מה זה אוטיזם?

ענתנוי

New member
אין סתירה

המקומות שאתה מציין מצביעות בצורה מאד מדויקת על הפערים בשפה.
זה עוזר לי להבין ולאפיין את השפה ה"אוטיסטית" ביחס ל"נורמלית" אבל לא מתפרש לי כשגיאה שלי אלא שלך.
(לעומת זאת - כשאתה מוצא אצלי שגיאות לוגיות אני מודה לך ומתקנת אותן.)

המעבר מהכללי לפרטי הוא קריסה וההסבר הוא לא לוגי אלא רצוני כי ברגע הקריסה יש מקום לרצון חופשי ולבחירה. מה שנראה לך כסתירה הוא הבחירה החופשית שלי וזו בדיוק הבעיה עם כל הפרדיגמה המדעית שלא מכירה בקיומה של הנפש - לא בסובייקטיביות ולא בחופש הבחירה.
דיברנו פעם, מזמן, על שלושת הבעיות שבאמת מטרידות אותנו: לולאות, הצפות וקריסות.....
 

arana1

New member
הייתי מודה לך מאוד אם היית מתארת את השגיאה ולא סתם אומרת

בטוח שוגה ומאוד מעוניין לשמוע איפה ואיך אבל לא מוצא בשום דבר שאת כותבת משהו שמצביע על זה או מתאר את זה.

המעבר לא חייב להיות קריסה,
בקיום פרדוקסלי המעבר נחווה כקריסה,
כי יש סתירה עמוקה בין הפנים לבין החוץ,
בין הפנים למסכה.

לדעתי לא רק שאין דבר כזה רצון חופשי אלא שזה בכלל לא מהותי,
סתם אשלייה של האגו שמחפש לפאר את עצמו במה שלא רלוונטי בכלל.,
פתרון הפרדוקס כולל התייחסות למתח בין הדטרמיניסטי לרצון החופשי בצורה שבה 2 הצדדים מתבטלים אחד בשני כפיגומים הארעים שהם

אני לא מדבר על או בשם הפרדיגמה המדעית אז שוב אין לי מושג מה את רוצה
 

ענתנוי

New member
הבהרה?

"פתרון הפרדוקס כולל התייחסות למתח בין הדטרמיניסטי לרצון החופשי "
"לדעתי אין דבר כזה רצון חופשי"
שני המשפטים האלו סותרים זה את זה. יש או אין רצון חופשי?
ואולי השאלה היא מה זה רצון חופשי?
(ומה אני רוצה ממך? - רק שתפסיק לצעוק. כואבות לי האוזניים...)
 

arana1

New member
כרגיל, מפריע לך ? אל תקראי.

כי נדמה שאת כמו אחרים כאן מתיימרת ומתפארת ברצון חופשי בזמן שאינך מסוגלת ליישם אפילו את הבחירות הכי פשוטות וקלות שעומדות לרשותך.
מרעיש לך ? תפסחי , הרי גם בשביל זה אני כמו הרבה אוטיסטים עושה את הכל על מנת לא להתערב בנוף הצלילי של האחרים ובכלל לא מדבר וגם על זה אני חוטף, כמובן מאליו.
אז דווקא כשאני כותב ללא כפיית צליל שבה הכל תלוי רק בבחירתך את מנסה להשתיק ?
די מכוער, כחני, ומיותר בדיוק בגלל שכאמור דווקא כאן קמצוץ של רצון חופשי אמיתי היה יכול לפתור את הבעייה לחלוטין.

המשפטים לא סותרים למי שמבין וחווה וחש את הזמן כתנועה, כישות דינמית, שאז כמו שהסברתי המתח בין רצון חופשי ודטרמניזם, שלא במקרה לא רק שלא נפתר אלא שאינו יכול להיתפר, משמש כפיגום ארעי על מנת לבנות עליו שכבת מודעות עמוקה יותר.

הפרדוקס שימושי בדיוק בגלל שהוא פרדוקס,
כשלוננו לפתור אותו,
תוך כדי נסיון אמיתי לעשות כך,
זה הפתרון.


אגב
זה בדיוק העקרון שעליו עובד הזן בודהיזם למשל, שמציב לך "קואן", שאלה להתאבד עליה, מתוך ידיעה שעצם הנסיון יתמיר לך את האני הכוזב בעצמי אמיתי.
 

ענתנוי

New member
פרדוקסים כואבים

אתה מהלל ומשבח אותם ונשאר איתם. זה מכאיב לכל מי שמקשיב.
הם לא טובים או רעים - רק מלמדים.
מטרת הלמידה היא לדעת לנוע בתוכם - בדיוק כמו שנעים במרחב ובזמן.

"לולאות, הצפות וקריסות" - הם מצבים תפקודיים שמבטאים פרדוקסים.
התנועה איתם ובתוכם חושפת את הפתרונות לכל הבעיות ה"אוטיסטיות".
אם אתה מכיר את הדרך - תנסה לתרגם אותה למילים במקום לצעוק על כל מי שלא יכול לעשות את זה במקומך.
 

arana1

New member
ברור שפרדוקס כואב, הכי

בגלל זה אני לא כופה אותם על אף אחד כפי שהחברה הנורמטיבית עושה כמובן מאליו אלא רק מנסה לתאר אותם,

אני מהלל אותם כי לדעתי הם הדרך לפתרון,
ולכן התמודדות אמיצה איתם מאפשרת להבדיל בין הטוב לרע.

אני לא מורה דרך,
את מתיימרת להיות כזאת, להורות, אני לא, אני לא אוהב מורים ומכשפים ושמאנים וגם בניגוד להנחות שלך ממש לא נזקק להם ולא מחפש אותם,
ולא חיפשתי אותך כמורה אלא מנסה לשוחח על מה שמעיק וכואב וגם מסמן לדעתו תקווה,
אולי.

שיחה זאת אינה לטעמך ?
ביי ביי.
(רצון חופשי זה לא רק סיסמא)
 
נראה לי שאני מבין

הכל הוא סותר והכל הוא פתרן בו זמנית את נע בין הקפוא לנזול כל הזמן בין זמן למוות ככה אני תופש את הזמן כזאנמי לכן זה לא סתירה, לחות אני לא רואה את זה כסתירה...
 

ענתנוי

New member
זו שיחה?

אני מנסה להגיע איתך למצב של תקשורת אבל זה כנראה בלתי אפשרי.
בדיק כמו כולם - אתה מגיב אלי ולא למה שאני אומרת.
בין צעקה לשתיקה יש ים שלם של אפשרויות.....
 

arana1

New member
למה לא מגיב למה שכותבת ?

הגבתי הכי למה שכתבת, למשל העלית את האפשרות של שאמאן, מכשף, אז לזה התייחסתי, וניסיתי להסביר למה זה יכול להיות בעייתי במקרה של אוטיזם.

בין אם זה מדבר אלייך או לא בכל מקרה ההתייחסות הייתה למה שאמרת.

חוץ מזה, אנשים הם מה שהם אומרים, זה חלק מהעניין
 

arana1

New member
אגב, אני מתרגם את "הדרך" למילים.

לפחות כפי חווייתי, שלדעתי מציעה הסבר אנושי ומהותי יותר מזה האקדמי והכאילו טיפולי,
כי גם הסתייגות שלי מההצמדה התרבותית - חברתית של ידע ותמיכה לתפקיד בהחלט יכולה לספק הכללה רחבה ועמוקה יותר מזו הנהוגה לדרך הלא שגורה ולא מובנת שדרכה אוטיסטים חושפים ולא חושפים ידע וחווים את עצם תהליך הידיעה.

אז לנורמה קל לאטום את ליבה ומוחה לשונות הזאת כלקות למידה או קשיי שפה או קושי בביטוי עצמי,
אבל אני בהחלט מציע כאן לפחות התחלה של הסבר חלופי,
כזה שגם מחבר היבטים אחרים של הזהות האוטיסטית לשלמות במקום ללקות.

כך שלא באתי רק לאסור עלייך להיות שאמאן או מכשפה אם את רוצה,
ברור לי שזה המקום שהתרבות מקצה לאנשים עם מאפיינים ותכונות מיוחדות או חוץ חברתיות,
אלא שאני חווה וחושב שעצם הזהות בין ידע לתפקיד, למעמד, הכי חוסם ומשתק את מה שהכי יפה ומדהים בתנועת העצמי של האוטיסט.

אז מה נעשה עם זה ? אין לי מושג, צריך לבחון את עצם ההנחות התרבותיות שמסמנות השפעה ללימוד ושיתוף בידע ובכלל מחדש.
הן בלווא הכי משתנות,
לא שלאקדמיה ולמערכת החינוך זה נוגע בכלל,
כמובן.
 
את חושבת שאין משהו

מהותי שמחבר בדפוסי המחשבה בין אוטיסטים לבין לאוטיסטים?

כי מצד אחד זה באמת מוגדר כספקטרום - לכל הלא ידוע שישנו , מצד שני בתחושתי זה מוגדר ככה כי יש גם דברים שהגיוון שלהם מתנקז לפעמים לדברים דומים - למשל ניפנוף הידיים שאין ספק שיש בו משהו שדומה לטיקים שלי (טורט) וגם לי עצמי עד היום יש אותם . אבל אני מניחה שזה גם מציג איזשהו משותף יסודי בדרך ההתבוננות

ואולי את מאוד צודקת- בתחושתי גם אוטיסטים יוצרים את המציאות בכל רגע ורגע מחדש- חוקים, מילים, מסורות , עולם פנימי.

השאלה שלי בעצם איך זה מתיישב? ספקטרום ושונות, דמיון ושוני

כי יש בי שתי תחושות שמתנגדות זו לזו מצד אחד משהו שהוא כן דימיון מצד שני משהו שהוא כן שוני. זה בכלל לא אומר שלצורך "תקשורת" צריך יותר מלקבל שתקשורת היא דרך , דבר , שהכל מתקשר- מצד שני ובכל זאת לתחושתי הדמיון הזה הוא לא רנדומלי כשמסתכלים רק על "הסימפטומים"

אולי תוכלי לבאר לי?
 

ענתנוי

New member
דפוסי מחשבה

כל דפוסי המחשבה האנושיים מבוססים על שני מונחי יסוד: זמן ומרחב.
המושגים האלו מעצבים את התרבות שלנו: הם משפיעים על שפה, תקשורת והתנהגות חברתית.
התרבות ה"נורמלית" מבוססת על ההנחה שיש הבדל בין זמן למרחב והזמן הוא חד-כיווני.
כל מי שחווה את המציאות אחרת חי בתרבות אחרת וזה מתבטא, כמובן, בשפה, בתקשורת ובהתנהגות החברתית שלו. ואלו בדיוק הסימפטומים שמאפשרים אבחון של אוטיזם.
בתוך הספקטרום יש מגוון רחב של תרבויות כי יש כמה פתרונות אפשריים למציאות לא-נורמטיבית. בעיה נוספת היא הבידוד החברתי שלא מאפשר בניית תרבות משותפת - גם אם יש מכנה משותף ולכן כל "אוטיסט" הוא אי בודד, עולם ומלואו מבחינה תרבותית, אבל תלוש מכל השאר מבחינה חברתית. זו גם הסיבה שלפעמים הפתרון העיקרי לכל ההפרעות ה"אוטיסטיות" הוא פשוט מפגש עם קבוצת הדומים לו בתנאים שמאפשרים בניית תרבות ייחודית. במפגשים כאלו גיליתי שיש הבדל לפחות בין שתי קבוצות תרבותיות בתוך הספקטרום - פתרון ה"יקומים המקבילים" ופתרון "גאיה".
 


 

arana1

New member
יש כאן בעייה

כי אחר ממרכיבי היסוד בתפישת התרבות והחברה זה מושג "הקבוצה",
אוטיסטים חורגים מהממוצע הנורמטיבי גם בגלל שהדרך שבה תחושת הזמן והמרחב מתבטאת בחיי הרגש שלהם לא מתאימה לדרך שבה נ"ט תופשים וחווים קבוצה כהתקבצות במרחב וזמן משותף,
הרי בדיוק בגלל זה המערך הפסוודו טיפולי משקיע באוגדות של משלבים ומשלבות,
ובדיוק בגלל זה החוקרים וההורים טועים לחשוב שלאוטיסטים אין תפישה של קבוצה בכלל,
שחסר להם את המרכיב הזה במערכת העצבים.

לאוטיסט, חוויית הקשר בין הזמן למרחב היא הכי יחודית והכי אישית לכן לא ניתנת לישום דרך שהות בו זמנית במרחב משותף,
זה גם מתבטא בדרך המאוד מעניינת,ומאוד מאוד מתקדמת ומקדמת, ושונה, שבה האוטיסט חווה את היחס בין הקרוב לרחוק (שזו גם הסיבה ללולאות שמציפות בסביבה שכופה תבניות קבוצה נורמטיביות ולרגישות הנפוצה והידועה לקשר עין).

האוטיסט הוא גם בודד וגם מבודד כשהוא בקבוצה נוסח עדות הנ"ט,
כי תפישת הקבוצה שלו כוללת גם הפשטה במידה שבה למרחק יש משמעות שונה,
כך שדי לו שלהתכנסות במקום אחד של מספר אנשים יש משמעות הכי שלילית בשבילו ולכן אין להסיק ממה שקורה בה שום דבר,
לעומת זאת, כפי שגם האוטיסטים עצמם מנסים, למפגש אינטימי, של אחד על אחד, יש משמעות הכי גדולה.

ההתפצלות לפתרון היקוםים המקבילים או היקום האחדותי בהחלט מבטא דרך הפער הזה בדיוק את זה.
שאלה פתרונות כוזבים הנובעים מהקשר לא נכון
 
למעלה