לא לגמרי מסכים
אתה לא מרגיש עליון על תלמידיך? מצוין - אם היית מרגיש אחרת, הייתי ממליץ לכל אדם לא ללמוד אצלך... אבל אם התלמידים שלך לא מרגישים שידיעותיך בתחום שהם רוצים ללמוד מספיק עמוקות בשביל שהם יעשו דברים מוזרים כמו לרוץ בחושך, או ללכת אחורה, בשביל ללמוד ממך - הם פשוט לא יקבלו את סמכותך. בטאי-צ´י, לפחות כמו שאני לומד אותו, יש תרגילים שצריך לעשות, בלי להבין (כי ההבנה האינטלקטואלית לא אפשרית בלי החזרה על התרגיל כמה מאות פעמים... או כמה אלפים). למה שהתלמיד יעשה את התרגיל המוזר והקשה הזה? כי המורה אומר לו; למה שהתלמיד יעשה מה שהמורה אומר לו? כי התלמיד מבין שהמורה יודע יותר ממנו, בתחום הספציפי הזה. לכן, בתחום הספציפי הזה, התלמיד צריך להבין שהמורה הוא יותר ממנו (כלומר, יודע יותר), ולכן, כדי להתקדם בתחום הזה, תלמיד צריך לציית למורה. בלי לציית להוראות המורה, התלמיד לא יוכל להתקדם. ואם זה "עולה לראש" של המורה - אוי ואבוי לו! כי המורה הוא זה שהאגו שלו בסכנה, והוא זה שצריך לזכור כל הזמן שהוא לומד מתלמידיו, ולא רק ממוריו. זו "הקטנת האגו" של המורה. זה לא סותר את העובדה שהתלמיד צריך להבין שהמורה "יותר" ממנו - זו "הקטנת האגו" של התלמיד. בלי "הקטנת אגו" אי-אפשר להתקדם - לא באמנויות לחימה ולא בחיים. מחויבות כמה זמן תלמד תלמיד שאינו משלם? שאינו משקיע? שמפריע בשיעורים? שמאחר באופן קבוע, בלי סיבה? שמזלזל בתלמידים האחרים? בך? שפוגע בתלמידים אחרים? שלא מקפיד על הוראותיך (לדוגמא, בנושא היחס לתלמידים אחרים בכיתה; לדוגמא, בנושא בטיחות באימון)? שנראה לך שהוא עלול להשתמש בידע הלחימתי שנתת לו ע"מ לפגוע באחרים, שלא מתוך הגנה עצמית? לא נכון, לדעתי, לומר שתלמיד כזה אחראי לעצמו, ואין המדריך אחראי לו - אם הוא נמצא בכיתה בה אני מלמד, הוא באחריותי - במיוחד אם נראה לי שהוא עלול לסכן תלמידים אחרים שלי! מידת המחויבות של התלמיד מתבטאת בכל הדברים הנ"ל, ובעוד הרבה דברים שונים. מידת-המחויבות מבטאת בעיקר את היחס של התלמיד לעצמו, אבל גם לתחום שהוא לומד, לחבריו ללימודים, למורה שלו, ולסביבה בכלל; לפחות שנים מהנ"ל הם באחריותו הישירה של המדריך. תלמיד השוגה בנקודות הנ"ל, כולן או אפילו רק אחת מהן, חייב לקבל "תיקוני דרך" מהמורה שלו, כי אחרת הוא מפריע לכל מי שמסביבו, ובסופו של דבר גם לעצמו, להתקדם. גם באמנות הלחימה, וגם בחיים. וכמובן שזו רק דעתי...