מה זה Poetic license?

[ציפציפוש]

חן חן ותודה!

 

[נורית יהודאי]

הליצנציה פואטיקה

כמו שאמר אלדד, היא חירותו של המשורר להפליג במטפורות למשל גם כשהן נוגדות את המציאות (העובדות) או, למשל, חירותו של מתרגם השירה להתרחק מהמקור, למשל למצוא מטפורה חלופית כדי לשמור על החריזה ועל המקצב.

 

[ציפציפוש]

תודה נורית, אם כך - חופש אומנותי..?

אבל נורא קשה לי להבין איך המושג מתחבר למשפט כולו.

Maybe the concept is taken to extreem, but we must grant Shakespeare some *poetic license*. The principle remains valid.​

אם כך - "אולי הרעיון מוצג כאן בצורה קיצונית מדי, אבל *אנחנו חייבים/מגיעה* (להעניק) לשייקספיר חרות פואטית. העיקרון נשאר תקף." ??????????

 

[ציפציפוש]

או -

אולי הרעיון מוצג כאן בצורה קיצונית מדי, אבל *אנחנו חייבים/מגיעה* (להרשות) לשייקספיר חירות המשורר. העיקרון נשאר תקף." ??????????

 

[ציפציפוש]

או -"חרות המשורר מגיעה לשייקספיר"??

 

[hazelnut]

מכל האפשרויות שהועלו עד כה, זה

נראה לי הכי קרוב לכוונת המקור (כמובן וברור שאין לי את *כל* המקור שלך לפניי). ואולי כמה שיפורים קלים (וגם, כאמור, צריכים להתחשב במגבלותיי בהעברת הבנתי את המשפט בכתב): ייתכן שהרעיון מוצג כאן בצורה קיצונית וחייבים להתחשב במידת חירותו של שייקספיר כמשורר. ואולם העיקרון נשאר תקף.

 

[נורית יהודאי]

במאוחר, וכמה שזה שווה

אבל אני מסכימה בהחלט עם הפרשנות של מיכאלה ומדהימאיה.

 

[מיכאלה היחיד1]

להכיר בחופש האמנותי (שהתיר לעצמו)

שייק,

 

[ציפציפוש]

האמנם?

 

[מדהימאיה]

כן. כך גם אני סבור.

מדובר בהתייחסות שלנו לחופש האומנותי שלו. השאלה אינה אם אנחנו מאשרים או לא, אלא אם אנחנו מקבלים את החופש האומנותי שלו ונותנים לחופש הזה תוקף. אין פה משא ומתן בינינו (או בין הכותב) לבין שייקספיר. אלא רק האם אנחנו מקבלים (ואיך אנחנו מסבירים) את מה שהוא עשה עפ"י קונוונציות מסויימות.

 

[נורית יהודאי]

כן. גלגלתי בראש

והגעתי למסקנה שמדובר פה ב"יש לפרגן לשקספיר שהתיר לעצמו חרות המשורר..." וגו'.

 

[ציפציפוש]

"לפרגן" זה לא משלב נמוך מדי?

 

[ציפציפוש]

../images/Emo141.gifתודה לכולכם על עזרתכם הרבה

בסופו של דבר, ולאחר התלבטות שכללה כאבי ראש לא מבוטלים, בחרתי ב"חירות המשורר מגיעה לשייקספיר." מקווה שתסכימו איתי שזו הבחירה הנכונה...

 

[יפתח ב]

לי זה נשמע סביר, אם כי הצעתך הקודמת

"לאפשר לו את חירות המשורר" נשמעת לי מדויקת יותר (כמובן ששייקספיר כבר מת והחירות לא תעזור לו, אבל אין בכך כלום. שלילת החירות כאן תתבטא בכך שפן מסוים ביצירתו יוקע על ידינו).

 

[ציפציפוש]

תודה.

 

[ציפציפוש]

../images/Emo26.gifהייזל, מיכאלה ומדהימאיה -

האפשרות האחרונה ששקלתי (אמרו לי את דעתכם בבקשה) "שייקספיר רשאי לחרות המשורר"

 

[ציפציפוש]

יפתח, חמוס, ונורית, אשמח לדעתכם

עלינו להעניק לשייקספיר קצת חרות פואטית.

 

[hazelnut]

ציפי,ע"מ לתת תשובה מסויגת (מי כמוך

וכמוני יודעות שלעתים קרובות חייבים את *כל* ההקשר של *כל* הספר על מנת שהפתרון יסתדר), האם תוכלי להביא את ה-principle שאיליו מתייחסים?

Maybe the concept is taken to extreme, but we must grant Shakespeare some *poetic license*. The principle remains valid.​

 

[hazelnut]

וגם תביאי את ה-concept בבקשה!

 

[ציפציפוש]

ההקשר השלם-

One might object that in this instance the concept of making oneself miserable is taken to extreme, but we must grant Shakespeare some poetic license. The principle remaiins valid.​

כתבתי - אתם יכולים למחות על כך שדוגמה זו מראה בצורה קיצונית מדי איך אדם מביא את עצמו לידי אומללות, אבל עלינו להעניק לשייקספיר קצת חירות פואטית. העיקרון נשאר תקף.