jellybelly1
New member
נעקוב אחת אחרי השנייה שיש התקדמות כל שבוע או כל כמה ימים לעבר היעד.
אפשר לעבור למסרים.
מה יהיה...
- פותח הנושא תמרה45
- פורסם בתאריך
נעקוב אחת אחרי השנייה שיש התקדמות כל שבוע או כל כמה ימים לעבר היעד.
אפשר לעבור למסרים.
jellybelly1
New member
ובינתים אלך לישון
יש לי פסיכיאטרית מחר
שיהיה לנו בהצלחה
(אני נורא מתרגשת ופוחדת אבל אין ברירה אימא שלי לא יכולה לראות את הפרצוף שלי יותר)
יש לי פסיכיאטרית מחר
שיהיה לנו בהצלחה
(אני נורא מתרגשת ופוחדת אבל אין ברירה אימא שלי לא יכולה לראות את הפרצוף שלי יותר)
אלומת האור
New member
אתן פשוט מקסימות
someone343
New member
יקרה שלי
גאה בך על הצעד האמיץ,
מחבקת ומאחלת בהצלחה
גאה בך על הצעד האמיץ,
מחבקת ומאחלת בהצלחה
אלומת האור
New member
אני אתך בזה
גם אני עושה מאמץ כזה וזה נורא קשה לי. וזה מאמץ אמיץ מאוד, כי אומץ אומר לעבור דרך הפחד, עם הפחד, לא להיכנע לו, ולא אומר לחיות ללא פחד (כי אין חיה כזאת). את לא לבד, יקירה
.
גם אני עושה מאמץ כזה וזה נורא קשה לי. וזה מאמץ אמיץ מאוד, כי אומץ אומר לעבור דרך הפחד, עם הפחד, לא להיכנע לו, ולא אומר לחיות ללא פחד (כי אין חיה כזאת). את לא לבד, יקירה
שיר שכתבתי (טריגר) - שיר קשה..
הלוואי ו-
בתוך סיפור המסגרת אני יכולה לספר מה שאני רוצה, ודברים יוכלו להיראות כך או כך או כך,
אבל בתוכן שלו, הכל מבולגן, הכל מבולבל, הכל רע ופוגע.
תמיד בסיפור המסגרת, אפשר לייפות דברים, אפשר לייפות אנשים, אפשר להבין פרשנויות,
סיפור המסגרת יכול להציג סבל באור חיובי יותר, באור מתמודד יותר,
ובסיפור המסגרת אפשר לשכוח שהסבל גרם לפגיעה.
עד שהסבל בא ומחיה את עצמו,
וכל נים ונים בלב ובנשמה מרגיש את הדמע, מרגיש את הבדידות והלב,
מרגיש בשביל מה?
וכמו לבת האש, סבל האחרים משליך ומחייה את שלי,
ואני מתחילה לדאוג ואני מתחילה לחשוב- איך אף אחד לא חשב לשמור עליי כל השנים?
לתת לי קצת מההגנה שהייתי זקוקה והייתי צריכה?
איך הפתרון היחיד שניתן לי תמיד היה רק לרצות אחרים?
איך בדמע הלייל שם נמצאה לי הנחמה?
ואותם אנשים פוגעים נפגעים שונאים- נמצאים באותו הרדיוס,
וכשאני מתכנסת בתוכי אז הם באים לפרוק מכאבם וסבלם עליי,
וכשאני צועקת ומתמרמרת ומתמרדת, מסתכלים עליי כאל עוף מוזר,
כאל מי את בכלל ומה את רוצה?
וכך בין שתי האלטרנטיבות צריכה אני לבחור,
הסבל מהלך ומהדהד במוחי מחשבתי כאבי ולבי.
מנסה לעשות הכל כדי לא לפגוע, שותקת, בעיקר הרבה שותקת,
קוראת קטעי שירה, מדביקה, בוכה, שומעת קצת עידן עמדי,
מתכנסת, משפילה מבט, ננעלת ונועלת את עצמי.
בחוץ יש רק מלתעות, וכדי לא להסגיר את עצמי לתוכן,
פשוט ננעלת. וסובלת. רע רע, כ"כ רע.
וסיפור המסגרת יתאר ילדה סובלת.
הלוואי ו-
בתוך סיפור המסגרת אני יכולה לספר מה שאני רוצה, ודברים יוכלו להיראות כך או כך או כך,
אבל בתוכן שלו, הכל מבולגן, הכל מבולבל, הכל רע ופוגע.
תמיד בסיפור המסגרת, אפשר לייפות דברים, אפשר לייפות אנשים, אפשר להבין פרשנויות,
סיפור המסגרת יכול להציג סבל באור חיובי יותר, באור מתמודד יותר,
ובסיפור המסגרת אפשר לשכוח שהסבל גרם לפגיעה.
עד שהסבל בא ומחיה את עצמו,
וכל נים ונים בלב ובנשמה מרגיש את הדמע, מרגיש את הבדידות והלב,
מרגיש בשביל מה?
וכמו לבת האש, סבל האחרים משליך ומחייה את שלי,
ואני מתחילה לדאוג ואני מתחילה לחשוב- איך אף אחד לא חשב לשמור עליי כל השנים?
לתת לי קצת מההגנה שהייתי זקוקה והייתי צריכה?
איך הפתרון היחיד שניתן לי תמיד היה רק לרצות אחרים?
איך בדמע הלייל שם נמצאה לי הנחמה?
ואותם אנשים פוגעים נפגעים שונאים- נמצאים באותו הרדיוס,
וכשאני מתכנסת בתוכי אז הם באים לפרוק מכאבם וסבלם עליי,
וכשאני צועקת ומתמרמרת ומתמרדת, מסתכלים עליי כאל עוף מוזר,
כאל מי את בכלל ומה את רוצה?
וכך בין שתי האלטרנטיבות צריכה אני לבחור,
הסבל מהלך ומהדהד במוחי מחשבתי כאבי ולבי.
מנסה לעשות הכל כדי לא לפגוע, שותקת, בעיקר הרבה שותקת,
קוראת קטעי שירה, מדביקה, בוכה, שומעת קצת עידן עמדי,
מתכנסת, משפילה מבט, ננעלת ונועלת את עצמי.
בחוץ יש רק מלתעות, וכדי לא להסגיר את עצמי לתוכן,
פשוט ננעלת. וסובלת. רע רע, כ"כ רע.
וסיפור המסגרת יתאר ילדה סובלת.
אלומת האור
New member
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.