מה יהיה...
- פותח הנושא תמרה45
- פורסם בתאריך
someone343
New member
תמרה
לא מצאתי הרבה מילים, ובכל זאת,
גאה בך על המלחמה הזו..
היא קשה ומתישה לפעמים,
ואנחנו כאן.. לשמוע, להקשיב, גם סתם כדי לפרוק..
את נלחמת ונאבקת וזה לא מובן מאליו, זה חלק מהדרך
את תרגישי טוב יותר, מגיע לך להרגיש טוב יותר
את חזקה
לא מצאתי הרבה מילים, ובכל זאת,
גאה בך על המלחמה הזו..
היא קשה ומתישה לפעמים,
ואנחנו כאן.. לשמוע, להקשיב, גם סתם כדי לפרוק..
את נלחמת ונאבקת וזה לא מובן מאליו, זה חלק מהדרך
את תרגישי טוב יותר, מגיע לך להרגיש טוב יותר
את חזקה
תודה לכן
מאוד!
אני פחדנית אבל, והפחדנות הזו עושה לי לעשות דברים שלא טובים לי. אני פחדנית מללכת ממקום העבודה שלי כי אני מפחדת להישאר בלי. אבל מקום העבודה שלי הוא אוכל. זה טריגר וזה סבל. וכדי לא להתמודד עם זה אני פשוט מכחישה. ואז זה גם הופך אותי להיות מגעילה כי כל פעם שמדברים את על העבודה או על אוכל אני חסרת סבלנות. במיוחד אם זה אמא שלי או אחותי ששתיהן יודעות לפרוט לי בדיוק על מה שרגיש ושנוא. ולעזוב זה להתמודד עם מבטים וזה לעשות משהו שאנשים לא מבינים ואז להישאר בודדה ומבודדת כי אף אחד לא מבין אותי. (אמא, שאולי היא הדמות שהכי הייתי רוצה שתבין, אבל היא פשוט לא). ואני בודדה ועצבנית ומעוצבנת וכועסת. ולא נורמלית כי שום דבר ממה ובמה שאני עושה עכשיו לא נורמלי בשבילי וזה מכעיס אותי מאוד מאוד מאוד.
מאוד!
אני פחדנית אבל, והפחדנות הזו עושה לי לעשות דברים שלא טובים לי. אני פחדנית מללכת ממקום העבודה שלי כי אני מפחדת להישאר בלי. אבל מקום העבודה שלי הוא אוכל. זה טריגר וזה סבל. וכדי לא להתמודד עם זה אני פשוט מכחישה. ואז זה גם הופך אותי להיות מגעילה כי כל פעם שמדברים את על העבודה או על אוכל אני חסרת סבלנות. במיוחד אם זה אמא שלי או אחותי ששתיהן יודעות לפרוט לי בדיוק על מה שרגיש ושנוא. ולעזוב זה להתמודד עם מבטים וזה לעשות משהו שאנשים לא מבינים ואז להישאר בודדה ומבודדת כי אף אחד לא מבין אותי. (אמא, שאולי היא הדמות שהכי הייתי רוצה שתבין, אבל היא פשוט לא). ואני בודדה ועצבנית ומעוצבנת וכועסת. ולא נורמלית כי שום דבר ממה ובמה שאני עושה עכשיו לא נורמלי בשבילי וזה מכעיס אותי מאוד מאוד מאוד.
אז לכן ליטלי, בהמשך לדברייך
אין לי אפילו פנאי או מסוגלות או חשק להתפנות לחשוב מה לעשות עם עצמי כי אני שקועה בים טריגרי בעל כורחי מעצבן ומבאס, שבכל פעם שאני באה להתמודד איתו אני יודעת שאני צריכה לעזובבבב וללכת וכל עוד אני לא עושה את זה איך אני יכולה לצפות מעצמי או בכלל לעשות משהו נורמלי שהוא אני..
אין לי אפילו פנאי או מסוגלות או חשק להתפנות לחשוב מה לעשות עם עצמי כי אני שקועה בים טריגרי בעל כורחי מעצבן ומבאס, שבכל פעם שאני באה להתמודד איתו אני יודעת שאני צריכה לעזובבבב וללכת וכל עוד אני לא עושה את זה איך אני יכולה לצפות מעצמי או בכלל לעשות משהו נורמלי שהוא אני..
פרפר בתוך אגרוף
New member
לא חייבים לסיים ב"יהיה בסדר"
אפשר גם להגיד שעכשיו מאוד מאוד קשה,
ואנחנו נכיל אותך גם בלי האופטימיות בסוף. מבטיחה.
סתם, יש לי איזו הרגשה שאת צריכה לשמוע את זה.
וחוצמיזה יהיה גם מסר בקרוב.
אפשר גם להגיד שעכשיו מאוד מאוד קשה,
ואנחנו נכיל אותך גם בלי האופטימיות בסוף. מבטיחה.
סתם, יש לי איזו הרגשה שאת צריכה לשמוע את זה.
וחוצמיזה יהיה גם מסר בקרוב.
כל אחד וההרס שלו (ט)
מקטינה, מחביאה כל צליל כל רגש של דמיון. כולי קטנה קטנה קטנה, מכווצת, מכווצת ומתכווצת. רק שלא יראו, רק שלא ישמעו. הלהבות מתחילות לדעוך, הלהבה בתוכי נשאבת. אין. כבוי נכבית כבויה. המסר בטח הועבר. בנות!!!!! אני רוצה לעשות עם זה משהו!!! חייבת!!!! הבית שלי לא נורמלי ואני חייבת לעוף מפה, נורמלי שאפחד מאמא, שאלחם איתה כל היום, אבא, הכל, אחות. אופפפ שונאת להתבכיין אבל אני מרגישה מתה!!!!!!! אני חייבת שידחפו אותי, אני חייבת להיות יכולה אחרת שוב אוכל לפסוע לעבר הלא טוב, ואני לא מסוגלת להתבונן לשם יותר, אני יודעת בדיוק מה מחכה לי שם, ולא רוצה אותו, אבל מצד שני נמאס לי להיות כל היום פגועה. כי זה מה שאני כל היום פגועה. תאהבו אותי, בבקשה
מקטינה, מחביאה כל צליל כל רגש של דמיון. כולי קטנה קטנה קטנה, מכווצת, מכווצת ומתכווצת. רק שלא יראו, רק שלא ישמעו. הלהבות מתחילות לדעוך, הלהבה בתוכי נשאבת. אין. כבוי נכבית כבויה. המסר בטח הועבר. בנות!!!!! אני רוצה לעשות עם זה משהו!!! חייבת!!!! הבית שלי לא נורמלי ואני חייבת לעוף מפה, נורמלי שאפחד מאמא, שאלחם איתה כל היום, אבא, הכל, אחות. אופפפ שונאת להתבכיין אבל אני מרגישה מתה!!!!!!! אני חייבת שידחפו אותי, אני חייבת להיות יכולה אחרת שוב אוכל לפסוע לעבר הלא טוב, ואני לא מסוגלת להתבונן לשם יותר, אני יודעת בדיוק מה מחכה לי שם, ולא רוצה אותו, אבל מצד שני נמאס לי להיות כל היום פגועה. כי זה מה שאני כל היום פגועה. תאהבו אותי, בבקשה
jellybelly1
New member
אוהבת אותך מאוד!!!
וחוץ מזה... מה צריך לקרות כדי שתצאי מהבית? שתוכלי להפסיק להיות מכווצת וקטנה ונעלמת
ובטוחה שגם המשפחה שלך אוהבת אותך רק לא טובים בלתת לך להרגיש את זה
לא מגיע לך להרגיש פגועה, וטוב שאת נותנת לזה מילים. גם מולם?
(אני מעט מאוד אומרת נפגעתי. לא חושפת שאני פגיעה. אני כועסת ומאשימה ומטיפה מוסר. מוכר לך או לא ממש?)
אולי אם תראי את הפגיעות שלך מולם הם יבינו שהם צריכים להיות יותר עדינים איתך.
ובכל מקרה לצאת מהבית זה רעיון טוב והיחסים בטוח ישתפרו אז. (גם אני אגב בדרך החוצה. אימא שלי ביקשה)
תודה רבה שהגבת!!!
את לא מבינה כמה זה משמעותי לי!!!!
כן, לרוב אני או שותקת או סופגת או כועסת. אבל כי אף פעם לא הבינו אותי ותמיד הייתי מוגזמת מידי וכל הדברים הייתי מידי, רגישה מידי, ולא השתלבתי איפה שצריך כמו שצריך ובדרך שהאחים שלי הלכו והייתי שונה, ובאמצע השירות העזיבו אותי כי הייתי חולה ובעצם מאז יב (שגם אז כבר הייתי לא הכי בסדר) אני תלויה בחסדי אחרים ולכן גם כביכול מחויבת אליהם ותמיד זהירים כלפיי ורגישים אליי כי מי יודע מאיפה יצוץ הדבר הבא... (ככה אני רק בימים ממש קשים ואז אני מתפרצת ומלא דברים טובים) אבל עכשיו אני מודעת ואין לי איך ולאן להפנות את מה שאני מרגישה וגם איך לומר את זה... כי מה אני מרגישה? נורא? שונה? בודדה? לא שייכת? עצובה? אנאעארף...
את לא מבינה כמה זה משמעותי לי!!!!
כן, לרוב אני או שותקת או סופגת או כועסת. אבל כי אף פעם לא הבינו אותי ותמיד הייתי מוגזמת מידי וכל הדברים הייתי מידי, רגישה מידי, ולא השתלבתי איפה שצריך כמו שצריך ובדרך שהאחים שלי הלכו והייתי שונה, ובאמצע השירות העזיבו אותי כי הייתי חולה ובעצם מאז יב (שגם אז כבר הייתי לא הכי בסדר) אני תלויה בחסדי אחרים ולכן גם כביכול מחויבת אליהם ותמיד זהירים כלפיי ורגישים אליי כי מי יודע מאיפה יצוץ הדבר הבא... (ככה אני רק בימים ממש קשים ואז אני מתפרצת ומלא דברים טובים) אבל עכשיו אני מודעת ואין לי איך ולאן להפנות את מה שאני מרגישה וגם איך לומר את זה... כי מה אני מרגישה? נורא? שונה? בודדה? לא שייכת? עצובה? אנאעארף...
jellybelly1
New member
אין לך מושג איך הלב יוצא אלייך כשקוראים את מה שכותבת...
לא כל כך הבנתי (ואם תרצי להסביר אשמח) הרגשות הקשים (שאת לא יודעת להגדיר בינתיים) מתעוררים בך בבית מול ההורים או בינך לעצמך?
חשבתי על זה שברגע שאנשים מכירים אותך בצורה מסוימת (אותך היום ובגלגולים קודמים שלך) יש בזה משהו מאוד מבלבל. הרבה פעמים הם יתייחסו אלייך כמו אל מי שאתה כבר לא מה שיגרום לך לחזור להגיב כמו מי שהיית. איכשהו זה גורם לנסיגה או להתקדמות ולהתפתחות להיעצר. ואולי זה מה שמרגישה?
הרבה מהם
מתעוררים לי ביני לבין עצמי אבל ביחס לאחרים. ז״א אני מרגישה דפוק כי אני לא באותם סדרי עדיפויות כמו אחותי אז אני מאכזבת. או אחותי מגיבה כך למשהו מסויים ואיך אני לא מגיבה גם ככה (ואחותי כמובן זה מה שנכון, כן? בבית שלי)
אז פשוט אין לי פנאי להיות אני כי אני כל הזמן עסוקה בדברים אחרים ובאנשים אחרים כי מן הסתם הם הבסדר ואני היא העוף המוזר, השונה.
תודה!!! איזה שאלות מעולות את שואלת!! ממש רואים שאת מבינה ומתעניינת אמיתי!!
מתעוררים לי ביני לבין עצמי אבל ביחס לאחרים. ז״א אני מרגישה דפוק כי אני לא באותם סדרי עדיפויות כמו אחותי אז אני מאכזבת. או אחותי מגיבה כך למשהו מסויים ואיך אני לא מגיבה גם ככה (ואחותי כמובן זה מה שנכון, כן? בבית שלי)
אז פשוט אין לי פנאי להיות אני כי אני כל הזמן עסוקה בדברים אחרים ובאנשים אחרים כי מן הסתם הם הבסדר ואני היא העוף המוזר, השונה.
תודה!!! איזה שאלות מעולות את שואלת!! ממש רואים שאת מבינה ומתעניינת אמיתי!!
נקטע..
ז״א, נכון שאנשים יכולים להתייחס אלי כמו פעם אך גם אני חוזרת למקומות האלו ולא דבקה בשינוי עד הסוף. ז״א דוג׳- הרבה מהמשפחה שלי הם בעסקי האוכל, וציפו ממני מו הסתם להיות חלק. ולמרות שמיליון פעם הבהרתי---- לאא! בסוף זה כאילו נכפה עלי חזרה, את יודעת כמה עמוד שדרה אני צריכה כדי להתייצב מול זה? טונה!!! זה בערך כמו לעמוד מצידו השני של המדרכה.
עכשיו אמרתי לאחי שאני לא עוזרת לו, תוך כדי זה הרגשתי כאילו משהו בי נקרע. זה גם כעס הרבה יותר מהותי- כי למה להיות קשיי הבנה בהבנה שאני ואוכל לא יחד?? (כלפיהם כמובן) ועד שהם לא ישחררו אותי מזה לא יהיה לי מנוחה פה כי תמיד אפחד שידרשו ממני או יאלצו אותי (לא פיזי אלא אפילו בקטע מניפולטיבי, ומסתבר שגם הייתי די טובה להם בעניין...)
ז״א, נכון שאנשים יכולים להתייחס אלי כמו פעם אך גם אני חוזרת למקומות האלו ולא דבקה בשינוי עד הסוף. ז״א דוג׳- הרבה מהמשפחה שלי הם בעסקי האוכל, וציפו ממני מו הסתם להיות חלק. ולמרות שמיליון פעם הבהרתי---- לאא! בסוף זה כאילו נכפה עלי חזרה, את יודעת כמה עמוד שדרה אני צריכה כדי להתייצב מול זה? טונה!!! זה בערך כמו לעמוד מצידו השני של המדרכה.
עכשיו אמרתי לאחי שאני לא עוזרת לו, תוך כדי זה הרגשתי כאילו משהו בי נקרע. זה גם כעס הרבה יותר מהותי- כי למה להיות קשיי הבנה בהבנה שאני ואוכל לא יחד?? (כלפיהם כמובן) ועד שהם לא ישחררו אותי מזה לא יהיה לי מנוחה פה כי תמיד אפחד שידרשו ממני או יאלצו אותי (לא פיזי אלא אפילו בקטע מניפולטיבי, ומסתבר שגם הייתי די טובה להם בעניין...)
jellybelly1
New member
...
הם שללו בכך שאת מרגישה צורך להתאים את עצמך כדי לא להיות עוף מוזר?
לא הבנתי אם להיות עוף מוזר זה טוב או רע? זאת הזהות שלך מצד אחד ומצד שני גורמים לך להיות ביקורתית כלפיה?
בעיניי את עוף מוזר ומהמם ואין שום צורך שתיישרי קו עם בני משפחה או אנשים אחרים בעולם כולו. תהיי מי שאת, גאה בעצמך, עם הייחוד שלך (שבולט אפילו דרך הפורום הזה).
וכן, נשמע חשוב אפילו יותר לצאת מהבית עכשיו.
הם שללו בכך שאת מרגישה צורך להתאים את עצמך כדי לא להיות עוף מוזר?
לא הבנתי אם להיות עוף מוזר זה טוב או רע? זאת הזהות שלך מצד אחד ומצד שני גורמים לך להיות ביקורתית כלפיה?
בעיניי את עוף מוזר ומהמם ואין שום צורך שתיישרי קו עם בני משפחה או אנשים אחרים בעולם כולו. תהיי מי שאת, גאה בעצמך, עם הייחוד שלך (שבולט אפילו דרך הפורום הזה).
וכן, נשמע חשוב אפילו יותר לצאת מהבית עכשיו.
ממש ככה
התשובות נכונות לכל השאלות ששאלת.
להתאים את עצמי כדי להרגיש נורמלית, גדלתי במקום עם חברה הכי בורגנית ולא יצירתית, עם הרבה רכילות חברתית וסביבתית, עם הרבה הרבה ציפייה.
אחותי הייתה הטובה (וזה לא יפה כלפיה כי זה משהו שהיא לא רוצה בו מולי) ואני הייתי צריכה לנסות להתחקות או לפחות לשאוף לשם...
גם בתיכון המאוד בורגני שלמדתי צחקו עלי בלי סוף ולא הסכימו להעביר אותי בצפר.. היו שנים נוראיות אלה.. אז הייתי עוף מוזר גם לעצמו ושנאתי את זה ואת מה שהייתי, מה גם שאמא לא טרחה להסתיר אכזבתה מכך...
תודה.. הייתי רוצה לראות את זה ולחוש בזה גם... מה שאת מתארת על הייחודיות שלי....
התשובות נכונות לכל השאלות ששאלת.
להתאים את עצמי כדי להרגיש נורמלית, גדלתי במקום עם חברה הכי בורגנית ולא יצירתית, עם הרבה רכילות חברתית וסביבתית, עם הרבה הרבה ציפייה.
אחותי הייתה הטובה (וזה לא יפה כלפיה כי זה משהו שהיא לא רוצה בו מולי) ואני הייתי צריכה לנסות להתחקות או לפחות לשאוף לשם...
גם בתיכון המאוד בורגני שלמדתי צחקו עלי בלי סוף ולא הסכימו להעביר אותי בצפר.. היו שנים נוראיות אלה.. אז הייתי עוף מוזר גם לעצמו ושנאתי את זה ואת מה שהייתי, מה גם שאמא לא טרחה להסתיר אכזבתה מכך...
תודה.. הייתי רוצה לראות את זה ולחוש בזה גם... מה שאת מתארת על הייחודיות שלי....
jellybelly1
New member
בואי נעשה את זה יחד
אני אחזיק את היד שלך ואת את שלי
ויחד נקפוץ למים העמוקים
אני אחזיק את היד שלך ואת את שלי
ויחד נקפוץ למים העמוקים
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.