווה באמת, בין קטיפת חרציות לתלישת רגלי חתולים. עד כמה שיכולים להתלונן על תקפותו של הטיעון, האינטואיציה אכן מדריכה את אופן הבנתנו את העולם ברוב המקרים, ואין שום סיבה לוותר עליה דווקא כאן. 2. תקשורת: אנחנו מסתכלים על חיה, אנחנו רואים כי היא חשה סבל וכאב. אנחנו רואים הבדל מהותי בהתנהגותה כאשר היא חיה וכאשר היא מתה. אנחנו רואים כי היא מנסה לחמוק, בצורה שאיננה מתיישבת עם ההתנהגות לפי חוקי הפיסיקה (בניגוד להתנהגות של מרבית הצמחים, כאשר הם "מוכים" נחתכים ומבושלים). לפיכך - אין כל סיבה לחשוב שהם סובלים, לעומת חיות שנוהגות באופן אחר, דומה לזה של האדם. 3. טיעון העצבים: דמיון בין מערכת העצבים של חיה, למערכת העצבים של האדם (הורחב יותר מדי כבר). 4. צורך אבולוציוני: במידה ואתה מקבל את עקרונות הברירה הטיבעית, עליך לשאול את עצמך מה הצורך של צמחים בכאב לשם הישרדות. צמחים לא יוכלו לחמוק ממכה, לא יוכלו לנהל את חייהם טוב יותר בעזרת כאב, ועל כן אין שום סיבה להאמין כי הם סובלים מכאב. 5. טיעון הגידול: גם במידה והכאב קיים, הרי שגידול צמחים איננו פוגע בחופש התנועה שלהם (שכן אין לצמחים יכולת לזוז, וממילא לחופש זה אין משמעות), איננו פוגע בזכותם על ולדיהם (שכן ממילא הם אינם מגדלים את הילדים ליד הבית), איננו כולל מכות (שכן לא צריך לרסן ירקות) ובכלל איננו כולל את ההתאכזרות הרגילה, בתעשיית הבשר. 6. טיעון תועלתני: הטיעון כי גם במידה ואתה רואה בגידול צמחים באופן מרוכז התאכזרות, עדיין הינך פוגע בפחות צמחים ע"י אכילתם באופן ישיר (ולא ע"י פרות, סוסים ועיזים). ניתן לטעון כי הטיעון מניח שאין לראות בצמחים אינדווידואלים, וכי יש צורך להימנע מאכילה בכלל, כדי לא לפגוע בזכותם, אבל זו הרחקת לכת עם טיעונים אקזיסטנציאליסטים, שנראית לי מוגזמת במידת מה. למישהו יש עוד משהו בנושא? (אני אוסף)