מה התפקיד שלי ?

[restart2]

מה התפקיד שלי ?

היי אנחנו נושאים המון "כובעים" בחיים- הורים של ילדנו ,בני זוג,חברים..עמיתים ,כפיפים בעבודה, ילדים ,דודים, שכנים... כדי לבצע את התפקידים המרובים אנו לומדים/מתמקצעים.. ובכול זאת תקועים קצת בתפקידים שמגיעים בלי "הוראות הפעלה" כדי להבין קצת יותר אשמח אם תענו- האם חמות הוא תפקיד.? אם כן מהו? האם כלה דורשת מיומנויות? מה לדעתכם תפקיד הורי הכלה והחתן בחיי הזוג/משפחה? יום קסום ומופלא

אירית

 

[B l u e D e v i l]

תפקיד,מיומנויות,התמודדות

בניגוד להחלטה שלנו ליצור משפחה עם בן הזוג שלנו, ולהפוך להורים לילד שלנו, אנחנו לא בוחרים בנספחים שמגיעים עם הצד השני. החלק שחבו לזכור הוא, שאותם נספחים, לפחות חמים וכלות, יתקלו בנקודות חיכוך רבות במהלך החיים המשותפים של הכלה והחתן. זה מתחיל עוד לפני החתונה, מקבל נפח בתכנון החתונה ובמהלך האירוע עצמו, ועובר למיימד אחר לגמרי כשנולדים לבני הזוג ילדים. התפקיד הגדול של כלה ושל חמות, הוא להכיר בעובדה שצריך לנהוג אחת בשניה באדיבות, לכל הפחות בגלל שזו ילדה את החתן וזו נבחרה על-ידי החתן. יכולים להיות מקרים של שמן ומים. אבל בגדול, חלק גדול מהבעיות שאנחנו רואים הוא חוסר סנכרון והפנמה של "התפקיד" החדש. בין אם זה בגלל פערי הדורות ובין אם בגלל הבדלי אישיות. כמו שאנחנו לא מסתדרים עם כל אחד שלמד איתנו, ואין לנו סבלנות לכל דודה שלנו, יכולה לא להיות כזו גם כלפי הכלה או החמות שלנו. באופן אישי הוקפתי בנשים מבוגרות שהשכילו לא להתערב בחיי המשפחה של הזוג הצעיר. גם 2 הסבתות שלי, גם חמותי שלי, גם אימי. הבעיות מתעוררות יותר בביקורת כלפי התפקוד הסבתאי. כי אז בעצם זה לא אלינו אלא לאוצר שלנו. אנחנו רוצים בשבילו את היחס הטוב ביותר בצד אחד אבל שלא יפלשו לנו למרחב מצד שני. אם החמות לא תהיה מסוגלת לזכור שהיא היתה פעם כלה ואם הכלה לא תהיה מסוגלת לזכור שזו האישה שגידלה את בחיר ליבה, יווצרו חיכוכים.

 

[אנילה1]

התפקידים של הסבים משתנים בהתאם לזמנים

ולתרבות. אצל העליה הרוסית הסבתא גרה עם הילדים היא נשארת עם הנכדים והילדים הולכים לעבוד. הסבתא הופכת להיות אם לכל דבר. זה מקובל אצל הרוסים ולא נשמע להם משונה. להרבה מהדור המבוגר שהם בעצמם סבים היום, לא היו סבים וסבתות, אז הם ברכו על כל עזרה שיכלו לקבל מאמהות, חמות וכו'. לא הייתה תחרות כזאת גדולה לגבי שיטות חינוך בין ההורים לילדים. דור ההורים של היום מחנך את הילדים בצורה כל כך שונה מההורים שלהם, שהם לא מוכנים לקבל "התערבות" מצידם. יחד עם זאת כל הזמן כל הזמן אומרים להם כמה סבא וסבתא חשובים לנכדים. נוצר מצב מוזר לסבים ,הם מקבלים רק תפקיד אחד, לתת ולתת ולתת ולא לקבל כלום. ההורים של היום בקושי דואגים להוריהם, אולי גם הם זקוקים למשהו. הם כל הזמן מקוים לקבל מהוריהם עוד ועוד דברים, ומתלוננים אם הם לא מקבלים. ההורים של היום לוקחים בחשבון את עזרת ההורים כמובן מאליו. הסבים מתקוממים לפעמים על "הנתינה" הבלתי פוסקת, שאיכשהו מאריכה את גיל הילדות של ילדיהם. נראה לי שהרבה סבים וסבתות הולכים לדיור מוגן, פשוט בכדי לברוח מהמטלות של הילדים שלהם, וקשה להם לסרב. הרבה פשוט בורחים לדיור מוגן שכולו קודש לבילויים בגיל הזיקנה. אני מכירה כאלה שאין להם זמן לנכדים מרוב פעילויות.

 

[mykal]

איזה כובע היותיו מי שאנחנו.

ראשית אנחנו בני אדם . ואיך אומר הפתגם--כשם שפרצופיהם שונים כך דיעותיהם שונות." ונראה לי שגם האופי שונה ומורכב. ובהתאם לדמות שלנו--מי שאנחנו, תגובותינו, רגשותינו, --כך אנחנו מתפקדים תחת הכובעים שעלינו. אם אני אדם אדיש או רגיש, זה יהיה כך גם בכל הגילאים, וגם היותי בת לאמי, או אמא לבנותי. ובהקשר לנושא שהעלית-- אני כלה--אני אדם נותן, ואוהב וחם --והתיחסתי לחמותי בכל הכבוד הראוי, ומעולם לא בקשתי תמורה. אבל לקבל סטירה וזלזול לא ציפיתי. לא אני הייתי צריכה מיומנויות. לה פשוט לא היו רגשות אנוש בסיסיים. אני חמות לכמה כלות וכמה חתנים, ואני אוהבת אותם, ואני מקובלת על ידם, והיחסים נפלאים.. ולכן אינני רואה בהיותי חמות--תפקיד, אלא קשר משפחתי מוגדר. ואם אני 'לוקחת' לעצמי תפקיד--זה להיות הקביים, למוסד הנישואים שלהם. לתמוך בכל תחום שרק אפשר. להרגיע כשצריך, לתת יד כשנחוץ, לחבק שמרגיש אפשרות לחיזוק אני כאן לכבודם ובשבילם.

 

[עלה לא נידף]

"קשר משפחתי מוגדר" איזו הגדרה מופלאה!

וזה באמת ההבדל בין לתפקד כחמות/כלה, לבין פשוט להיות.

 

[נומלה]

גם לנשום לא קיבלנו הוראות הפעלה

ובכל זאת אנחנו עושים את זה בהצלחה ראויה. חמות כמו גם כלה הוא שם של מקום במשפחה. לא פחות וגם לא יותר. ולא כל דבר צריך לפרק ולקבל הוראות הפעלה. צריך פשוט לחיות.

 

[mykal]

נכון שלא כל דבר

בא עם הוראות הפעלה. אבל חלק מהדברים מגיעים עם צורך במודעות. נשימה היא בלתי רצונית, ואיננה מלווה בחשיבה. בעוד מערכת יחסים בינאישית--חייבת להיות מלווה במודעות וחשיבה ואחת מהמערכות היותר בעייתיות (ונפיצות)הן מערכות יחסי --חמות כלה--- ולכן משני הצדדים של מערכת צריך נקיטת זהירות והבנה וקבלת השונות. אבל בעיני, החמות היא המבוגר האחראי--והיא צריכה שתהיה לה הנכונות והסבלנות לפעול כך ש'תרויח' את הבן.

 

[הדסהש1]

אנחנו מנסים לעזור במה שאפשר

הנכד היה חולה שבוע והוא היה אצלינו כדי שאימו תוכל לעבוד בראש שקט אפילו לרופא בעלי לקח אותו.ואם הבת שבהריון בעלה עשה להם הפתעה ואישאירו את הנכדה ל 3 ימים כדי שהם יסעו בראש שלם לנוח בים המלח.זה מה שאנו עושים .אני את ההנאות שלי מבצעת מידי פעם בטיולים בארץ.

 

[B l u e D e v i l]

 

[B l u e D e v i l]

כלה-חמות זה לא אינסטינקט כמו נשימה

זו דרך חיים שצריך להתרגל אליה ולהיות בה.

 

[פרצלה]

מדוייק

 

[פרצלה]

כשאנחנו מגדירים לאנשים בחיינו תפקיד

אנחנו גם מגדירים לעצמינו מערכת ציפיות מהם. אני לא הגדרתי את תפקיד החמות ואין לי שום ציפיות ממנה לכן כנראה יש לנו מערכת יחסים מוצלחת,אני לא מצפה ממנה לכלום וכל דבר שהיא עושה למענינו זה בגדר פרבילגיה ואם היא לא עושה אין אכזבות.. גם לעצמי לא הגדרתי שום חובה שלי כלפיה,החובות כלפיה הן של הבן שלה ולכן אני לא חשה מחוייבת ועושה עבורה מה שבא לי מתי שבא לי ועושה את זה בכיף אמיתי כי זה מהלב ולא מתוך מחוייבות תפקידי כלשהי

 

[mykal]

יפה לך, וטוב שהצליח.

אבל כנראה , שגם היא מתנהלת באותה חשיבה, ואולי סתם אשה נוחה.--כי בכל מקרה יש שני צדדים. ותפקיד--לעולם איננו תיאום ציפיות. תופרת--יש לה סגנונות שונים. למורה יש דרכי הוראה ואישיות שונים.וכל אחד/ת רטאה את תפקידו/ה אחרת. ורופא--לא כולם מתנהלים באותה דרך, ועם גישה זהה. כך שגם אם אינך מגדירה תפקיד חמה/כלה (ובזה אני מסכימה איתך) צריך להיות תואם חשיבתי/גישה/ציפיה.

 

[פרצלה]

ברור שתפקיד נושא עימו ציפיות

אם מישהי חושבת שתפקיד הסבתא הוא לשמור על הנכדים אז היא מצפה לזה ואם לא תקבל תתאכזב אז מתחילות הבעיות.

 

[Amyrlin Seat]

נורא מצחיק אותי תמיד שאנשים אומרים שלא לפתח

ציפיות וכל הסיסמאות למיניהן "ציפיות זה רק לכריות" וכו'. מהרגע שאנחנו נולדים כל החיים בעצם מחדירים לנו מערכים שלמים של ציפיות, מילדות מצפים מאיתנו להתנהג בצורה מסויימת ועם השנים אנחנו לומדים לעמוד בציפיות החברה מאיתנו, מצפים מאיתנו להתקשר לחבר שחלה, מצפים מאיתנו להביא מתנה ליום הולדת, מצפים מאיתנו לנהוג בנימוס וכו', בהתאם אנחנו גם לומדים לצפות מאנשים אחרים שיתנהגו לפי מה שלמדנו שמצופה מהם, אנחנו מצפים שיתקשרו אלינו כשאנחנו חולים, אנחנו מצפים ליחס מסויים מאנשים מסויימים כי ככה לימדו אותנו כל החיים שהעולם מתנהל. אז נכון זה לא אבסולוטי ובהחלט יש אנשים שלא נוהגים לפי הציפיות, זו זכותם, אבל להגיד למישהוא שלא יצפה או שהוא לא היה צריך לצפות כי בגלל זה הוא נפגע זה פשוט מגוחך. תיאורטית היית מצפה מכלה שהתאכזבה פעם פעמיים (או מחמות שהתאכזבה) להבין ולהפסיק לצפות לכלום, אבל בסיכומו של יום כח ההרגל הרבה פעמים חזק מאיתנו, ואם עד גיל שלושים הכניסו בנו שמכרינו מצפים לקבל טלפון בערב החג ושאנחנו אמורים לצפות לקבל טלפון ממכרים בערב חג אז אני בהחלט יכולה להבין שיש מי שמצליחה להתאכזב כל פעם מחדש, כמו גם מישהיא שגדלה עם משפחה תומכת שתמיד עזרו אחד לשני ועשו אחד בשביל השני אין שום סיבה שכשהיא מתחתנת היא לא תצפה שזה מה שיהיה גם במשפחת המחותנים שהרי כל מה שהחיים לימדו אותה עד עכשיו זה שזה מה שהיא אמורה לצפות לו, אז נכון אם היא חכמה היא תלמד מהר מאוד שהם לא עומדים בציפיות ותמשיך הלאה אבל זה הגיוני שהיא גם תפגע מזה.

 

[restart2]

למה הציפיות מתאימות לכריות?

היי פיתוח ציפיות הוא אינבדואלי - ואכן נעשה באופן אוטמטי לכאורה. אבל, כשיש ציפיות והם נשארים בגדר מחשבה- ציפייה - יש גם אכזבה. המטרה היא - לתקשר את הציפייה שלך. אם אבקש מהבעל כי ישוחח/יפנה/יטפל/...וכו. הציפייה לא תהיה בגדר מחשבה ורצון שיתכן שלא תמומש. המעבר לתקשורת המאפרת שיח,הבנה,אולי שינוי מעבירה את הציפייה למימוש- גם אם לא מלא וגם אם בכלל - לא לתסכול. לגביי תפקידים- כל אחד מפרש שונה מבהו תפקיד . בעיניי להיות הורה הוא תפקיד,שיש בו למידה תמידית,יש בו מגוון רגשות,עשייה.... וכך תפקידי חיי - גם אם הם לא מבחירה ישירה. גם את הבוס לעיתים אנחנו לא בוחרות, בעבודה נראה לי שקל יותר לבצע הפרדות כי התחום הרציונלי מאפשר תפקוד שונה מהבית- ואכן כנכנסים לבית האהוב ולומדים את הגישה, האמונות, המנהגים.. קיימת לעיתים "התנגשויות" בין הרצוי למצוי... ופה אם החמות היו מבינות את תפקידן- לקרב, לאפשר - לכלה/חתן ממקום בוגר ואמהי מחד בלי לנסות לשנות או לנהל .. מצד שני הכלה- שהיא כזרה נכנסת למשפחה - עליה להסיר את פטיש "הדיינים/השופטת" וגם עליה לצור תוצאה של כבוד לעצמה...

 

[Amyrlin Seat]

העניין כאן זה לא התקשורת העניין כאן זה

אותו מקום בו אומרים כאן שוב ושוב לכלות "את לא צריכה לצפות" : את לא צריכה לצפות שהיא תרצה לעזור את לא צריכה לצפות שיהיה לה איכפת מהילדים שלך את לא צריכה לצפות שיהיה לה איכפת עם עברת את הלידה בשלום או לא אז נכון זכותה של החמות להחלט שהיא לא רוצה לנהוג כפי שמצופה מאדם קרוב (וחמות בהחלט נחשבת לקירבה משפחתית קרובה) אבל אי אפשר לטעון כנגד הכלה שהיא לא היתה צריכה לצפות, ברור שהיא תצפה, כל מי שגדל ומתקיים בתרבות מסויימת יודע בדיוק למה הוא צריך לצפות מהסובבים אותו, וכן אני חושבת שנכון לומר שרובינו מצפות שהמשפחה של האיש שבחרנו (ושבחר אותנו) תנהג בנו בכבוד, ואפילו בחיבה, אנחנו בהחלט מצפים שסבים יתלהבו וישמחו מהנכדים שלהם, וכן אני גם מבינה את המקום הזה שבו את מצפה גם לעזרה. וזה לא ממש משנה אם את מתקשרת את הרצונות שלך או לא, את יכולה לומר לחמותך שאת זקוקה לעזרה (ברור שאת מצפה ממנה להענות לך ברמה כזו או אחרת) והיא יכולה בתגובה לשלוח אותך לכל הרוחות ימינה, אז?? איך בדיוק עזר לך שתקשרת? אז יגיעו לכאן כל "בעלות הנסיון" של הפורום ויגידו לא היית צריכה לצפות ממנה לעזרה, אבל מה שאני אומרת זה שנהפוך הוא, זה די ברור שכן היית צריכה לצפות, זה לא ברור שהיא בוחרת שלא לעזור.

 

[B l u e D e v i l]

את מצפה מתוך חלום ודמיון אבל כשאת מכירה

את הנפשות הפועלות את יודעת למה אין לך מה לצפות. יש אנשים שאני לא מצפה שיתעניינו. לא מצפה שיתלהבו ולא מצפה שיעזרו.וזה מתוך הכרות עם האדם. יש אנשים שאני בטוחה שיתעניינו, ואני מצפה שיתלהבו, ואני גם אפנה אליהם בזמנים מסויימים.

 

[עלה לא נידף]

גם למי שאין ציפיה, יש ציפיה

למשל, אם לי אין ציפיות מהצד השני, הציפיה המינימלית שלי היא לקבל יחס דומה - שלא יצפו ממני. מה היית חושבת אם האדם שאת לא מצפה ממנו לעזרה, יבוא אליך בטענות כל הזמן שאת לא עושה X וY עבורו? זה כבר מכניס אותך לפינה שאת לא מעוניינת להכנס אליה.

 

[B l u e D e v i l]

ברור

יחס גורר יחס. מי שאני לא יכולה לפנות אליו לא יכל לצפות שאני אקפוץ לדום כשהוא פונה אלי. אולי אסכים לעזור בדברים מסויימים, לתת דברים אחרים, אבל ברור שיעצבן אותי שמצפים ממני כאלו זה מובן מאיליו.