מה זו הארה?

מודטחדש

New member
אז לךמעשה מה שאתה אומר

אם הבנתי אותך, שגאון הוא מי שהצליח להשכין שלום עם עצמו. מה לגבי הגאונים (דה וינצ'י, ואן-גוך וכדומה) שהשלום עם עצמם היה רחוק מהם?
תכנים לא יהיאו לעולם להארה מלאה. ואני מסכים איתך שהארה יכולה להיות גם מנת חלקם של טפשים. בהזדמנות, אם תרצה, אספר לך עך כף סיפור ששמעתי מהמורה שלי למדיטציה.
 
אני חושב שהם איחדו בין זרמי מחשבה

וזה מה שהפך אותם לגאוניים.
זה לא אומר שה-כ-ל היה מאוחד ובשלום, ולעיתים דווקא האיחוד הוא מה שגורם לקונפליקט גדול יותר.
משל: כמה שבטים שהיו במלחמה מתאחדים אבל במקום לחיות בשלום, הם מתאחדים למלחמה בשבטים אחרים.
אז השלום, במקרה הזה, גורם למלחמה יותר גדולה ובסדר גודל אחר לגמרי. מלחמות שקדמו למלחמה הקרה היו בין מדינות ומאז המלחמה הקרה, שהיא בין גושית, יש איום גרעיני בהשמדה מוחלטת שמרחף מעל כל האנושות.
בהתאמה- הגאונים הם אנשים שיש בתוכם אחדות פנימית גדולה מהרגיל, אבל בדיוק בגלל זה הקונפליקטים הפנימיים שלהם הם קיצוניים וחזקים ואיומים יותר וברמה אחרת לגמרי.
תיאורטית - אם היה גאון מוחלט, הוא היה באחדות מוחלטת עם עצמו. אבל אני בספק אם אי פעם הגיע בן אדם לדרגה כזו.
&nbsp
 

ינוקא1

New member
מואר מלשון אור.

בגדול , ההגדרה "מואר" היא מדויקת , זה קשור לאור ממש ולא רק כדימוי.
אנרגטית , יש בתוך האדם אור , ויש מעטפת כהה שמכהה את האור הזה.

אדם מואר זהו אדם שזיכך את ה"מעטפת" שלו.
אצל המואר המעטפת הפכה לשקופה , והאור מאיר דרכה.

אם ניקח את הדימוי התנכ"י שהאדם עשוי מעפר , אז האדם המואר זיכך את העפר ממנו הוא בא עד שהאור יכול להתבטא דרכו ללא הפרעה.

מה שכן , יש הארה בדרגת שונות - כי למעטפת יש חלקים שונים , וממילא הזיכוך מתבצע בדרגות שונות :

יש אדם מואר ברובד השכלי , והאור מתבטא בדבריו ובמחשבותיו , אך פחות מתבטא בגופו וברגשותיו.
ויש מואר שזיכך גם את הרובד הרגשי (נדירים)
ויש מואר שהגיע עד כדי זיכוך החומר הפיזי , ואצל אדם כזה יתכן שיראו אור ממשי בוקע מאבריו , ובפרט מפניו (נדירים מאוד מאוד , כמובן).

כפי שכתוב בתורה על משה רבינו שלאחר שהיה בהר סיני , פניו האירו באור :
וַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא-יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו--בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ.
וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן, עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ, מִגֶּשֶׁת אֵלָיו.
וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה, וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל-הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה; וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם

בגדול , אדם ללא ראיה אנרגטית , איננו יכול לדעת מי מואר.
מעשיו של האדם המואר יכולים להיות מעשים רגילים לחלוטין.

אך בכל זאת , ניתן לחוש.
ליד אדם מואר קיימת אווירה מיוחדת .
האדם המואר מפיץ אור , הן בדבריו והן בעצם נוכחותו.

לעיתים ניתן גם לראות סוג של אור בוקע מפניו , ככתוב - "חוכמת אדם תאיר פניו".
 
הארה זה

מצב בו שאלת את כל השאלות ופתאום הגעת למצב שהן נגמרו. אין לך מה לשאול. הגעת לשאלה והתשובה האחרונה. (נראה לי שזו גם הכוונה ב"חזרה בתשובה" פתאום עלה לי הרעיון חחח). ואז יש לך מן שקט ושלווה וידע חדש, תודעה חדשה בנוגע לנושא שהטריד, כי אין לך מה עןוד לברר לגביו, הגעת לעמק השווב, ובכל הקשור אליו, אתה אוהב את המציאות שמוגשת לפניך.
מכאן אתה יכול להסיק - שכדי להאיץ הארה, עליך לשאול את עצמך כמה שיותר שאלות, במעין התבודדות, ובמיוחד את שאלת השאלות שאסור לשאול בדת היהודית: "למה?".
 

ינוקא1

New member
מה שכתבת על הדת היהודית זו ממש השמצה פרועה.

ספרות ענקית של פילוסופיה יהודית התפתחה על השאלה "למה ?"

הרמב"ם , רס"ג , רבינו בחיי , הכוזרי , האברבנאל ועוד ועוד אלו רק הידועים שבהם.
וכמובן כל ספרות הקבלה לדורותיה היא בסך הכל ענף של הפילוסופיה היהודית , שגם שם המטרה היא לענות על השאלה "למה ?"
כנ"ל גם בנביאים וגם במשנה ובתלמוד יש לא פעם את השאלה "למה ?" ובצורה מאוד מפורשת.
אני יכול לדבר שבועות שלמים על התשובות שכתובות ביהדות על השאלה "למה ?" ולא אסיים.

למה המצוות ? למה נברא העולם ? למה נברא האדם ? למה יש רע ? מה היעוד ? ......
כל אלו נידונים בהרחבה בספרות היהודית לדורותיה , ובפרט בפילוסופיה היהודית של ימי הביניים , ובספרות הקבלית.

(המקום היחיד שאולי השאלה "למה ?" פחות בולטת בו זה המקרא , ולדעתי זה ממש לא בגלל שהשאלה לא היתה קיימת , אלא בגלל שהתשובה כנראה היתה סודית )

יש רק הוגה אחד , שעיוות את היהדות בכוונה כדי לרתום אותה לאג'נדות שלו , שטוען כל מיני דברים מוזרים בעניין הזה.
הוא משום מה טוען שהתשובה "ככה" היא תשובה.
המדובר בישעיהו לייבוביץ.
אך דבריו חסרי ביסוס לחלוטין - ומעולם לא היתה ביהדות גישה כזו , לפחות לא במיינסטרים.

לגבי זה שחקירה עצמית ושאילת שאלות מביאות להארה -
על זה קבלי הסכמה נלהבת , וזו גם דעתם של הפילוסופים היווניים , וגם דעתם של הוגי היהדות הגדולים.
 
אם

התורה והיהדות היא "האמת" , אז למה היא סודית? מה הסוד? אתה יכול לענות על שאלות כי אתה חקרת את הנושא לעומקו. אבל למה לא עונים לילדים שלומדים בביה"ס חילוני על שאלותיהם? למה מורים לא יודעים את התשובות? למה כשחילונים הולכים למדרשות ללמוד הם לא מקבלי תשובות על שאלות כגון: למה יש אלוהים? מי ברא אותו? איך נוצר העולם? למה יש עולם? מי אני? למה יש בעולם סבל? (תשובה...) אבל למה???? ואין סוף. הכל תמיד מובא בסיפורי חז"ל וחכמינו שמי שלא חקר את הנושא לעומקו אין סיכוי שיבין מה המשמעות שלהם בכלל ואז או שיתייאש מהם לחלוטין ויזלזל או שימשך אליהם ויהפוך לרובוט שלא מבין כלום ורק יבצע מצוות, וגם הוא לא יחקור כלום בסופו של דבר. המנטרה היא "נעשה ונשמע", כלומר קודם תאמין, אחר כך אולי! רק אולי תדע. ורק יחידי סגולה (גברים כמובן) מורשים לגעת בספרים הסודיים עם התשובות. וכך יוצא ש"האמת" לא נודעת לאף אחד, וכולם נותרים בשקר.
 

ינוקא1

New member
סודית זה בתקופת המקרא

במקרא , למשל , מאוד בולט כי על חלק מהמצוות אין הסבר.

למשל דוגמה פשוטה :
"לא תבשל גדי בחלב אימו" -
אפשר להגיד שהסיבה היא אכזריות - לא לבשל את הילד בחלב האם.
אפשר להגיד שהסיבה היא כי היה פולחן כזה לעובדי העבודה הזרה (לבשל גדי בחלב אימו) וזה חלק מהמלחמה של התורה בפולחן שלהם.
אפשר להגיד כמו המקובלים שהסיבה היא לא ליצור תערובת של דין (בשר) בחסד (חלב) , שזה משפיע על ה"האצלות" הקוסמיות.
וכו' וכו'.
יש בוודאי עוד שאינני יודע.

אך בקיצור -
המקרא לא כתב הסבר , וזה פירנס אחרי זה דורות על דורות של הוגים שיצרו שיטות שלמות.
אני מניח שכנראה חלק מהשיטה הרוחנית שמאחורי המקרא היא סודית , פשוט כי העם לא היו מסוגלים להבין את הכוונה מאחורי הכל.
המקרא מדבר לכולם - מהאנשים הפשוטים ועד המלכים הנביאים והכהנים , והוא מציב סטנדרט אחיד של "העיקר לעשות".
לכן הוא פחות מתמקד ב"למה ?" ויותר מתמקד ב"מה לעשות" , "איך" ו"מתי".

אך זה לא אומר שאין תשובה לשאלה "למה ?" ואני מניח שתמיד היו אנשים שידעו "למה ?".
ואכן השאלה נשאלה מאז במשך אלפי שנים ונתנה תשובות רבות.

(לגבי חילונים - לצערי אני לא מצפה למצוא רמה גבוהה של יהדות בבית ספר חילוני (למרות שאשמח מאוד אם תהיה).
לגבי מדרשות - במדרשות שאני מכיר של הציבור הדתי לאומי , דווקא עוסקים בכך המון. ואצל הנשים אפילו יותר מאשר אצל הגברים.
יש הגות עשירה מאוד , למשל של תנועת החסידות , שנהייתה פופולרית מאוד לאחרונה - ויש שם תובנות מאוד עמוקות שגם קרובות לדתות המזרח , למדיטציה וכו' וכו'.

אצל החרדים זה סיפור אחר - לגבי חלק מהמקומות זה פשוט לא יהדות .... זו איזושהיא תיאוריה שמרנית ומסתגרת שאין בינה לבין יהדות כלום.
שאר המקומות הם דווקא בסדר).

אם את רוצה , כהתחלה , ספר שמסכם הרבה מהפילוסופיה הקבלית היהודית , נכתב על ידי הרמח"ל - מגדולי המקובלים באיטליה , אז יש לך קישור כאן.
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/shaar-2.htm

ספר לא קל לקורא בן זמנינו , אך שווה את המאמץ.
 

ינוקא1

New member
ממליץ גם על

הפרקים של "שבעים פנים" עם הפרופסור יוסף בן שלמה זצ"ל.
(בניגוד לליבוביץ' , הוא בדרך כלל הביא את הדברים כמו שהם , ולא הכניס יותר מידי אג'נדות משלו).

לצערי ,כבר אין היום איכות ורמה כזו , אז יש רק סדרה ענתיקה , חלק מהפרקים הם איתו , וחלק מהפרקים הם עם אנשים אחרים.
http://www.23tv.co.il/1073-he/Tachi.aspx

http://he.wikipedia.org/wiki/יוסף_בן_שלמה
 

ינוקא1

New member
ודבר אחרון :

אחד הדברים היפים ביהדות זה המחלוקות , זה דו השיח , זו האווירה של "בית המדרש".
ביהדות אפשר ואפילו "מצווה" לא להסכים (עד גבול מסוים
)
לאורך כל ההיסטוריה של היהדות התקייימו דיונים ומחלוקות על נושאים שונים שברומו של עולם , וגם על נושאים כאלו שאינם ברומו של עולם ....

דיונים שלפעמים היו קשים , לפעמים גבלו בהחרמות ובשריפת ספרים (אפילו את ספרי הרמב"ם שרפו .....) , אך בזכותם נשאר לנו המון המון עושר וכיווני חקירה.
 
סבבה

עם כל הכבוד במקרא לא כתוב שבנות צריכות ללבוש חצאית, גרביונים, וחולצות עד אחרי המרפק. דווקא בתקופת המקרא גברים הם אלה שלבשו שמלות ואני יכולה להמשיך. הפרשנויות (על פי אופנה ומצב הרוח) הופכים את הדת לבדיחה ולעג. באופן אישי לעיין בתנך מאוד מעניין ואפשר ללמוד הרבה, אך כשזה מגיע למצוות ומעשים, האמון הולך ופוחת מרגע לדודלי.
 

ינוקא1

New member
במקרא רואים שצניעות זה ערך

וכן בנביאים.

מהי צניעות ומה אורך הגרביונים הנדרש , זה בעיני סוג של פורנוגרפיה להתעסק בזה.

אך כן , צניעות במקרא זה ערך ולא רק בלבוש.
לנשים ולגברים.

זה פרק מהרמב"ם , למשל , שם כותב הרמב"ם על עניני צניעות ודרך ארץ.

http://www.mechon-mamre.org/i/1205.htm
 
מה שכתבת על ליבוביץ הוא השמצה פרועה

ניכר שאינך מכיר דבר וחצי דבר ממשנתו.
עשה טובה לעצמך וקרא את דבריו העמוקים בעיון ובכמות שלא תבייש אותך כשאתה מתיימר לנקוט עמדה בנוגע אליו. יש ספרים רבים שלו בחנויות ויש גם טקסטים אונליין.
אני לא חסיד של ליבוביץ' כלל אבל יש לי הערכה רבה אליו ואם יש הוגה שמייצג את הרמב"ם יותר מכל בעת המודרנית, זה ללא ספק הוא ודרכו מתבארות דקויות רבות בקריאת הרמב"ם.
כל סתירה לכאורה בין ליבוביץ' לרמב"ם רק מוסיפה לעומק של הרמב"ם (וכלל לא מביישת את ליבוביץ') והניסיון ליישב את הסתירות לכאורה הללו מייצר בעצמו תהליך של חיפוש שחושף אצל הרמב"ם תפיסות יסוד מעניינות מאד.
כמובן שאותך מעניין רק לעבוד את אליליך ("אין הכסיל חפץ אלא בהתגלות ליבו"), כך שהמושג של "מעניין" כלל אינו נתפס אצלך באותו אופן שאני מדבר עליו.
מה שאתה מעוניין בו, וזה ניכר לעין כל, הוא אישוש של זהותך העצמית בתור "רוחני" "הילר" "שאמאן" "קרוב לאל" "מאוזן" וכ"ו וכ"ו. אין לך עניין ולו הזעיר ביותר בטקסט לכשלעצמו ומה בעצם הוא אומר מצד עצמו. לא משנה מה יכתב, אתה תסובב את הכל בשביל סיפוק תסביכיך הקטנים והדברת הספק העצמי שלך. כי בסופו של דבר אתה כעלה נידף ברוח, אכול ספקות פנימיים בעצמך והולך ונעשה ראוי לספקות האלו ככל שאתה "מתקדם" בחיפוש הרוחני שלך. החיפוש הרוחניקי שלך נולד מערך עצמי נמוך והוא הופך אותך לאדם חסר ערך ושפל. זה משהו שמגשים את עצמו. וחבל.
 

ינוקא1

New member
את הרמב"ם קראתי בעיון לא פעם

ואין לי ספק שהוא מתהפך בקברו מה"פרשנות" הזו.
לכל תורת ה"לשמה" שלו (שזה אולי הגרעין המרכזי בתורתו) אין שום ביסוס אמיתי ברמב"ם , והיא אף הפוכה לדברי הרמב"ם.

מבחינתי ,
דרכם של החרדים אינה יהדות.
דרכו של ליבוביץ' אינה יהדות.
וגם דרכי של היום אינה יהדות.

אבל שני הראשונים "אונסים" את היהדות , ואונסים את הציבור לחשוב שהם כביכול מייצגים אותה.

אני מודע למשל שדרכי של היום איננה יהדות , אבל לפחות אינני אנס ושקרן.
 
אתה טועה

הרמב"ם מזהיר מראש שהוא מדבר לרמות שונות של אנשים באותו הטקסט.
רמה של "לשמה" היא אחרת מרמת ציפיה לשכר ועונש. משלים נתפסים אחרת ע"י ההמון וע"י אנשי המעלה. הנחות היסוד של הקהלים האלו שונות לחלוטין.
ליבוביץ' מביא מחזל את הפסוק "דיברה תורה בלשון בני אדם" בהקשר הזה- שיש דרגות שונות של אמונה ולכן גם דרגות שונות של הקשרים טקסטואליים, דרגתם של אנשי המעלה ודרגות ההמון.
לפיכך, אתה אינך יכול להביא ראיה מהקשר טקסטואלי אחד כנגד הקשר טקסטואלי אחר. לא נעים לומר אבל כל מה שאתה עושה בכך הוא לחשוף את דרגת אמונתך האספסופית.
 

ינוקא1

New member
כשהרמב"ם מקדיש

את רוב החלק השלישי של המורה נבוכים להסברן של טעמי המצוות , ברור שהוא לא עושה זאת כדי לעבוד על מישהו.

מבחינת הרמב"ם יש למצוות סיבות , סיבות של עולם הזה (בניגוד לדעת המקובלים שהמצוות קשורות לאיזשהו עולם רוחני) , ואני מבין היטב למה לייבוביץ' החליט לעוות את הרמב"ם בעניין הזה.

בסך הכל לייבוביץ' עצמו לא היה שוטה : היה לו קו , היתה לו גישה , היתה לו אג'נדה , והוא היה מוכן לעוות את הקודמים לו כדי לקדם את האג'נדות שלו.
(והאמת היא שגם חז"ל עשו כך למקרא - כך שהוא בחברה טובה).

השוטים הם חסידיו , שמקבלים את דבריו כדברי אלהים חיים , ולא מסוגלים להבין את התרגילים שלו ....
 
אתה טועה במסקנה

זה שהרמב"ם דיבר לכמה קהלים לא אומר שהוא עשה זאת "כדי לעבוד על מישהו".
ההתניה הדמוקרטית שלנו גורמת לנו להניח שכל האנשים שווים אבל אצל הרמב"ם יש תפיסה אריסטוקרטית של מהו הטוב, כמו אצל מורהו אריסטו. מבחינתו הטוב הוא להנהיג עם האספסוף בשפה של האספסוף וזה לא נחשב כשקר בכלל מכיוון שאלו הן מגבלות השפה. האספסוף לא מבין אלוהות שאינה גורמת לשכר ועונש ואינו מבין אמונה באלוהות כזו כלל. התפיסה הפוליטית האריסטוקרטית גורסת שיש להנחותו בחיים בהתאם למגבלות התפיסה שלו וזה טוב ויפה ואמיתי יותר מלדבר אליו מעל הראש.
ליבוביץ התייחס לרובד הטקסטואלי המדבר לבני המעלה אצל הרמב"ם ולא התייחס כמעט כלל לרובד המדבר לאספסוף. מדוע בעצם? אני סבור שהוא עשה את זה כי העולם שבו הוא היה באינטראקציה אנושית היה עולם האקדמיה הרציונליסטית. בשביל קהל כזה לקח מהרמב"ם את הרבדים והחלקים המתייחסים לאמונה לשמה.
כאמור- בכך שאתה "מגלה" שיש אצל הרמב"ם משלבים וחלקים טקסטואליים שפונים לציבור הרחב יותר ואינם מתיישבים פורמלית עם החלקים שפונים לחלקים היותר רציונליסטים של הציבור אתה באמת לא מחדש שום דבר.
 

ינוקא1

New member
בקיצור , אתה לוקח מה שבא לך , מחליט שזה "לאנשי המעלה"

וכל מה שלא מסתדר בהגיונך הדל , זה נועד לאספסוף.

זו פשוט שיטה נהדרת שמוכיחה (כרגיל) שאתה החכם באדם ואיש המעלה.
 

מודטחדש

New member
מסכים

משום שאדם בהארה יודע הכל, אין לו יותר לא שאלות ולא תשובות.
האם אפשר לומר שאם מישהו, יש איזה תחום שעליו הוא לא יודע כל מה שאפשר לדעת, הוא עוד לא בהארה?
 
למעלה