מה הכי מפחיד אתכם ?...

[light angel]

אותי הפחיד לגלות שפתאום

החיים התחילו. כלומר, לא בדיוק, עדיין יש צבא ואחריו לימודים ואחריהם למצא עבודה בתחום וכו' וכו'- אבל פתאום אני אדם בוגר, אדון לעצמו. ההארה באה לי לפני שבוע בערך, כשחגגתי יומולדת 18. היי- פתאום אני בוגרת! הגעתי לגיל שאפשר להתחיל לחיות, בלי לשאול את ההורים כל פסיק! אני יכולה לעזוב את הבית, למצא עבודה נורמלית ולא רק לחופש, להחליט בעצמי מה לעשות... וזה מפחיד, כי אין לי מושג מה אני רוצה מעצמי. תמיד תיכננתי ללמוד באוניברסיטה- אבל ככל שזה מתקרב אני פחות ופחות יודעת מה. אני מרגישה כאילו אין לי ייעוד, אין לי משהו שאני באמת אעשה הכי טוב שאפשר, שאני אבזבז את החיים שלי על כלום. היה לי ידיד פעם, שנורא פחד למצא את עצמו בגיל 40 בתור פקיד אפרורי, בורגני ומשעמם- כזה ששכח את כל החלומות שהיו לו בילדותו. גם אני מפחדת מזה. לשכוח את החלומות המטורפים שלי, דברים כמו לכתוב ספר, לעשות טיול לאורך כל שביל ישראל, להתחתן רק עם האדם הנכון... ואם אין לי ייעוד? ואם אני אמצא את עצמי כפקידה במס הכנסה, שעובדת 30 שנה באותו מקום, משועממת מהחיים שלה, גרושה פלוס שני ילדים בעיתיים? מה אני יכולה לעשות כדי לא להגיע למצב כזה? והרי מצד אחד אני כבר מבוגרת וזה הזמן להתחיל לתכנן, ומצד שני- אני עוד ילדה... מאיפה אני יודעת מה לעשות?.. והגרוע מכל הוא, שפשוט אין תשובות. כל המבוגרים אומרים לי שאחרי הצבא אני אבין הרבה יותר ואני אדע מה אני רוצה לעשות וכו'. אבל כמה מהם גמרו בעצמם בתור פקידים איפשהו, גרושים פלוס שניים?.. זה מפחיד. וכל כך מפחיד שזה הולך ומתקרב מיום ליום, זה כבר כמעט כאן.

 

[טלטל שבט עפר]

אני אומרת

תלכי, תעשי צבא, אחרי זה תחשבי מה את רוצה לעשות. גם ככה את לא תלכי ללמוד במקום/ בזמן הצבא.

 

[light angel]

../images/Emo4.gif

אני יודעת... אבל תראי, גיל 18 הגיע נורא מהר. במסגרת מחשבות קיומיות בערב היומולדת, הגעתי למסקנה שהחיים עוברים בטיסה. הנה, כבר סיימנו תיכון, וזה היה 12 שנים. מה זה עוד שנתיים?... זה נורא נורא קרוב. ולי עדיין אין תכנית לחיים. בלי תכניות אנשים הולכים לאיבוד...

 

[טלטל שבט עפר]

נכון

אבל זה לא באמת עובר בשנייה, זה רק נראה ככה אחרי שעוברים את זה. אם את באמת כל כך לחוצה את מוזמנת להיכנס לאתרי אוניברסיטאות ולבדוק מה מעניין אותך. אני אגב בדקתי את בצלאל ואוניברסיטת ת"א בקשר לאומנות.

 

[פגית]

../images/Emo42.gifבוקר טוב קודם כל..

ואני ממש מסכימה איתך..רק שלי יש איזה שהוא קצה חוט לגבי מה מעניין אותי ואולי בגלל זה אני לא כזה לחוצה מזה,אבל עדין זה מפחיד..מפחיד אותי ללמוד משהו אחד באונ' ואז לגלות שאין עבודה ולעשות משהו אחר שנורא לא רציתי\לא אוהבת...

 

[111שיר]

הזכרת לי את השיר

i'm not a girl, not yet a woman ועכשיו לעניין, תראי, זה אכן נראה שהזמן עובר מהר, אך נסי לחשוב על השנים הקודמות שלך. לא הבחנת במעין התבגרות נפשית ופיזית שלך כל שנה ושנה? אני יודעת שהייתי בן אדם אחר(וכמה אחר, לא אומרת אחר לחלוטין, אבל השתנתי מאוד) בכיתה י', י"א, י"ב. כל שנה השתנתי והתבגרתי עוד. עיניי נפקחו לעוד מחוזות שלא הייתי מודעת להם קודם לכן. הצבא נראה לך כולה שנתיים? הוא לגמרי לא. צבא מבגר, ואת זה כולם אומרים, באופן חד משמעי. הוא משנה אותך מאוד. אולי עכשיו אין לך כיוון ויעוד בחיים, אבל אחרי צבא יכול מאוד להיות שיהיה לך. הוא ישפיע עלייך בדרך זו או אחרת. זה נחמד מדי פעם להרהר מה יהיה בעתיד, מה נעשה, איך נסתדר, אבל לדעתי פשוט צריך לזרום עם החיים, לחיות את ההווה, ולא להיות מוטרדים עם מחשבות על העתיד. אני אישית רוצה כבר להתגייס לצבא רק כדי לראות איך זה. אני סקרנית לדעת, כי זה שונה לגמרי מכל מה שהכרתי את כה. ולאף אחד לא תהיינה תשובות בשבילך. הרי זה קודם כל העתיד. עתיד הוא לא ידוע לאף אחד. דבר שני זה העתיד שלך, זו התקופה שאת תעברי. לכל אחד התקופה של הצבא ואחרי הצבא היא אידיווידואלית וייחודית לו. לכן הייתי מציעה לא להיות מודאגים משום דבר בחיים. סבא שלי, אדם חכם מאוד, אמר לי לאמץ משפט בחיים, והוא מלווה אותי בהרבה מאוד סיטואציות בהן נתקלתי. הוא אמר לי לקחת את החיים בקלות. כל דבר שקורה, להבין שבסופו של דבר הוא יפתר, הכל יסתדר, לא להיות לחוצים משום דבר, לא לדאוג, לא לקחת קשה דברים. ותאמיני לי, זה עוזר. מקווה שנמשיך לדבר גם בזמן הצבא ותספרי לי איך הולך. את יודעת לאיזה תפקיד את מתגייסת?

 

[BlackJack1]

כמו שנאמר

שהכל יעבור מהר מידי לידך,הזמן לא עוצר לרגע וכמו שאמרו,שאתה יוצא ממסגרת מסויימת אתה מאבד תחושת זמן לגמרי וזה מפחיד...

 

[lihi r]

אני.....

שבוע שעבר אחרי המסיבת סיום שלנו עשיתי חושבים עם עצמי והתחלתי לפחד מהמחשבה ש-3 שנים של התיכון שהיו 3 השנים הכי טובות שלי נגמרו ורוב הסיכויים שאין מה לעשות וגם את האנשים שביליתי איתם את השנים האלה אני לא אראה יותר נכון שעם הרבה לא הייתי בקשר אבל עדיין זה מפחיד דבר נוסף שמפחיד אותי זה הסימן שאלה הגדול שאני ניצבת בפניו עכשיו שהוא במה לבחור בעתודה או בממר"מ והאם אני בכלל אתקבל לאחד מהם

 

[MaddyD]

בתכלס

שאני ארים ידיים וארד מהארץ. זה פחד שלי מעצמי והפחד שלא הכי תלוי בי - שהמדינה שלנו תמשיך להדרדר בתהום הנוכחי שלה

 

[shira245]

מזדהה מאוד מאוד..

 

[yoooni]

אחרי הגיוס - תתגעגעו לבית ספר אפילו

הרבה הרבה יותר... באחריות.

 

[10GaZ]

שאלה מצויינת

ואני חושב שלפני שנזרום עם החיים, צריך לחשוב עד כמה אנחנו רוצים לזרום איתם. בסה"כ ה"זרימה" יכולה להשתנות, אחרי הכל, בני אדם יכולים ללמוד לשחות. אני מפחד בעיקר כשאני שומע אנשים שמפחדים (ובעיקר פחד כלכלי) בעוד שבמקום ללמוד על הפחד, הם פשוט חיים איתו. מה הכוונה? מי שנמצא במצוקה כספית - איך הוא יפתור את הבעיה שלו? הוא יתחיל ללמוד מדוע הוא נמצא במצב כזה? לא, הוא פשוט יקנה פחות ויתפלל שזה מה שיוציא אותו מהבוץ. כשאני אומר עו"ש, פק"מ, ריבית, מסגרת אשראי וכו' אנשים לא מבינים מה זה. הם גם לעולם לא יטרחו להבין מה זה, אבל הם יבכו על בעיות כלכליות. טרם פגשתי באנשים אמידים שהמילים האלה לא אומרות להן כלום. מי שפוחד על העתיד הכלכלי שלו, שילמד ממה יש לו לפחד ואיך אנשים פתרו את הבעיות האלו. וכן, אני יודע שאנשים פה בונים על קריירה ומקצוע איכותי עם משכורת גבוהה מאוד. זה תפור עליכם בול אם אתם מתכוונים לעבוד כל חייכם ולא להתעשר. מי שלא רוצה לעבוד כל חייו ומוכן לפתוח את הראש: http://www.ibooks.co.il/NS_GetProdInfo.asp?prodid=13620381 נכון, זה נשמע כמו פרסומת לספר או לחנות, אבל זה ממש לא. קראתי את הספר הזה ("אבא עשיר, אבא עני") בחופש גדול שעבר. מאז השאיפות, החלומות והרצונות שלי השתנו מקצה לקצה, באמת! הבאתי את הלינק כדי שתוכלו לקרוא את עשרות התגובות המדהימות על הספר הזה (מתוך 54 מדרגים, כ50 דירגו אותו בציון 5/5!). וזה גם ספר טוב להעביר את הזמן שלפני הגיוס. מצטער שנגררתי לנושא הזה, אבל השירשור הזה הוא קלאסי לספר הזה..

 

[light angel]

ממממ...

דווקא לי מתאים לעבוד במקצוע מעניין כל חיי ולא "להתעשר". מי צריך מיליונים בבנק ווילה בקיסריה? אני רוצה חיים נורמליים, עבודה כיפית ומאתגרת, בעל ושני ילדים. אני רוצה להגשים את עצמי, להגשים את החלומות שלי, לא לצאת לחופשה בחו"ל כמה חודשיים ולקנות לילדים שלי כל שטות שהם יעלו בדעתם- מבובה ועד מכונית יוקרה. כן, תגיד שבעזרת כסף יהיה יותר קל להגשים את כל זה. בולשיט. אין ספק שיהיה לי מספיק כסף כדי לחיות, אבל מעולם לא הזדקקתי לערימות של כסף כדי לחיות "טוב יותר". כדי לקנות, למשל, ענק יהלומים באלפיים דולר במקום שרשרת כסף יפה ב-200 ש"ח. לא רוצה את זה, הכסף מסחרר לאנשים את הראש. הם מתחילים להתעניין רק בבנקים ובמושגים כספיים, ולא בחיים, בפשטות, בצניעות ובדברים הקטנים. ואותי מעניינים דווקא אלה. אני מקווה מאוד שגם כשאגדל הם יעניינו אותי, ופחות יעניין אותי "להתעשר". ואני דווקא כן רוצה לעבוד כל חיי... בלי עבודה האדם מתנוון ומשתעמם. או שאתה רוצה חיים של איש עסקים שיוצא לגמלאות בגיל 48, שאשתך תצא לקניות כל היום ותשב בבתי קפה ברמת אביב ג', ושהילדים שלך יגיעו לבי"ס בפורשה משלהם? אני אישית לא רוצה חיים כאלה.

 

[10GaZ]

השאלה היא מה אתה עושה עם הכסף

אני לא רוצה שכסף יהווה מכשול בשבילי בחיים. כן זה נתון להרבה פרשנויות. זה כבר עניין אישי ואני לא רואה פסול באנשים ש"מבזבזים" את הכסף שלהם על לוקסוס. מה אכפת לך מה הם עושים עם הכסף? ואני אישית מתכנן עשרות טיולים מרהיבים, מתכנן להגשים את חלומי המוטורי (אופנוע ספורט, מכונית ספורט (ולא מכונית יוקרה), נסיעות למסלולי מירוצים בחו"ל), לקנות לעצמי אופנוע ים וסירה ולשוט סתם ככה מתי שבא לי. והכי חשוב - להתנדב וללמד. אני מרגיש המון סיפוק שאני עוזר לאחרים. אם את חושבת שלהיות עשיר זה בהכרח לא להנות מהדברים הקטנים את טועה. ואגב, אני לא אתחתן עם מישהי שכל היום עושה שופינג.. (ושופינג לעיתים הוא לא רע). והילדים? אני אלמד אותם איך לעשות כסף כדי להגשים את החלומות שלהם. אם הם יצליחו הם יקנו לעצמם פורשה מהכסף שהם הרוויחו (וזה בהחלט אפשרי אם הם באמת ירצו).

 

[אפרשקסית]

מרגול מפחידה../images/Emo6.gif