כלומר, יש מצבים שמותר להפעיל סמכות.
השאלה רק מתי.
יש מקרים ,שאינם פיקוח נפש, אבל אם כל ילד יעשה מה שבא לו באותו הרגע, יהיה בלגן בגן.
אם בגן יש שעת ריכוז ובה כל ילד יקום וילך, הגננת לא תוכל ללמד כלום.
את יכולה כמובן לא לאהוב את השיטה. ולהגיד שכל ילד צריך ללמוד אחד על אחד. אבל כרגע זו השיטה, והגננת רוצה שכל הילדים ישבו, ולצורך כך, לטעמי, מותר לה להפעיל סמכות, ולדרוש לשבת.
עוד דבר, שלעתים שיקול הדעת של הילד הוא רגעי. אם הילד מעדיף לאכול ממתקים, זה לא פיקוח נפש אם כל יום ייפתח בסוכריית טופי. מקסימום הרס השיניים. אבל הורה טוב, לדעתי, צריך לשים גבולות. צריך להפעיל סמכות. עכשיו לא אוכלים סוכריות טופי (ולדעתי, עדיף בכלל לא להכניס את זה הביתה).
לעתים צריך להפעיל סמכות מטעמים אחרים, כמו שמירה על בריאות (ומי אמר שלמבוגר יש יותר סמכות? עובדה).
המבוגר לא צריך לנצל את הסמכות לרעה, כמובן, וכמו שאמרתי, לדעתי בכלל צריך להפעילה במינימום האפשרי. אבל לעתים אין ברירה, וצריך להפעיל אותה.
יש לעתים במתנ"סים ובמקומות אחרים מעין הצגות לילדים תחת השם 'שעת סיפור'.
להצגות האלה מותר להכניס רק ילדים מגיל שלוש למשל.
המון אמהות לא רוצות להפקיר את הילדים בהצגה, ורוצות להכנס איתן ועם התינוק הקטן והמתוק.
האם כשמנהלת המקום מונעת מהם היא מנצלת סמכות לרעה?
אפשר לראות את זה כך
ואפשר להבין שיש לה תמונה כללית, והיא אומרת לעצמה, הרי כל אמא לא רוצה להפריע. אם התינוק יתחיל לבכות, היא תצא מייד. ותקים את השורה. וככה בסך הכל רק כמה דקות של טרדה.
תכפילי את זה ב-28 תינוקות (יש יותר, אבל לא כולם בטח יבכו), וזו הפרעה לכל הצופים.
אז את יכולה לראות את המנהלת כרשעית, או כאחת שמפעילה סמכות לטובת הכלל.