מה יהיה...
אני בן 23 מהמרכז,גר עדיין עם אמא שלי,השתחררתי לפני כעשרה חודשים מהצבא ומאז אני יושב לי בבית בחוסר מעש.מאז השיחרור אמרתי לעצמי שהדבר הראשון שאעשה זה למצוא עבודה ובשבוע הראשון שלי באזרחות כבר הלכתי לראיונות אך לא התקבלתי למקומות שהלכתי אליהם או מחוסר מוטיבציה לעבוד שבאה בהדרגה ככל שנשארתי יותר זמן בבית וככל שמקומות העבודה דחו אותי.התחלתי להיות בדאון מטורף שבא והלך בהדרגה והתבטא בכך שלא הייתה לי מוטיבציה לעשות כמעט כלום.למעשה כל דבר אלמנטרי התעצלתי לעשות כמו לחפש עבודה..אני דיי ביישן וגם הביטחון העצמי שלי לא בשמיים ויש לי לפעמים מצבי רוח.אני מרגיש שמאז השיחרור אני רק מתגעגע יותר ויותר לצבא וחי בתחושת עירפול לגביי מה שיהיה בעתיד.אין לי ניסיון תעסוקתי כי לא עבדתי מעולם.בצבא למעשה הרגשתי דיי טוב למעט פעמים שהיו לי התקפי דיכאון,אך שם הרגשתי שאני באמת שווה משהו.אני יודע שלעולם לא אוכל לחזור לשרת שוב עקב הפטור שלי ממיל'(למרות שאפשר להתנדב עם פרופיל 45 נפשי)כי זה רעיון הזוי..אני מרגיש שאני הולך ומתדרדר למטה למטה..לא הייתה לי מערכת יחסים מעולם,הקשר האחרון שלי עם מישהי היה לפני 4שנים,איך היא נפרדה ממני כי אני לא החלטי וביישן מדי.אני מרגיש שהסיכויים שלי למצוא אהבה הולכים וקטנים וגם בחיים שלי לא אהיה משהו גדול,מה גם שאין לי ממש כיוון בינתיים,למרות שהתחלתי ללמוד תקשורת.אני מרגיש שאין לי חשק לעבוד וגם אין לי יותר חלומות
-מכאן הדרך למטה קצרה... אני אומנם צעיר אבל החיים חולפים מהר..מהר מדי אפילו..אני מרגיש שאני כישלון
אני בן 23 מהמרכז,גר עדיין עם אמא שלי,השתחררתי לפני כעשרה חודשים מהצבא ומאז אני יושב לי בבית בחוסר מעש.מאז השיחרור אמרתי לעצמי שהדבר הראשון שאעשה זה למצוא עבודה ובשבוע הראשון שלי באזרחות כבר הלכתי לראיונות אך לא התקבלתי למקומות שהלכתי אליהם או מחוסר מוטיבציה לעבוד שבאה בהדרגה ככל שנשארתי יותר זמן בבית וככל שמקומות העבודה דחו אותי.התחלתי להיות בדאון מטורף שבא והלך בהדרגה והתבטא בכך שלא הייתה לי מוטיבציה לעשות כמעט כלום.למעשה כל דבר אלמנטרי התעצלתי לעשות כמו לחפש עבודה..אני דיי ביישן וגם הביטחון העצמי שלי לא בשמיים ויש לי לפעמים מצבי רוח.אני מרגיש שמאז השיחרור אני רק מתגעגע יותר ויותר לצבא וחי בתחושת עירפול לגביי מה שיהיה בעתיד.אין לי ניסיון תעסוקתי כי לא עבדתי מעולם.בצבא למעשה הרגשתי דיי טוב למעט פעמים שהיו לי התקפי דיכאון,אך שם הרגשתי שאני באמת שווה משהו.אני יודע שלעולם לא אוכל לחזור לשרת שוב עקב הפטור שלי ממיל'(למרות שאפשר להתנדב עם פרופיל 45 נפשי)כי זה רעיון הזוי..אני מרגיש שאני הולך ומתדרדר למטה למטה..לא הייתה לי מערכת יחסים מעולם,הקשר האחרון שלי עם מישהי היה לפני 4שנים,איך היא נפרדה ממני כי אני לא החלטי וביישן מדי.אני מרגיש שהסיכויים שלי למצוא אהבה הולכים וקטנים וגם בחיים שלי לא אהיה משהו גדול,מה גם שאין לי ממש כיוון בינתיים,למרות שהתחלתי ללמוד תקשורת.אני מרגיש שאין לי חשק לעבוד וגם אין לי יותר חלומות
-מכאן הדרך למטה קצרה... אני אומנם צעיר אבל החיים חולפים מהר..מהר מדי אפילו..אני מרגיש שאני כישלון