"חנוך לנער על-פי דרכו"
אם אתה מלמד נערים לחוד ובוגרים לחוד, אפשר להתאים לכל אחד את צורת הלימוד המתאימה לו. כשאני התחלתי ללמוד שינג-אי, אחרי כמה שנים בטאי-צ´י, המורה שלי פשוט עשה אתנו כמה "פסים" של פי-צ´ואן, בדק שאין טעויות נוראיות ואמר לנו משהו בסגנון של: "100 כאלה כל יום, ותחזרו עוד שבוע..." (זה היה בתוך שיעור טאי-צ´י; שלא יהיו אי-הבנות, עשינו עוד דברים בשיעור הזה...) ברור שהשיעור לנוער נראה אחרת: חימום מובנה, תרגול של האלמנטים, טכניקות, טכניקות, טכניקות, עוד כמה טכניקות... מאוד "חזק", מאוד "יאנגי" יחסית לטאי-צ´י. אוירה של "בלי שטויות, בלי דיבורים, כאן עובדים!"