מה זה אוטיזם?
עשר שנים חקרתי את המושג הזה מכל הכיוונים ואלו המסקנות:
בשנות ה-70 התפרסם ניסוי מילגרם, שהוכיח שרוב בני האדם מוכנים לציית לסמכות ולהעניש אדם זר עד מוות, בלי לשאול שאלות. ה"זר" בניסויים האלו היה "בכאילו", והשאלה, האם זה משפיע על הניסוי המשיכה להטריד את החוקרים.
בשנות ה-80 הומצאה "תיאוריית המיינד" שהובילה לניסוי הפסיכולוגי המקיף והאכזרי ביותר בתולדות האנושות: "ניסוי האוטיזם".
1. קחו קבוצה אקראית של ילדים.
2. תסבירו להורים שלהם שהם סובלים מהפרעה הפתחותית חמורה ורק שיטת טיפול אינטנסיבית שכוללת השפלה, ענישה והתעלמות מהצרכים הבסיסים שלהם יכולה לרפא אותם או לתת להם סיכוי לחיים סבירים.
ותאספו את הנתונים.....
תוצאות הניסוי מתאימות להשערה המקורית - כ- 50% מההורים עדיין מאמינים שעדיף להרוג אותם כשהם קטנים. כ-20% מאמינים בשיטה והופכים ל"מומחים".
ואז עלתה שאלה חדשה שהטרידה את החוקרים: האם הקבוצה אקראית?
הפסיכיאטרים חקרו את הסוגיה לעומקה והגיעו למסקנה ש"אוטיזם" זה ספקטרום ולא קבוצה.
ה"אוטיסטים" חקרו את הבעיה לעומקה והגיעו למסקנה ש"אוטיזם" זו שונות ולא לקות.
ומה שהתחיל כניסוי חברתי הפך למלחמת הישרדות בין ה"פסיכיאטריה" שהגנה על שמה הטוב ל"אוטיסטים" שהגנו על זכותם לחיות את עצמם.
והשאלה הופנתה לשופט העליון - המחקר המדעי האובייקטיבי.
תקציבי ענק, מכוני מחקר ברחבי העולם ואלפי חוקרים מסורים חקרו את הקבוצה שמוגדרת כ"אוטיסטים" וניסו למצוא את המכנה המשותף.
התוצאה, שהתפרסמה לפני כשנתיים, היא של"נורמלים" יש דפוס חשיבה משותף ו"אוטיסטים" שונים זה מזה. לכל אחד יש דפוס חשיבה משלו.
המסקנה: "נורמליות" זו קבוצה ו"אוטיזם" זה הצל האפל שלה.
המחקרים המשיכו לבחון את הבעיה והתמקדו ב"סימפטומים האוטיסטים" שמאפשרים להבדיל בין נורמלים לאחרים.
בשנתיים האחרונות גם בתחום הזה מתחילות לצוץ תשובות שמצביעות על מכנה משותף חברתי - הסימפטומים האוטיסטים הם תוצאה של מתח, חרדה וטראומות.
היום כבר ברור שהניסוי נגמר ואלו המסקנות:
1. רוב האנשים מוכנים לציית לסמכות ולהתעלל באחרים, לפעמים עד מוות, אפילו כשמדובר בילדים שלהם עצמם.
2. הצורך לתייג חריגים ולהתעלל בהם לא קשור לסמכות אלא לטבע האדם.
3. אובייקטיביות זה שקר מוסכם שמאפשר להתעלם מהבדלים בתפיסות עולם.
והמסקנה האישית שלי: נמאס לי לגמרי מהמין האנושי.....
עשר שנים חקרתי את המושג הזה מכל הכיוונים ואלו המסקנות:
בשנות ה-70 התפרסם ניסוי מילגרם, שהוכיח שרוב בני האדם מוכנים לציית לסמכות ולהעניש אדם זר עד מוות, בלי לשאול שאלות. ה"זר" בניסויים האלו היה "בכאילו", והשאלה, האם זה משפיע על הניסוי המשיכה להטריד את החוקרים.
בשנות ה-80 הומצאה "תיאוריית המיינד" שהובילה לניסוי הפסיכולוגי המקיף והאכזרי ביותר בתולדות האנושות: "ניסוי האוטיזם".
1. קחו קבוצה אקראית של ילדים.
2. תסבירו להורים שלהם שהם סובלים מהפרעה הפתחותית חמורה ורק שיטת טיפול אינטנסיבית שכוללת השפלה, ענישה והתעלמות מהצרכים הבסיסים שלהם יכולה לרפא אותם או לתת להם סיכוי לחיים סבירים.
ותאספו את הנתונים.....
תוצאות הניסוי מתאימות להשערה המקורית - כ- 50% מההורים עדיין מאמינים שעדיף להרוג אותם כשהם קטנים. כ-20% מאמינים בשיטה והופכים ל"מומחים".
ואז עלתה שאלה חדשה שהטרידה את החוקרים: האם הקבוצה אקראית?
הפסיכיאטרים חקרו את הסוגיה לעומקה והגיעו למסקנה ש"אוטיזם" זה ספקטרום ולא קבוצה.
ה"אוטיסטים" חקרו את הבעיה לעומקה והגיעו למסקנה ש"אוטיזם" זו שונות ולא לקות.
ומה שהתחיל כניסוי חברתי הפך למלחמת הישרדות בין ה"פסיכיאטריה" שהגנה על שמה הטוב ל"אוטיסטים" שהגנו על זכותם לחיות את עצמם.
והשאלה הופנתה לשופט העליון - המחקר המדעי האובייקטיבי.
תקציבי ענק, מכוני מחקר ברחבי העולם ואלפי חוקרים מסורים חקרו את הקבוצה שמוגדרת כ"אוטיסטים" וניסו למצוא את המכנה המשותף.
התוצאה, שהתפרסמה לפני כשנתיים, היא של"נורמלים" יש דפוס חשיבה משותף ו"אוטיסטים" שונים זה מזה. לכל אחד יש דפוס חשיבה משלו.
המסקנה: "נורמליות" זו קבוצה ו"אוטיזם" זה הצל האפל שלה.
המחקרים המשיכו לבחון את הבעיה והתמקדו ב"סימפטומים האוטיסטים" שמאפשרים להבדיל בין נורמלים לאחרים.
בשנתיים האחרונות גם בתחום הזה מתחילות לצוץ תשובות שמצביעות על מכנה משותף חברתי - הסימפטומים האוטיסטים הם תוצאה של מתח, חרדה וטראומות.
היום כבר ברור שהניסוי נגמר ואלו המסקנות:
1. רוב האנשים מוכנים לציית לסמכות ולהתעלל באחרים, לפעמים עד מוות, אפילו כשמדובר בילדים שלהם עצמם.
2. הצורך לתייג חריגים ולהתעלל בהם לא קשור לסמכות אלא לטבע האדם.
3. אובייקטיביות זה שקר מוסכם שמאפשר להתעלם מהבדלים בתפיסות עולם.
והמסקנה האישית שלי: נמאס לי לגמרי מהמין האנושי.....