עמית ואיתמר
New member
מה זה?
ההונאה הגדולה של בכירי מערכת המשפט?!
לצפיה עם המסמכים הנלווים בגוף הכתבה(לבעלי אינטרנט מהיר) לחץ כאן
לגרסה בוורד להדפסה עם המסמכים הנלווים (לבעלי אינטרנט מהיר) לחץ כאן
(חשיפה ראשונה מסדרה של חשיפות בנדון, הכתבה הבאה תדון ב-17 הדירות של אהרון ברק וילדיו ועל מנעמיו של שלטון החוק,
הערת המערכת: הכתבה פורסמה ב-26.7.06 לחץ כאן )
חשיפה: כך רימו לכאורה שופטי העליון ואנשי הפרקליטות את הכנסת, עשקו גנבו וגונבים את אזרחי ישראל שנים על גבי שנים.
שפשפו נא את העיניים, הסיפור המדהים המתואר כאן הינו כמעט יחיד מסוגו בארצנו וחושף את העבירות על החוק שביצעה לכאורה מערכת המשפט בהנהגתם של מספר שופטים בעליון וביניהם אהרון ברק, על מנת להשיג במרמה סמכויות שהמחוקק לא נתן להם תוך פגיעה באלפי אזרחים בצורה קשה ביותר.
להלן יתואר כיצד המשפטנים הבכירים פועלים לכאורה מזה שנים באופן מתואם להקנות לבתי המשפט האזרחים סמכות לדון במזונות של יהודים בניגוד לחוק ולהוראות הכנסת.
מדובר ככל הנראה בשערורייה קולוסאלית אשר תדרוש זמן כדי להפנימה וכדי לאמוד את הנזקים שהיא גרמה לאזרחי המדינה שנפלו קרבן ל "עוקץ" משפטי זה של מערכת המשפט. הנזקים לא מצטמצמים רק בהיבט האישי והכספי אלא נפתחת כאן תיבת פנדורה ענקית בהיבט הדתי לאור הפגיעה בתוקפן של הגטים שניתנו בשעה שהתנאים למתן הגט הופרו עם כל ההשלכות החמורות שנובעות מכך (הפיכת אלפי ילדים לממזרים), נושא זה יובהר במאמר נפרד.
עשרות שנים, מערכת המשפט בישראל רימתה את הכנסת ואת העם ב"תרגילים" שיתוארו בהמשך והקנתה לבתי משפט אזרחיים ומאוחר יותר לבתי משפט לענייני משפחה, סמכויות לדון בענייני מזונות של יהודים ללא שאיש הסמיך אותם לכך. מערכת המשפט הוסיפה חטא על פשע ונתנה הוראה סמויה לשופטים לפסוק מזונות ילדים גבוהים במיוחד כדי לעודד הגירת תיקים מבתי הדין הרבניים לבתי המשפט האזרחיים וכל זה ללא כל סמכות, עד עצם היום הזה.
התוצאה, מאות אלפי נשים בישראל התפתו לפרוק את עול הנישואים בתמורה לכספי המזונות הגבוהים במיוחד שחיכו להם בפתח בתי המשפט האזרחים. האבות הגרושים באלפיהם נקרעו תחת עול המזונות, נזרקים מביתם ומנותקים מקשר עם ילדיהם, נשים רבות לא היססו להפעיל את המשטרה ואת שרותי הרווחה בתלונות סרק כדי לזכות בלוטו המובטח ולהצדיק גירושין. הדבר גרם עוול למאות אלפי גברים וילדים אשר חייהם נהרסו מתרגיל נבזי ולא חוקי זה של מערכת המשפט.
הפרשה מתחילה בשנת 1922, בשנה זו ממשלת המנדט הבריטי מחוקקת חוק לניהולה של ארץ ישראל, חוק זה נקרא "דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י) 1922, להלן "דבר המלך במועצה". היום בשנת 2006 חוק זה הינו תקף עדיין בחלקו ועל בסיסו נבנו כל החוקים מאז הקמת המדינה. בחוק זה, הסמיכה ממשלת המנדט בתי-דין דתיים של שלוש הדתות לדון באופן בלעדי במספר תחומים של הדין האישי, זאת כדי לשמר את הסמכות שהוקנתה להם בתקופת השלטון העותומאני.
בתי הדין הרבניים קיבלו מתוקף סעיף 53 (1) של חוק זה סמכות בלעדית לדון בנושאים הבאים:
"שיפוט יחיד בעניני נישואים וגיטין, מזונות וקיום צוואות של אנשים מבני עדתם שאינם נתינים נכריים כמוגדר בסעיף 59."
החוק "דבר המלך במועצה" המקורי מצורף כאן והינו חיוני ביותר להבנת כל הפרשה.
א` – סעיפים 47 עד 54 של חוק "דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י) 1922"
החוק צולם ע"י הח"מ בכנסת ישראל ובאדיבותו של מנהל ארכיון הכנסת. ניסיון להסתיר את החוק בגרסתו ומשמעותו המקורית הוא זה שסייע, בן השאר, לשופטי העליון ולמשרד המשפטים להפעיל את ה"עוקץ" מבלי שיתעוררו חשדות נגדם כפי שיסתבר בהמשך.
החוק אינו משתמע לשני פנים ושיפוט יחיד משמעותו שרק בית-דין רבני יכול לדון בענייני מזונות של יהודים, שום ערכה משפטית אחרת. המדהים הוא שעד עצם היום הזה המחוקק (קרי הכנסת) שומר בקנאות על סמכות בלעדית זו של בית הדין הרבני. רק בתרגילי הונאה משפטיים הצליחו שופטי העליון ומשרד המשפטים לבטל בלעדיות סמכות זו, בניגוד לחוק.
בשנת 1953 חקקה הכנסת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואים וגירושין) תשי"ג – 1953 כתחליף לסעיף 53 (1) לדבר המלך במועצה, חוק זה הינו משמעותי ביותר ותקף עד עצם היום הזה וממנו נגזרה התייחסות הכנסת לסמכויות בית הדין הרבני. בכדי להבין חוק זה על בוריו, יש להביאו יחד עם דברי ההסבר שנלוו להצעת חוק 163 מיום כ"ז באייר תשי"ג 12.5.03, מעיון בהצעת החוק מסתבר כי, לא רק שלא הייתה כוונה כל-שהיא לפגוע בסמכויות הבלעדיות של בית הדין הרבניים בענייני גירושין ומזונות, אלא אף להרחיב סמכויות אלה לכל יהודי הגר בישראל בן שהוא אזרח המדינה ובן שהוא תושב בה. בדברי ההסבר לחוק מובהר שחוק זה בא להוציא מבתי הדין הרבניים רק את הסמכות הייחודית והבלעדית, לענייני אישור צוואות והנהלת הקדשות בלבד.
הצעת החוק מצורפת בזה.
ב` – הצעת חוק 163, שיפוט בתי דין רבניים (נישואים וגירושין) תשי"ג – 1953
להלן גרסתו העדכנית של החוק:
4. הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג.
סעיף זה שומר באופן פשוט וברור על בלעדיות זו על אף שנפתח פתח לפרשנות עם קשירת המזונות לתביעת הגירושין, פתח לפרשנות שייסגר באחת, בשעה שנזכרים בתכלית החוק, דברי ההסבר הנלווים להצעת החוק, את החוק ממנו הוא נגזר (דברי המלך במועצה) ואת כל החוקים שבאו אחריו באותו נושא וששמרו על בלעדיות זו.
להלן חוקים ששמרו על בלעדיות חד-משמעית זו:
בשנת 1959 נחקק חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט 1959, בחוק זה שוב שוריינה הסמכות הבלעדית של בתי הדין הרבניים לדון במזונות הקטינים ובת הזוג כלשון החוק:
3. (א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.
(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.
19 (א) חוק זה אינו בא להוסיף על סמכויות השיפוט של בתי-דין דתיים ולא לגרוע מהן; ומקום שבית דין דתי מוסמך על פי חיקוק לשפוט, יראו כל מקום בחוק זה שנאמר בו "בית משפט" כבא לרבות בית-דין דתי.
(ב) חוק זה בא להוסיף על זכויות המזונות הנתונות על פי כל דין שבית-דין דתי דן לפיו ועל פי הדין האישי החל על הצדדים, ואינו בא לגרוע מזכויות אלה.
גם כאן, החוק אינו משתמע לשתי פנים ומבהיר שחוק זה אינו חל על יהודים וכי הדין האישי של בית הדין הרבני ימשיך לחול על יהודים, כך מובהר מלשון החוק וכך מובהר מדברי ההסבר לחוק המובאים במסמך המצורף כפי שצולם בכנסת.
ג` – הצעת חוק 267, חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשט"ז 1956
כאן דברי ההסבר לחוק
בשנת 1995 הוקמו בתי המשפט לענייני משפחה ושוב פעם הכנסת ביקשה לשמר את סמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני בענייני גירושין ומזונות, להלן סעיפים מתוך חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה- 1995:
25 (א) חוק זה אינו בא לגרוע מסמכויותיהם של בתי הדין הדתיים ובית הדין לעבודה.
אך לא היה ניתן להמשיך ולרמות את הציבור לאורך זמן והיועץ המשפטי לממשלה אשר הבין את הפצצה המתקתקת מתחת לכיסאם של בכירי מערכת המשפט החליט לעשות מעשה.
המעשה קיבל דמות של הצעת חוק מס` 4 שעליה הוחתמו עשרות חברי כנסת שהוטעו וסופר להם שתכלית החוק הינה כמצוטט בהצעת החוק המצורפת: "מטרת התיקון המוצע היא להשוות את סמכויות השיפוט הייחודיות הנתונות לבתי הדין הרשעיים והכנסייתים ביחס למוסלמים ולנוצרים לאלה הנתונות לבתי הדין הרבניים ביחס ליהודים, ולבתי הדין הדרוזים ביחס לדרוזים לאחר שאוחדו תחת קורת גג משפטית אחת על ענייני המשפחה, יש להבטיח גם לכל אזרחי ישראל הזדמנות שווה לפנות לסעד לבתי המשפט האזרחיים בעניני משפחה. יש להדגיש כי התיקון המוצע אינו חוסם את הפניה לבתי הדין הדתיים בעניינים שאינם בסמכות שיפוטם הייחודית, כאשר יחפצו בכך הצדדים. כמו כן אין לתיקון המוצע כל השלכה על סמכויות בית הדין הרבני"
ד` – הצעת חוק 2749, חוק בית המשפט לעניני משפחה (תיקון מס` 4) השוואת סמכויות שיפוט) התשנ"ח – 1998.
כמה דברי בלע ושקרים ניתן להכניס בשורת כה מעטות ?
ועתה נציג את התיקון המוצע וישפוט הקורא ויקבע מה הקשר בן דברי ההסבר לבן התיקון:
1. בחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה 1995, בסעיף 3, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ב1) (1) על אף הוראת סעיף 25 , בית המשפט לענייני משפחה יהא מוסמך לדון בעניני משפחה של מי שנקבעה לגביו סמכות ייחודית בסימנים 52 או 53 לדברי המלך במועצה על ארץ יש
ההונאה הגדולה של בכירי מערכת המשפט?!
לצפיה עם המסמכים הנלווים בגוף הכתבה(לבעלי אינטרנט מהיר) לחץ כאן
לגרסה בוורד להדפסה עם המסמכים הנלווים (לבעלי אינטרנט מהיר) לחץ כאן
(חשיפה ראשונה מסדרה של חשיפות בנדון, הכתבה הבאה תדון ב-17 הדירות של אהרון ברק וילדיו ועל מנעמיו של שלטון החוק,
הערת המערכת: הכתבה פורסמה ב-26.7.06 לחץ כאן )
חשיפה: כך רימו לכאורה שופטי העליון ואנשי הפרקליטות את הכנסת, עשקו גנבו וגונבים את אזרחי ישראל שנים על גבי שנים.
שפשפו נא את העיניים, הסיפור המדהים המתואר כאן הינו כמעט יחיד מסוגו בארצנו וחושף את העבירות על החוק שביצעה לכאורה מערכת המשפט בהנהגתם של מספר שופטים בעליון וביניהם אהרון ברק, על מנת להשיג במרמה סמכויות שהמחוקק לא נתן להם תוך פגיעה באלפי אזרחים בצורה קשה ביותר.
להלן יתואר כיצד המשפטנים הבכירים פועלים לכאורה מזה שנים באופן מתואם להקנות לבתי המשפט האזרחים סמכות לדון במזונות של יהודים בניגוד לחוק ולהוראות הכנסת.
מדובר ככל הנראה בשערורייה קולוסאלית אשר תדרוש זמן כדי להפנימה וכדי לאמוד את הנזקים שהיא גרמה לאזרחי המדינה שנפלו קרבן ל "עוקץ" משפטי זה של מערכת המשפט. הנזקים לא מצטמצמים רק בהיבט האישי והכספי אלא נפתחת כאן תיבת פנדורה ענקית בהיבט הדתי לאור הפגיעה בתוקפן של הגטים שניתנו בשעה שהתנאים למתן הגט הופרו עם כל ההשלכות החמורות שנובעות מכך (הפיכת אלפי ילדים לממזרים), נושא זה יובהר במאמר נפרד.
עשרות שנים, מערכת המשפט בישראל רימתה את הכנסת ואת העם ב"תרגילים" שיתוארו בהמשך והקנתה לבתי משפט אזרחיים ומאוחר יותר לבתי משפט לענייני משפחה, סמכויות לדון בענייני מזונות של יהודים ללא שאיש הסמיך אותם לכך. מערכת המשפט הוסיפה חטא על פשע ונתנה הוראה סמויה לשופטים לפסוק מזונות ילדים גבוהים במיוחד כדי לעודד הגירת תיקים מבתי הדין הרבניים לבתי המשפט האזרחיים וכל זה ללא כל סמכות, עד עצם היום הזה.
התוצאה, מאות אלפי נשים בישראל התפתו לפרוק את עול הנישואים בתמורה לכספי המזונות הגבוהים במיוחד שחיכו להם בפתח בתי המשפט האזרחים. האבות הגרושים באלפיהם נקרעו תחת עול המזונות, נזרקים מביתם ומנותקים מקשר עם ילדיהם, נשים רבות לא היססו להפעיל את המשטרה ואת שרותי הרווחה בתלונות סרק כדי לזכות בלוטו המובטח ולהצדיק גירושין. הדבר גרם עוול למאות אלפי גברים וילדים אשר חייהם נהרסו מתרגיל נבזי ולא חוקי זה של מערכת המשפט.
הפרשה מתחילה בשנת 1922, בשנה זו ממשלת המנדט הבריטי מחוקקת חוק לניהולה של ארץ ישראל, חוק זה נקרא "דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י) 1922, להלן "דבר המלך במועצה". היום בשנת 2006 חוק זה הינו תקף עדיין בחלקו ועל בסיסו נבנו כל החוקים מאז הקמת המדינה. בחוק זה, הסמיכה ממשלת המנדט בתי-דין דתיים של שלוש הדתות לדון באופן בלעדי במספר תחומים של הדין האישי, זאת כדי לשמר את הסמכות שהוקנתה להם בתקופת השלטון העותומאני.
בתי הדין הרבניים קיבלו מתוקף סעיף 53 (1) של חוק זה סמכות בלעדית לדון בנושאים הבאים:
"שיפוט יחיד בעניני נישואים וגיטין, מזונות וקיום צוואות של אנשים מבני עדתם שאינם נתינים נכריים כמוגדר בסעיף 59."
החוק "דבר המלך במועצה" המקורי מצורף כאן והינו חיוני ביותר להבנת כל הפרשה.
א` – סעיפים 47 עד 54 של חוק "דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י) 1922"
החוק צולם ע"י הח"מ בכנסת ישראל ובאדיבותו של מנהל ארכיון הכנסת. ניסיון להסתיר את החוק בגרסתו ומשמעותו המקורית הוא זה שסייע, בן השאר, לשופטי העליון ולמשרד המשפטים להפעיל את ה"עוקץ" מבלי שיתעוררו חשדות נגדם כפי שיסתבר בהמשך.
החוק אינו משתמע לשני פנים ושיפוט יחיד משמעותו שרק בית-דין רבני יכול לדון בענייני מזונות של יהודים, שום ערכה משפטית אחרת. המדהים הוא שעד עצם היום הזה המחוקק (קרי הכנסת) שומר בקנאות על סמכות בלעדית זו של בית הדין הרבני. רק בתרגילי הונאה משפטיים הצליחו שופטי העליון ומשרד המשפטים לבטל בלעדיות סמכות זו, בניגוד לחוק.
בשנת 1953 חקקה הכנסת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואים וגירושין) תשי"ג – 1953 כתחליף לסעיף 53 (1) לדבר המלך במועצה, חוק זה הינו משמעותי ביותר ותקף עד עצם היום הזה וממנו נגזרה התייחסות הכנסת לסמכויות בית הדין הרבני. בכדי להבין חוק זה על בוריו, יש להביאו יחד עם דברי ההסבר שנלוו להצעת חוק 163 מיום כ"ז באייר תשי"ג 12.5.03, מעיון בהצעת החוק מסתבר כי, לא רק שלא הייתה כוונה כל-שהיא לפגוע בסמכויות הבלעדיות של בית הדין הרבניים בענייני גירושין ומזונות, אלא אף להרחיב סמכויות אלה לכל יהודי הגר בישראל בן שהוא אזרח המדינה ובן שהוא תושב בה. בדברי ההסבר לחוק מובהר שחוק זה בא להוציא מבתי הדין הרבניים רק את הסמכות הייחודית והבלעדית, לענייני אישור צוואות והנהלת הקדשות בלבד.
הצעת החוק מצורפת בזה.
ב` – הצעת חוק 163, שיפוט בתי דין רבניים (נישואים וגירושין) תשי"ג – 1953
להלן גרסתו העדכנית של החוק:
4. הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג.
סעיף זה שומר באופן פשוט וברור על בלעדיות זו על אף שנפתח פתח לפרשנות עם קשירת המזונות לתביעת הגירושין, פתח לפרשנות שייסגר באחת, בשעה שנזכרים בתכלית החוק, דברי ההסבר הנלווים להצעת החוק, את החוק ממנו הוא נגזר (דברי המלך במועצה) ואת כל החוקים שבאו אחריו באותו נושא וששמרו על בלעדיות זו.
להלן חוקים ששמרו על בלעדיות חד-משמעית זו:
בשנת 1959 נחקק חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט 1959, בחוק זה שוב שוריינה הסמכות הבלעדית של בתי הדין הרבניים לדון במזונות הקטינים ובת הזוג כלשון החוק:
3. (א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.
(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.
19 (א) חוק זה אינו בא להוסיף על סמכויות השיפוט של בתי-דין דתיים ולא לגרוע מהן; ומקום שבית דין דתי מוסמך על פי חיקוק לשפוט, יראו כל מקום בחוק זה שנאמר בו "בית משפט" כבא לרבות בית-דין דתי.
(ב) חוק זה בא להוסיף על זכויות המזונות הנתונות על פי כל דין שבית-דין דתי דן לפיו ועל פי הדין האישי החל על הצדדים, ואינו בא לגרוע מזכויות אלה.
גם כאן, החוק אינו משתמע לשתי פנים ומבהיר שחוק זה אינו חל על יהודים וכי הדין האישי של בית הדין הרבני ימשיך לחול על יהודים, כך מובהר מלשון החוק וכך מובהר מדברי ההסבר לחוק המובאים במסמך המצורף כפי שצולם בכנסת.
ג` – הצעת חוק 267, חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשט"ז 1956
כאן דברי ההסבר לחוק
בשנת 1995 הוקמו בתי המשפט לענייני משפחה ושוב פעם הכנסת ביקשה לשמר את סמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני בענייני גירושין ומזונות, להלן סעיפים מתוך חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה- 1995:
25 (א) חוק זה אינו בא לגרוע מסמכויותיהם של בתי הדין הדתיים ובית הדין לעבודה.
אך לא היה ניתן להמשיך ולרמות את הציבור לאורך זמן והיועץ המשפטי לממשלה אשר הבין את הפצצה המתקתקת מתחת לכיסאם של בכירי מערכת המשפט החליט לעשות מעשה.
המעשה קיבל דמות של הצעת חוק מס` 4 שעליה הוחתמו עשרות חברי כנסת שהוטעו וסופר להם שתכלית החוק הינה כמצוטט בהצעת החוק המצורפת: "מטרת התיקון המוצע היא להשוות את סמכויות השיפוט הייחודיות הנתונות לבתי הדין הרשעיים והכנסייתים ביחס למוסלמים ולנוצרים לאלה הנתונות לבתי הדין הרבניים ביחס ליהודים, ולבתי הדין הדרוזים ביחס לדרוזים לאחר שאוחדו תחת קורת גג משפטית אחת על ענייני המשפחה, יש להבטיח גם לכל אזרחי ישראל הזדמנות שווה לפנות לסעד לבתי המשפט האזרחיים בעניני משפחה. יש להדגיש כי התיקון המוצע אינו חוסם את הפניה לבתי הדין הדתיים בעניינים שאינם בסמכות שיפוטם הייחודית, כאשר יחפצו בכך הצדדים. כמו כן אין לתיקון המוצע כל השלכה על סמכויות בית הדין הרבני"
ד` – הצעת חוק 2749, חוק בית המשפט לעניני משפחה (תיקון מס` 4) השוואת סמכויות שיפוט) התשנ"ח – 1998.
כמה דברי בלע ושקרים ניתן להכניס בשורת כה מעטות ?
ועתה נציג את התיקון המוצע וישפוט הקורא ויקבע מה הקשר בן דברי ההסבר לבן התיקון:
1. בחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה 1995, בסעיף 3, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ב1) (1) על אף הוראת סעיף 25 , בית המשפט לענייני משפחה יהא מוסמך לדון בעניני משפחה של מי שנקבעה לגביו סמכות ייחודית בסימנים 52 או 53 לדברי המלך במועצה על ארץ יש