מה זה "רוצה" ?
אנשים כאן מביאים כל הזמן דוגמאות של אוטיסטים שבעצמם אומרים ורוצים להתנהג כמקובל,
האנשים האלה מתעלמים מהעונשים הנורא כבדים המוטלים לא פעם בכלל בלי משים על כל אדם שיחרוג מהמקובל,
אם כל פעם שאני חורג מהמקובל אני חוטף מכת חשמל אז גם אני "רוצה" להתנהג כמקובל
השאלה שאמורה להעלות אצל אדם עם שמץ של תחושה מוסרית ואנושית או ידע מינימלי בניתוח התנהגות אמיתי היא האם ל"רצון" כזה יש משמעות כמו לרצון חופשי
ויש לי הרושם שכל אדם הגון ידע לענות בשלילה על השאלה הזאת
כל עוד המחירים של התנהגות לא מקובלת בחברה יהיו אסטרונומיים אז הצגת אוטיסטים כמי שבעצם מבקשים ללמוד להתנהג כמקובל היא דמגוגיה מאוד זולה
בלשון המעטה
גם כי צריך לזכור שאנשים שנוטים להתנהגות לא מקובלת הם גם אנשים מאוד רגישים
ולכן די במבט או בנימת קול או בגישה בשביל להקפיא אותם לחלוטין וליצור בהם חרדה עצומה מפני עצמם
וחרדה זאת היא הבסיס למחלה
לדכאון
ולשיתוק ולהתפרצות ולחוסר יכולת לוויסות עצמי
את כל הדברים האלה מנתחי התנהגות היו אמורים לדעת
אבל מנתחי התנהגות הם אלא שעוסקים רק ובעיקר בהנצחת הסטיגמה
נדמה לי שגם צריך לחשוב על האינטרס הכללי, החברתי, שנפגם מהותית בחברה שכל הזמן מדכאת מה שלא מקובל
חברה כזאת לא יכולה להתפתח בכלל
וגם אם ברור שחלק מהמעשים הלא מקובלים הם באמת טיפשיים,(גם חלק מאוד גדול מהמעשים המקובלים הם טיפשיים בטירוף) אז לא יכול להיות שהדיכוטומיה בין מקובל ללא מקובל תהיה כל כך נוקשה וחדה
כי אחרת אנחנו מעודדים ומנציחים סטיגמות
שאין בינן לבין המציאות שום קשר
כי אחרת אנחנו חוטאים לאנשים מאוד טובים ותמימים
שפשעם היחיד הוא נטיה ללא מקובל
אם איננו מסוגלים לקבל ולהכיל את הלא מקובל אז כל הדיבור על סובלנות הוא קשקוש חלול להחריד
אנשים כאן מביאים כל הזמן דוגמאות של אוטיסטים שבעצמם אומרים ורוצים להתנהג כמקובל,
האנשים האלה מתעלמים מהעונשים הנורא כבדים המוטלים לא פעם בכלל בלי משים על כל אדם שיחרוג מהמקובל,
אם כל פעם שאני חורג מהמקובל אני חוטף מכת חשמל אז גם אני "רוצה" להתנהג כמקובל
השאלה שאמורה להעלות אצל אדם עם שמץ של תחושה מוסרית ואנושית או ידע מינימלי בניתוח התנהגות אמיתי היא האם ל"רצון" כזה יש משמעות כמו לרצון חופשי
ויש לי הרושם שכל אדם הגון ידע לענות בשלילה על השאלה הזאת
כל עוד המחירים של התנהגות לא מקובלת בחברה יהיו אסטרונומיים אז הצגת אוטיסטים כמי שבעצם מבקשים ללמוד להתנהג כמקובל היא דמגוגיה מאוד זולה
בלשון המעטה
גם כי צריך לזכור שאנשים שנוטים להתנהגות לא מקובלת הם גם אנשים מאוד רגישים
ולכן די במבט או בנימת קול או בגישה בשביל להקפיא אותם לחלוטין וליצור בהם חרדה עצומה מפני עצמם
וחרדה זאת היא הבסיס למחלה
לדכאון
ולשיתוק ולהתפרצות ולחוסר יכולת לוויסות עצמי
את כל הדברים האלה מנתחי התנהגות היו אמורים לדעת
אבל מנתחי התנהגות הם אלא שעוסקים רק ובעיקר בהנצחת הסטיגמה
נדמה לי שגם צריך לחשוב על האינטרס הכללי, החברתי, שנפגם מהותית בחברה שכל הזמן מדכאת מה שלא מקובל
חברה כזאת לא יכולה להתפתח בכלל
וגם אם ברור שחלק מהמעשים הלא מקובלים הם באמת טיפשיים,(גם חלק מאוד גדול מהמעשים המקובלים הם טיפשיים בטירוף) אז לא יכול להיות שהדיכוטומיה בין מקובל ללא מקובל תהיה כל כך נוקשה וחדה
כי אחרת אנחנו מעודדים ומנציחים סטיגמות
שאין בינן לבין המציאות שום קשר
כי אחרת אנחנו חוטאים לאנשים מאוד טובים ותמימים
שפשעם היחיד הוא נטיה ללא מקובל
אם איננו מסוגלים לקבל ולהכיל את הלא מקובל אז כל הדיבור על סובלנות הוא קשקוש חלול להחריד