"מה הן המילים...?"
בימים האחרונים הזדמן לי להתדיין עם עצמי ואחרים לא מעט בדבר השאלה: מה הן המילים...? מה משמעותן...? החיים והמוות ביד הלשון? מילים חדות מסכין? מישהי אמרה ש"אפילו למילים אין כוח כדי לעזור לה..." למילים בכלל אמור להיות כוח? ישבתי דקתיים ...שעתיים...יומיים ...ויש לי דעה: ליונה הלבנה יש משמעות? למנורה ועליי הזית יש משמעות? לדגל ישראל יש משמעות? לתורת ישראל יש משמעות? להמנון הלאומי יש משמעות? למרות שלכל מי שקורא שאלות אלו יש תשובה חד משמעית... עדיין התשובות שונות בין שאלה לשאלה ובעיקר בן איש לרעהו... לדעתי המילים הן סמל, מלכתחילה הן ריקות מתוכן הן דוממות בעולם כאותו רגב אדמה שכוח אל בפינת המדבר,אין איש רואה ואין איש יודע... ואז באה האנושות ויוצקת את התוכן... באה האנושות(האמריקאית) ויצקה בגוש הבטון האדיר המפלח את שמיי ניו יורק את תוכן החירות... באה האנושות(השואפת לחיים)והנציחה בשם "מורדכי אנילביץ" את משמעות הגבורה ,האומץ וההתנגדות. המשיכה אותה אנושות ופיסלה בסלע "הארי השואג" את משמעות התקומה, רוח הלחימה והתעוזה... באה האנושות(היהודית) וחצבה את תוכן כמיהת הדורות בערימת סלעים אשר על הר הבית... מלכתחילה היה דיגלנו, לא אלה מלבד שני משולשים ושני פסים דוממים...ומשהחלטנו,צרבנו בו את עברנו ואת התקווה לעתידנו... ויש שלא ייצקו דבר... יש שמבחינתם "פסל החרות" אינו אלה מסעדה טובה... יש שמבחינתם השם "מורדכי אנילביץ" הוא עוד שם שצריך ללמוד לבגרות... יש שמבחינתם הארי השואג הוא פסל חסר ערך ואולי אף מכוער... יש שמבחינתם הכותל אינו אלה גיבוב סלעים ארכיאולוגי שהלוואי ולא היה... ויש כאלה שדגלנו אינו דגלם... כמו הסמלים כך המילים חסרות מתוכן עד שהאדם... בטוב ליבו או באכזריותו ממלאן בתוכן שמשקף את עולמו האישי בלבד... כשרבין זיכרו לברכה נרצח ,קמה קול תרועה רמה בדבר אכזריותן של מילים... פסלו סקטור משמעותי וחשוב בעל תרומה לא מבוטלת לבניין הפיזי הערכי והתרבותי של מדינת ישראל ... מישהו שכח להזכיר לכולנו שלא הציבור רצח וגם לא המילים, הרוצח הינו אותה חלאת אנוש שייצק במילים ובמצוות (השייכים לציבור הזה) את התוכן האישי שלו ושל חבורתו. כל איש וחברה יוצקים משמעויות שונות בתוכן ובכותרת: יש שיוצקים משמעות אומנותית -כמו המשורר . יש שיוצקים משמעות של תוכן-כמו הסופר. יש שיוצקים משמעות של קדושה-כמו אנשי הדת. יש שיוצקים משמעות של בידור-כמו הקהל. אלה הן סוגיות קצת "כבדות" ו"טעונות". וישנו גם את היום יום... לעיתים מישהו מעליב בנו...לעיתים הוא יוצק במילותיו את הארס הרב ביותר שהוא מסוגל לגייס מעצמו... ואנו...אם רק נדע להשכיל ולצקת במילותיו את מידת ההתיחסות הראויה אושרנו יהיה פחות פגיע... לעיתים מישהו מחמיא לנו...הוא משתדל לגייס את כל טוב ליבו למחמאה... ואנו...אם רק נדע להשכיל לקחת את מילותיו כמות שהן (ולא לחפש את השלילי) נהיה מאושרים יותר... לעיתים מישהו מנבל את פיו,מקלל ...אם רק נידע לא לצקת למילותיו תוכן ביכלל חיינו יהיו עצבניים פחות... לעיתים אדם טוב נותן לנו עצה טובה...אם נשכיל לזהות מעבר לעצה ומעבר למילים את האדם ואת הטוב נרוויח גם חבר לחיים... לעיתים אדם רוצה להגיד ברכה ויוצאת לו קללה ...רוצה להגיד טוב ויוצא לו רע... אם רק נדע לתת לקללה את משמעותה של הברכה...אם רק נשכיל לתת לרע את משמעות הכוונה...נאבד פחות חברים... ולאותה נערה מלאה בטוב שחשבה שגם למילים אין יותר כוח...אם רק תשכילי לצקת במילים-ולו חלקיק מן הטוב שבך ובחברותייך לפורום -כי אז תידעי שאין קץ לכוחות שבמילים...-לכוחות שלך
בימים האחרונים הזדמן לי להתדיין עם עצמי ואחרים לא מעט בדבר השאלה: מה הן המילים...? מה משמעותן...? החיים והמוות ביד הלשון? מילים חדות מסכין? מישהי אמרה ש"אפילו למילים אין כוח כדי לעזור לה..." למילים בכלל אמור להיות כוח? ישבתי דקתיים ...שעתיים...יומיים ...ויש לי דעה: ליונה הלבנה יש משמעות? למנורה ועליי הזית יש משמעות? לדגל ישראל יש משמעות? לתורת ישראל יש משמעות? להמנון הלאומי יש משמעות? למרות שלכל מי שקורא שאלות אלו יש תשובה חד משמעית... עדיין התשובות שונות בין שאלה לשאלה ובעיקר בן איש לרעהו... לדעתי המילים הן סמל, מלכתחילה הן ריקות מתוכן הן דוממות בעולם כאותו רגב אדמה שכוח אל בפינת המדבר,אין איש רואה ואין איש יודע... ואז באה האנושות ויוצקת את התוכן... באה האנושות(האמריקאית) ויצקה בגוש הבטון האדיר המפלח את שמיי ניו יורק את תוכן החירות... באה האנושות(השואפת לחיים)והנציחה בשם "מורדכי אנילביץ" את משמעות הגבורה ,האומץ וההתנגדות. המשיכה אותה אנושות ופיסלה בסלע "הארי השואג" את משמעות התקומה, רוח הלחימה והתעוזה... באה האנושות(היהודית) וחצבה את תוכן כמיהת הדורות בערימת סלעים אשר על הר הבית... מלכתחילה היה דיגלנו, לא אלה מלבד שני משולשים ושני פסים דוממים...ומשהחלטנו,צרבנו בו את עברנו ואת התקווה לעתידנו... ויש שלא ייצקו דבר... יש שמבחינתם "פסל החרות" אינו אלה מסעדה טובה... יש שמבחינתם השם "מורדכי אנילביץ" הוא עוד שם שצריך ללמוד לבגרות... יש שמבחינתם הארי השואג הוא פסל חסר ערך ואולי אף מכוער... יש שמבחינתם הכותל אינו אלה גיבוב סלעים ארכיאולוגי שהלוואי ולא היה... ויש כאלה שדגלנו אינו דגלם... כמו הסמלים כך המילים חסרות מתוכן עד שהאדם... בטוב ליבו או באכזריותו ממלאן בתוכן שמשקף את עולמו האישי בלבד... כשרבין זיכרו לברכה נרצח ,קמה קול תרועה רמה בדבר אכזריותן של מילים... פסלו סקטור משמעותי וחשוב בעל תרומה לא מבוטלת לבניין הפיזי הערכי והתרבותי של מדינת ישראל ... מישהו שכח להזכיר לכולנו שלא הציבור רצח וגם לא המילים, הרוצח הינו אותה חלאת אנוש שייצק במילים ובמצוות (השייכים לציבור הזה) את התוכן האישי שלו ושל חבורתו. כל איש וחברה יוצקים משמעויות שונות בתוכן ובכותרת: יש שיוצקים משמעות אומנותית -כמו המשורר . יש שיוצקים משמעות של תוכן-כמו הסופר. יש שיוצקים משמעות של קדושה-כמו אנשי הדת. יש שיוצקים משמעות של בידור-כמו הקהל. אלה הן סוגיות קצת "כבדות" ו"טעונות". וישנו גם את היום יום... לעיתים מישהו מעליב בנו...לעיתים הוא יוצק במילותיו את הארס הרב ביותר שהוא מסוגל לגייס מעצמו... ואנו...אם רק נדע להשכיל ולצקת במילותיו את מידת ההתיחסות הראויה אושרנו יהיה פחות פגיע... לעיתים מישהו מחמיא לנו...הוא משתדל לגייס את כל טוב ליבו למחמאה... ואנו...אם רק נדע להשכיל לקחת את מילותיו כמות שהן (ולא לחפש את השלילי) נהיה מאושרים יותר... לעיתים מישהו מנבל את פיו,מקלל ...אם רק נידע לא לצקת למילותיו תוכן ביכלל חיינו יהיו עצבניים פחות... לעיתים אדם טוב נותן לנו עצה טובה...אם נשכיל לזהות מעבר לעצה ומעבר למילים את האדם ואת הטוב נרוויח גם חבר לחיים... לעיתים אדם רוצה להגיד ברכה ויוצאת לו קללה ...רוצה להגיד טוב ויוצא לו רע... אם רק נדע לתת לקללה את משמעותה של הברכה...אם רק נשכיל לתת לרע את משמעות הכוונה...נאבד פחות חברים... ולאותה נערה מלאה בטוב שחשבה שגם למילים אין יותר כוח...אם רק תשכילי לצקת במילים-ולו חלקיק מן הטוב שבך ובחברותייך לפורום -כי אז תידעי שאין קץ לכוחות שבמילים...-לכוחות שלך