מה זה מסטר ?

האם אנו מדברים על אותם סדרי גודל?

כשאתה אומר כולם, אתה מתכוון ל30 תלמידים? 300? 3? מהתגובה אני מבין (אנא תקן אותי אם טעיתי) שאתה "מגשש" כל אדם שמבקש ללמוד אצלך, ובוחר מראש האם ללמדו או לא. האם הגישה הזו מתאימה לכל המורים? לכל הסגנונות? ייתכן שלא הבנתי, אך נראה כאילו אתה מאוד בטוח ביכולתך לקרוא אנשים מצד אחד, וסגור על אי היכולת של אנשים להשתנות מצד שני. זו גישה מעט מתנשאת, גם אם מוצדקת, לדעתי.
 
כרגע - בסביבות 40.

אזהרה: התשובה קצת מבולבלת... אבל החלטתי להביא אותה כלשונה, כי אלה המחשבות שעברו לי בראש וכנראה שהן מעידות שאני קצת מבולבל בנושא, אז קבל: אני חושש שאתה צודק לגבי הבטחון שלי ביכולתי לקרוא אנשים, למרות שאין לי ספק שהבטחון שלי מופרז ושגוי (וכבר קרה שטעיתי). אני חושב שבכל הקשור לקבלת תלמיד, הבטחון הזה הוא מוצדק יותר, מאחר והוא נובע פחות ממני אישית (מהאגו) ויותר מהזרימה שלי בתוך האמנות הנלמדת. זה לא אני בוחר, זה פשוט מתרחש. אולי זה התלמיד בוחר, אולי תת המודע שלו בוחר, אולי לא יודע מי בוחר, אבל - אני כאילו מניח לתת-המודע שלי (אולי) לעשות את העבודה. אני לא מפעיל במודע "דחיה" או "הדיפה" על תלמיד פוטנציאלי (בדרך כלל... בואו נודה...), אלא שמשהו מתרחש כאילו מעצמו ואני מוצא את עצמי מגיב בסיטואציה. אני עונה לתלמידים שונים בצורה אחרת (אנחנו מדברים כרגע בעיקר על תלמידי פוטנציאליים, אבל זה נכון לכולם) ואני ממש שומע את עצמי אומר דברים שונים לגמרי לכל תלמיד ומתעניין. אני לא יודע מאיפה באות התשובות שלי לתלמידים שונים (כי הן ממש ממש שונות), אבל לפעמים הן כל כך שונות ומוזרות שאני בעצמי מקשיב לעצמי אגב מתן התשובה ומשתאה: "מעניין מדוע אני עונה לו ככה... מה הקטע?!" אני מניח שמדובר בחלקו של השואל בתשובה, או שאני סתם מפגר... אני מקווה שאני לא סתם מפגר. אני לא יודע אם גישה כזאת או אחרת מתאימה או לא. זה קצת גדול עלי לחשוב בצורה מופשטת על דברים כאלה, כי אף פעם לא חקרתי את הנושא ואני לא מבין גדול בו. המורה שלי לרפואה פשוט לא מקבל אנשים לא מתאימים. הוא אומר להם בפשטות "לא" או "בינתיים - לא" או מה שנכון לאותו אדם. אין לי ספק שהוא יודע מה שהוא עושה. הוא טוען שאני עושה את אותו דבר, אך ללא מלים. שאני פשוט הודף את מי שאיננו נראה לי. הוא טוען גם שזוהי חובתנו לעשות כן. האם הוא צודק? לא יודע. אתה יודע, כשאני חושב על זה עכשיו, אני מניח שבגלל שאני פועל בנושא זה בצורה כל כך חופשית וזורמת ומנותקת מדרך קבועה, אז איכות הפעולה שלי תלויה במצב שלי באותו רגע. אם אני מכוונן היטב, אני עושה עבודה טובה. אחרת, לא. אבל תוך כדי מחשבה על כך, ברגע זה ממש, אני יודע שמה שכתבתי בפסקה הקודמת איננו נכון. אני תמיד עושה עבודה טובה. השאלה היא רק אם אני עושה אותה ברגע מסויים - או שה"יקום" עושה אותה. אם אני מודע למה שאני עושה, אני עושה את העבודה. אם אני חלקית מפשל, ה"יקום" כבר דואג לכך שלפישול החלקי שלי תהא משמעות נכונה. נשמע לך הגיוני??? שלך, בן
 
../images/Emo6.gif האמת, כן. נשמע הגיוני

כפי שכתבתי, ייתכן מאוד שגישתך צודקת ומוצדקת. אין כל ספק שאף אחד לא מצמיד אקדח לרקתך ומחייב אותך ללמד כל אדם בין אם תרצה או לא, וכאדם חופשי במדינה חופשית יש לך זכות מלאה לעשות בחירות שכאלה. בייחוד אם אתה בעל היכולת לבצע בחירה נכונה. מה שלא כ"כ הסתדר היה הרושם הכללי האליטיסטי (שאותו חיזקת בהודעה זו) מחד, ומסע הצלב שלך להקטנת האגו שלך עצמך מאידך. לא לגמרי הבנתי איך השניים דרים בכפיפה אחת, אך זה בינך לבין עצמך, ואינני חושב שזה מענייני או מעניינו של פורום זה. דבר אחר שעולה מדבריך, ומעניין אותי: כבר כתבת במספר הודעות שאתה מתאים את "תכנית הלימודים" לכל תלמיד באופן אישי, וגם בהודעה זו מתקבל הרושם שלכל אדם ואדם אתה מתייחס בצורה שהותאמה אישית לו, ולו בלבד. בהנחה (ושוב, אם ההנחה מוטעית אנא תקן) שכך אתה מתייחס גם ללחימה, האם נובע מכך שעבור כל יריב אתה "ממציא" במקום טכניקות שנועדו עבורו בלבד, או שמא הטכניקות קבועות (מתוך המאגר שבנית באימונים) ואתה רק בוחר את אלו שאתה חש כמתאימות ביותר למצב?
 
לדלית - על בחירת טכניקות לתלמידים..

אני לא בוחר טכניקות לתלמידים שלי, הם בוחרים בעצמם. אני מלמד בהתחלה הרבה מאוד בסיס. אחר כך, כל אחד מתפתח בדרכו. אני מבין שהגישה שממנה אני מגיע שונה מאוד מהגישה הרווחת בפורום, של לימוד "שיטה". גישה שאותה אני לא מבין כלל (או מבין, אבל לא מסכים). אני חושב שזה אחד מהדיונים שאנחנו נפתח כאן בקרוב... לגבי האגו החביב שלי והתלמידים האיכותיים שלי, אני חושב שזה אולי פשוט ביטוי של התפנקות מצידי, בין היתר. ואולי התמונה מורכבת יותר (בטוח). ככלל, הגישה של הסן (שאותה אני מלמד) בדרך כלל מתבטאת במלים כגון "אף אחד לא יודע מה טוב לאדם מסויים, מלבד אותו אדם עצמו". וגם "מורה יכול לדעת הרבה, אבל הוא לא יכול לדעת מה מתאים לאדם מסויים". ואני אף מקצין ואומר: אף ישות ביקום לא יכולה לדעת מה נכון לאדם מסויים, מלבד אותו אדם. נכון שרובנו קצת לא מכירים את עצמנו ולא יודעים אפילו מי אנחנו, אבל זוהי אחת ממטרות ההכשרה: לחולל את הנס המופלא שבעקבותיו אדם יודע מתי הוא רעב, מתי הוא צמא ומה הוא באמת רוצה (מצב נדיר מאוד, שעבדכם הנאמן עדיין לא הגיע אליו... או שהוא הגיע אליו, אבל לא יודע את זה). אז גם באמנות לחימה יש ביטוי לגישה הזאת, למרות שחלק מהכשרתי עושה אותי למומחה באמנות הלחימה ולפיכך יש לי בדיוק את אותו יתרון שיש למומחה באמנות לחימה - לא יותר ולא פחות. יתרון זה, מומחיות זו, נותנת בידי כלים לסייע לאדם להבין, לחשוב ולברור דברים ביעילות רבה, כמו גם לעזור לו לחמוק מטעויות ומבזבוזי זמן מיותרים, אבל בשום פנים ואופן לא נותנת בידי את היכולת לבחור עבורו או לדעת מה טוב לו, אפילו בתחום המומחיות שלי. טוב, אין ספק, נתחיל בקרוב שרשור חדש בנושא הזה של לימוד אמנות לחימה כ"שיטה" לעומת לימוד אמנות לחימה כאמנות. היכונו היכונו! שלך(כם), בן
 
נשמע טוב

לגבי פתיחת הדיון... באמת רציתי לשאול מה בעצם הופכת את אומנויות הלחימה, לאומנויות... או שאולי הכוונה לאומנות במובן מקצוע?
 
האם לפי זה רק אדם בעל נסיון חיים

יכול להיות אמן לחימה? זו נקודה לא ברורה בטענתך - אם מורה דרך יכול להיות רק אדם שחווה וצבר נסיון בעולמי ולא רק בעולם אמנויות הלחימה, כיצד אוכל לקבל כמורה סנסי (ויהיו כשריו ויכולתו גבוהים) שמעולם לא יצא את פתח המנזר? ואם לא לכך כיוונת, האם תוכל לפרט ולהסביר במה שגיתי?
 
מסטר ?

חברים העיסוק ה"פולחני" במונח מסטר מאבד מעט מיוקרתו . נכון אנו המתחנכים בענפי אומנויות הלחימה דוגלים כי מסטר היינו אישיות בכירה " ממנה נלמד " , מושא להרעצה ולחיכוי . אבל ניסיון רב שנים מלמד כי הניסיון המצטבר נרכש גם ע"י התבוננות , למידה ואפילו מהתלמיד החדש אותו אחד שרק הגיע . האם הדבר הזה מקנה לו את התואר מסטר ( הרי הוא לימד אותי משהוא ) ? האם תלמיד או מאמן בעל הברקה כזאת או אחרת במהלך אימון או לאחר חשיבה ארוכה ומאומצת הוא מסטר ? מסטר ידידי הוא כל אדם ( או אחר ) ממנו נוכל ללמוד , לרכוש ידע , ולהחכים ( לחיוב או לשלילה וכבר היו לי מאמנים שלמדתי מאופיים השלילי או מאופן חשיבתם, צורת התבטאותם... לא מעט) . אני יודע במונחים של אומן הלחימה המדובר במושא ההערצה בשיטה או באסכולה אליה הוא משתייך , אך האם לכך כיוון המשורר בדבריו ? ע"פ נסיוני ( ומבלי לנקוט עמדה שחצנית מעט ) בין 32 שנים של עיסוק בענפים השונים כל אדם כל מאמן ראוי שנלמד ממנו , נרכוש את הידע והתחומים בהם הוא שולט ומתמחה . זו אולי הדרך לצבור את מירב הניסיון והידע ולו רק כדי להיות מסוגל ובעל יכולת השוואה בין התחומים השונים וכמובן להקנות לעצמנו את היכולת להבין טוב יותר את שאנו עושים או מאמינים בו ( למד אגרוף כדי להבין את השוני והדגשים , למד גו´דו כדי להבין את היתרונות וכו´... ) . ראיתי כאן את אחד המאמרים בו כותב אחד מחברי הפורום כי בכל אחד מאיתנו חבויי מסטר השואף לפרוץ החוצה . אולי זו המטרה העיקרית . שכל אחד מהתלמידים יגיע לרמה או לפחות ישאף למיטב מבחינתו . העיסוק במונח מסטר במונחים ובמסגרת ההגדרות שלנו המאמנים והמתאמנים גורע ולא מוסיף . כבר הייתי נוכח בויכוחי סרק על מהות המונח או על " מיהו מסטר " ( המאמן שלי כן והשני לא ) . כבר כתבתי בהתייחסות לנושא אחר : " לאחד טוב במקום שלאחר רע וההיפך " , מיצאו את הטוב ואת המירב בתחום בו אתם עוסקים . תשאפו אתם להגיע לשלמות בתחום " למעמד המסטר " הנכסף ( כך לפחות ע"פ רמת הויכוח וההתייחסות לה זוכה העניין מזה מספר ימים ) . לבסוף חברים : לימדו והעשירו את ידיעותכם מכל אחד אשר יוכל לעשות כן, תלמיד , מאמן מהאסכולה שלכם או אחרים והכי חשוב ניטשו את העיסוק במיהוא מסטר או מי ראוי להתקרה כך כולם מסטרים !!!!( האם האגו מדבר מגרוננו ? ) תהנו באימונים ממני
 

ZaZen

New member
מאסטר לחיים

לצערי מתוך נסיוני עצם היותך מורה דגול לאומניות לחימה עדיין לא מכשיר אותך ´כמורה דרך´ אבל בהחלט ישנם אומני לחימה שהם מורים מה שאנחנו צריכים לזכור שיכולת הלחימה אינה משקפת את נישמתך למרות שלהרבה מאתנו נוח ונעים לחשוב כך.
 

Zeev Foux

New member
רק הערה קטנה

ההיתאחדות ושיטות הדירוג הנהוגות בה בהחלט מנסות (במידה מסויימת של הצלחה, שאני מעריך כי תגדל בחלוף השנים), להתייחס לאומנויות הלחימה מסורתיות ולא לוושו המודרני בלבד. בכלל הגישה היום היא לטשטש את הגבולות בין הוושו המודרני והמסורתי. כל התלמידים של הוושו המודרני נשלחים ללמוד גם שיטות מסורתיות וגישות המוושו המודרני מאומצות על ידי בתי ספר ללחימה מסורתיים.
 
תגובה קטנה על תערתך המלומדה

זאב ידידי, אם הולכים לאולימפיאדה, יש צורך ליצור אחידות, כללי תחרות, נקוד ושיפוט ספורטיבי. כל האמור מוביל לסטנדרטיזציה ולחוסר סבלנות לשיטות וגישות אינדיבידואליות של מורים בכירים אלה ואחרים. ראה דוגמת ג´ודו או טאי קוון דו או אפילו קרטה ספורטיבי. ללא ספק יהיה נתק עם השנים בין ה"טרנד" המודרני למסורתי.
 
למעלה