מה המצב

מה המצב

בשבלבי ההכירות אנשים ששואלים אותי : מה המצב שלי ? ואני אומרת רווקה בת 51 ללא ילדים ישר פותחים עיניים, ושואלים: רווקה בת 51? ואין לך ילדים? למה לא התחתנת ? מה את כל כך בררנית במציאת החבר לחיים , את לא מאמינה בגברים או שאת מעדיפה בתזוג ? מסבירה שזה קרה וזהו , הייתי בזוגיות שנים רבות והיום אני לבד הבעת הפנים מתחלפת למבט של רחמים , מסכנה קשה לחיות לבד למה את לא מחפשת מישהו אחר ,את כל כך חמודה ! וכך גם קורה בצט, יש המון שאלות אלי, למה לא התחתנתי ? אני לא הדוגמה האופיינת לרווקות בנות גילי , אני עדינה מהסוג המשפחתי לא מבינים איך התחמקתי מהרבנות ,בלי להפגש עם הרב והרבנית, חינו יחד עשר שנים של קשר מחייב כמו נישואין , קשר מחייב לכל דבר הגרושים והגרושות מבכים את המפגש עם בית הדין הרבני הטכס המעליב והפוגע של הגרושין וטכס כתיבת ונתינת הגט כואבים את העובדה שהילדים לא גדלים איתם , מהבית שנהרס מהמפגשים עם הילדים שאף פעם לא כמו לחיות לצידם או אילו שמגדלים ילדים בלי נוכחות של בן זוג ונקרעים מהעומס הילדים שומרים על הקשר שהיה , לא ניתן לפתוח דף חדש ונקי לגמרי יש שסימו קשר ללא ילדים מאד פגועים, כואבים את סיום האהבה , לכולם קשה לתת אימון בבני זוג חדשים בודקים אותם בלי סוף הגרושים והנשואים שבצרות אומרים נכון שזה כייף להיות ציפור דרור לי ילדים והתחייבות , אני לבד אבל עם המון צרות , תעריכי את מצבך והאלמנים והאלמנות אומרים לי שהם מבינים אותי הם מבכים את האהוב/ה שנלקח מהם , ומתקשים לבנות קשר מחדש להם אני מצליחה לעזור ואומרת שצריך לבנות קשר חדש השלישיה האלמן/אלמנה בן/בת הזוג החדש/ה והמלאך או המלאכית שלהם ויש את הילדים שלא מוכנים להכניס שותף/שותפה חדשה למשפחה הם רוצים את ההולך/הולכת לא רוצים מחליף/מחליפה הנשואים באושר מטיפים לי , תמשיכי ותחפשי אהבה ,אל תותרי חבל שלא ילדת ילד משלך , אפילו לבד חיים עם ילדים זה אושר זה טעם החיים , בלעדיהם החיים שלי היו נראים אחרת והרווקים כמוני ,בוכים על כתפי על הבדידות שלהם , שרוצים למצוא אהבה וחיים יחד, שמחפשים ולא מוצאים ומסתובבים מתוסכלים , קשה לישון לבד בלילה רוצים את החברה משוטטים בלילה בצט, בחיפוש חברה , קול אנושי לומר לו לילה טוב אז זהו שאף אחד לא מרוצה לגמרי מהמצב שלו ,כולם רוצים עוד משהו מעט מאד מרוצים מהמצב שלהם , ואני רוצה להיות בניהם אבל כולם רואים איך הדשא של השכן ירוק יותר ולכן נאמר אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו .
 
אומרים שהדשא של השכן ירוק יותר

זה כל כך נכון אנחנו רוצים משהו שאין לנו ככה אמרה לי האחיינית שלי אני רוצה את מה שאין לך להציע לי נשארתי בלי מילים, מאז לא מציעה לה כלום
 
אני דווקא חושבת שזה מצוין שאנחנו תמיד רוצים

להתקדם האלה, אבל מה שמבאס באמת זה העובדה שאנחנו כבני אדם נוטים לא להיות מרוצים משום דבר, דבר לא מספק אותנו וחבל. אני אחרי תאונת הדרכים למדתי לחפש תמיד את הדברים הטובים שיש לי בחיים וקיבלתי פרספקטיביה שונה לדברים שבאמת חשובים בחיים.
 
צריך לברך על הרע כשם שמברכים על הטוב

הדברים שעוברים עלינו , קשים ומציקים , אבל מלמדים אותנו להעריך את החיים את מקסימה תמיד, תמיד אמרתי לך שאת תגיעי רחוק תזכרי את החיבוק שלי שם בפארק , לא במקרה הייתי שם שמת לב כמה חיזקי חלק מכם , זה בא מהנסיון של השנים לכן אני פועלת בקרב אנשים צעירים לתת להם דוגמה אישית לשאוף לטוב ולהעריך את מה שיש אפילו שזה קשה כרגע
 
תהייה

באופן אישי יצא לי להכיר יותר גברים רווקים מאשר נשים רווקות, בגיל מבוגר. וכשאני קוראת את מה שאת כותבת, את התגובות של החברה, של האנשים סביבך לחיי הרווקות שלך, אני תוהה האם אלה היו אותן תגובות אם היית גבר. יש לי הרגשה שהחברה מצפה יותר מנשים למהר ולהתחתן ולהביא ילדים. לגבר רווק בגיל מבוגר החברה נוטה להתייחס יותר בסלחנות. אישה רווקה, בטח משהו לא בסדר אצלה... גם לי יצא לחשוב על זה, בתור רווקה שעובדת ועבדה עם נשים נשואות + ילדים, כשאני רואה איך הן נקרעות בין הקריירה לבין המחויבות שלהן לבית ולמשפחה, אני די שמחה על כך שעוד לא התחתנתי ושאין לי את המחוייבות הזאת עדיין. ויחד עם זאת יוצא לי לחשוב על הרצון להביא ילדים. אני בת 33 עדיין פוריה אבל אין לי עוד הרבה שנות פוריות. ויחד עם זאת אני לא רוצה למהר להביא ילדים לעולם, לא לפני שבאמת ארגיש שאני מוכנה לכך. אני מאוהבת בגבר נשוי, ספק רב אם הוא מודע בכלל למה שאני מרגישה כלפיו, כמובן שלאור הנסיבות אני מעדיפה שהוא לא יידע. אבל ההתאהבות הזאת, העובדה שאני נמסה בכל פעם כשאני רואה אותו, זה גורם לי באמת לחשוב איך תמיד אני נמשכת לגברים שמראש אין לי סיכוי איתם. אולי מה שאני מחפשת זה באמת רק לפנטז, אולי הפחד מהמחוייבות שבקשר ועוד לפני זה הפחד מדחייה, משאירים אותי תקועה. ולפעמים אני באמת תוהה, אם כבר יש לי רצון להכיר מישהו או אפילו להקים משפחה, האם זה באמת הרצון האותנטי שלי או שזה הפחד ממה יגידו אם אשאר לבד...
 
יקירתי רק אני אשמה

שהייתי צעירה והיחסים הזוגיים עלו על שרטון התמקדתי בעבודה , והתעלמתי מהגברים כשותפים לחיים עשיתי קריירה צברית , סביבי היו רק גברים נשואים ועבדתי שעות רבות , בגיל 30 הכרתי גבר נאה ועדיין איתו הייתי 10 שנים , יזמתי פרידה רק אחרי שאני נפטר וחזרתי לטפל באמי , ושנה לאחר מכאן ראיתי שאני נקרעת ביו אמי לחברי שאלתי אותו אם יש עתיד אמר שהוא מפחד שהסרטן יחזור, ואז נפרדנו , שחררתי אותו מההבטחה להיות לצידי העובדה שאת מאוהבת בגבר נשוי , נועלת את הלב שלך , תפני את הלב תגיע אהבה אמתית ושלך כי הקשר הרגשי שיש לך לגבר נשוי רק חוסמת אותך לפתח קשר לגבר פנוי , שיהיה רק שלך ואיתו תבני משפחה ותלדי ילדים אני נעלתי את הלב על איש אחד , מגיל 27 ועד גיל 48 ,שהוא עזב את הארץ, הוא תמיד היה ברקע כידיד נפש ואחרי שהינו קרובים יותר מגיל 45 עד גיל 47 הבנתי שהוא לא רוצה בי ורק אז התפנתי לאהוב באמת אנא למדי מהעובדה שאני דפקתי את החיים שלי לכן נשארתי בודדה , תפני את עצמך לטובת קשר עתידי , קשר של אהבה דו צדדית שתפרגן לך ותבנה לך עתיד ואני כותבת את זה בהמון אהבה אליך יקירה נסיכונת
 
לא חושבת שיש כאן עניין של אשמה

פעלת אז כפי שראית לנכון אז, מישהו פעם אמר לי שכמו שאומרים "אל תדון את חברך לפני שתהיה במקומו" כך אל לנו לדון את מי שהיינו לפני שנים רבות. אפשר לזכור את האירועים, לא בהכרח נזכור את המקום הרגשי שהיינו בו ו/או את המניעים שלנו באותו זמן. לא משנה מה היו התוצאות, אני לא חושבת שזה קשור לאשמה. ולגבי אותו גבר שאני מאוהבת בו, זה ממש לא הרגש שלי אליו שנועל אותי. אין לי אשליות לגביו, אני יודעת שהוא נשוי ושלא יהיה בינינו לעולם קשר, סביר להניח גם לא של ידידות, נכון להיום הוא רק מנחה בסדנה שבה אני משתתפת ואני פוגשת אותו רק במסגרת הסדנה. הבעיה היא הרבה יותר מורכבת, הרי הקושי שלי הוא בכלל לפתח קשרים עם אנשים ולא רק עם גברים. גם שמתי לב שאנשים שבדרך כלל מחפשים את קירבתי אלה אנשים שתלטנים שאוהבים לרדות באנשים אחרים ושכולם חייבים לסור לפקודתם... אפילו אנשים אלימים במידה מסוימת. ואני לא רוצה שירדו בי או שישלטו בי, גם את ההיפך אני לא רוצה. אבל נכון לעכשיו, כשעוד לא למדתי לזקוף את הראש ולאהוב קודם כל את עצמי, אנשים שבאמת יכולים לאהוב בלי שליטה ובלי אלימות, פשוט לא ישימו עליי. הם יחפשו נשים יותר חזקות ובטוחות בעצמן. אני לפחות בינתיים לא ככה.
 

omer73

New member
כמו כל דבר בחיים,

מאוד מאוד תלוי את מי שואלים, כי את יודעת, מיליון אנשים, מיליון דיעות, ומה שטוב לך לא בהרכח יתאים לי ולהיפך, ככה שלבוא ולשפוט אותך זה לא במקום ולא לעניין. מה גם שלכל מצב שנמצאים בו יש את הפלוסים והמינוסים, ולכל אדם יש את הסטנדרטים שלו, שיש את הדברים שלא יכול לקבל, ואחד אחר שכן יכול לחיות עם זה בשלום... ככה שבסופו זה משתנה מאדם לאדם, ואם את עדיין רווקה מתוך בחירה אז יופי, ואין לאף אחד את הזכות לשפוט אותך, ובין אם זה לא מבחירה אני מקווה שכן תמצאי את אותו אדם שזה יוביל אם לא לחתונה רישמית למע' יחסים עמוקה.
 

omer73

New member
אני שמח לשמוע :)

כי אני באמת חושב שאין כאן נכון או לא נכון, ואני רואה את זה על עצמי, שכיום אני כן מחפש מע' יחסים שתוביל בהמשך להקמת משפחה, ויש כאלה שנראה להם מטורף "לכבול את עצמי" בגיל צעיר, ככה שזה משתנה, ויש כאלה שלא מעוניין בזה, גם לא בגיל 70... אז אני מקווה שהעידוד עזר, ותמשיכי לכתוב כאן:)
 
למעלה