עובד בשביל הכבוד
ברור שלכל פרס נובל יש את הפוליטיקה שלו ושכל שנה יכול מישהו לשאול למה X קיבל את הפרס ולא Y, אפילו במדעים. עם כל זאת, במדעים יש כמה וכמה נתונים אובייקטיבים שמעידים על תרומתו של חוקר X למדע ולאנושות. כשמדובר בספרות, טעם אישי הוא גם מרכיב משמעותי בבחירה. אני לא חושב שקיימים חובבי ספרות רבים שיטענו שטוני מוריסון או ש"י עגנון אינם זוכי פרס ראויים, אבל ההתרשמות והטעם האישיים לדעתי מפחיתים מכבוד הפרס הספציפי הזה. עמוס עוז סופר גדול? רבים יגידו לך שכן. רבים (ואני מדבר על חובבי ספרות אדוקים) יגידו לך שהוא טרחן ומשעמם. לגבי פרס נובל לשלום, אני חושב שהוא פרס מגוחך לגמרי. מדובר לגמרי בטרנדים. אל לנו לשכוח שמישהו שהוא טרוריסט עבור קבוצה מסוימת הוא לוחם חופש עבור קבוצה אחרת. קל לחשוב על הדוגמא של עראפת, אבל בוא לא נשכח גם את נלסון מנדלה שהיה חבר בארגון שהוגדר כטרוריסטי לא רק בדרום אפריקה, אלא גם בארה"ב. במילים אחרות, כשפרס ניתן למישהו בהתאם לעמדה סובייקטיבית לחלוטין של נותני הפרס הוא פרס בעייתי בעיני. זה במיוחד נכון עבורפרס נובל שנחשב כפרס היוקרתי ביותר.