מה זה "שינג אי"?

שוקוקאן

New member
מה זה "שינג אי"?

הי, האם מישהו יכול להסביר מה זה שינג אי ומה ההבדל בינו לבין טאי צ´י? האם לימוד של אחד מהם מהווה בהכרח בסיס ללימוד השני? בתודה מראש
 
שינג-אי

הסברים על טאי-צ´י ושינג-אי באתר המרכז הישראלי לטאי-צ´י; האתר הטוב ביותר שאני מכיר על שינג-אי (באנגלית), הוא זה. יש שיטות בהן מלמדים קודם טאי-צ´י ואח"כ שינג-אי, יש שמלמדים אותן במקביל ויש שמלמדים רק אחת מהשתים. עם בני-נוער מקובל להתחיל בשינג-אי, אבל לא מחייב.
 
אני נאלץ לעצבן את חברי דוד כפרי

ולא להמליץ על שינג-אי לבני נוער (למעט מקרים מיוחדים). מדובר בסגנון שאינו דינאמי כסגנונות הגונג-פו המוכרים בציבור דוגמאת סגנונות השאולין. יש צורך בהרבה סבלנות, אורך רוח ונכונות לעבודה סטאטית... כמובן שבהשוואה לטאי צ´י הוא מהיר ודינאמי אך הכל יחסי כמובן. המורה היחידי בארץ המקדיש את כל זמנו אך ורק לשינג-אי (כולל כתיבת חוברות הדרכה, ספר וקלטות וידאו) הוא מר אבי (ABI) מוריה. אבי למד ישירות בטאיו´אן אצל אחד המורים המפורסמים ביותר במחצית המאה העשרים לשינג-אי: מר חונג אי-שיאנג ז"ל (עליו ה-BBC עשו פרק סדרתם "דרכו של לוחם"). פנה לאבי 6056789-03. מומלץ ביותר !!!
 
לא הצלחת...

והאמת שאפילו פספסת, לפי הפרופיל שלו שוקוקאן בן 26... בכל אופן, בשיעורי השינג-אי לנוער שמתקיימים במרכז הישראלי לטאי-צ´י, זה דינאמי מאוד. הייתי בשיעור אחד, ונראה לי ששיעור כזה יספק כל נער חובב-אקשן. התלמידים שם עשו הופעה בסיום הגשקו האחרון, אחרי בסה"כ 3 חודשים, ואני ממש התרשמתי: יחסית לזמן הקצר מאוד שהתאמנו, הם הראו יכולת יפה מאוד! כרגיל - הכי טוב לנסות בעצמך...
 
אני קצת מבולבל ../images/Emo3.gif

עד כמה שהבנתי משיחותי עם עוסקים בטאי צ´י, ובכללם ניר עצמו - שינג אי זו סגנון יחסית מתקדם, שנלמד בשלבים מאוחרים יותר (בגלל הסגנון הפנימי וההבנה העמוקה הדרושה). למיטה הבנתי, לאחר תקופה מסוימת של טאי צ´י, מתחילים ללמוד בה-גווה (או פה-גווה, אם תרצו), ורק לאחר מכן, בשלב הרבה יותר מאוחר לומדים שינג אי. אז מה נכון ומה לא נכון, ואיך אפשר לעשות סדר בבלגן?
 
הסדר הוא: טאי-צ´י, שינג-אי, פה-קואה

לפחות, כך נהוג בבית ספרנו. אבל זה קצת יותר מסובך, כי בד"כ ממשיכים ללמוד טאי-צ´י למרות שכבר לומדים שינג-אי, ואח"כ ממשיכים ללמוד טאי-צ´י וגם שינג-אי אחרי שכבר מתרגלים פה-קואה (וכל הזמן עושים צאן-צ´ואן). למיטב הבנתי, שינג-אי הוא סגנון "פשוט" יחסית לטאי-צ´י ולפה-קואה ("פשוט" איננו "לא יעיל"!!!), אלא שהוא הרבה יותר מתומצת, והרבה יותר בסיסי משתי השיטות האחרות. הוא גם הרבה יותר "יאנגי" באופיו, וקוי (ליניארי), כלומר מפעיל בעיקר תנועות ישרות. בשני הדברים האלה הוא משלים את הטאי-צ´י והפה-קואה.
 
לא הצלחתי? מצויין! אתה יודע מה ?

אין כמו להתנסות... אני לא רוצה שיקרה לי מה שקורה לכ"כ הרבה תלמידים או תלמידים לשעבר שפשוט מעריכים את המורה שלהם (ואני הלא למדתי שינג-אי מאבי). אין להישוות בקונספט אחד ומן הראוי לחקור ואחרי הכל: המספרים אצלכם מדברים בעד עצמם... אולי אופן לימוד השינג-אי במרכז שונה במהותו ותואם אוכלוסיות מגוונות יותר ממה שאני מכיר. והלא אני זה שציטטתי לא מזמן כי "שבעים פנים לתורה"...
 
"חנוך לנער על-פי דרכו"

אם אתה מלמד נערים לחוד ובוגרים לחוד, אפשר להתאים לכל אחד את צורת הלימוד המתאימה לו. כשאני התחלתי ללמוד שינג-אי, אחרי כמה שנים בטאי-צ´י, המורה שלי פשוט עשה אתנו כמה "פסים" של פי-צ´ואן, בדק שאין טעויות נוראיות ואמר לנו משהו בסגנון של: "100 כאלה כל יום, ותחזרו עוד שבוע..." (זה היה בתוך שיעור טאי-צ´י; שלא יהיו אי-הבנות, עשינו עוד דברים בשיעור הזה...) ברור שהשיעור לנוער נראה אחרת: חימום מובנה, תרגול של האלמנטים, טכניקות, טכניקות, טכניקות, עוד כמה טכניקות... מאוד "חזק", מאוד "יאנגי" יחסית לטאי-צ´י. אוירה של "בלי שטויות, בלי דיבורים, כאן עובדים!"
 
תהליך הלימוד אינו מסובך?

בגלל אופי התנועה והפנימית שבה, לא מסובך ללמד את זה לנערים. אני יוצא מתוך נקודת הנחה, שבכל מקרה קשה לנערים להבין מהו שחרור ורכות, כך שללמד אותם פנימיות (שלמיטה הבנתי), היא ברמה מאוד "פנימית" - לא מהווה בעיה בתהליך הלימוד או ביישום הלחימתי שלה?
 
כמו שאמרתי, "חונכים לנער ע"י דרכו..

כלומר, מלמדים מה שאפשר, ואת מה שאי-אפשר משאירים לשלב יותר מאוחר. אם אדם שהתחיל ללמוד שינג-אי ירצה להתקדם בשיטתנו, הוא יצטרך מתישהו ללמוד טאי-צ´י, לתרגל ולהפנים אותו כמה שנים, ואז לחבר בין השינג-אי והטאי-צ´י. מסובך? אתה מכיר תהליך לימודי יותר פשוט?... "מה שאפשר עושים, על מה שאי-אפשר לא בוכים"
 

קוזושי

New member
מהתנ"ך

"חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" ספר משלי פרק ב´ פסוק ו´
 
למעלה