לא, תמיד זכר, גם ברבים. לדוגמה, "מעקות מסולסלים"
https://www.adira.co.il/companies/1046/products/6429/
 
ובקישור שהבאת מהאקדמיה מוזכרות מילים נוספות במשקל מקטל (מקטה, בגזרת ל"י) שמתועדת להן יותר מצורת ריבוי אחת וכולן ממין זכר (הה"א מחליפה את היו"ד השורשית). באופן דומה אפשר להזכיר גם את "משתה" (רק זכר! שורש ש-ת-י), שהריבוי שלה הוא "משתים" וגם "משתאות".
 
יש דוגמאות כאלה גם בנקבה:
המילה "מילה" היא תמיד נקבה, אף שריבוייה "מילים" (עדיין נקבה: מילים יפות), ובנסמך "מילות" (מילות חיבה) ולעיתים "מילי־".
כך גם המילה "טלית" (תמיד נקבה) שיש לה שלוש צורות ריבוי: טליתות, טליות, טליתים.
 
יש מילים (בסיסיות, ותיקות) שצורן הריבוי שלהן לא תואם את מינן הדקדוקי. אם תסתכל בחדר סביבך ודאי תמצא לא מעט כאלה:
ארון, כיסא, שולחן, קיר, לוח, חלון...
בתחום החי יש לא מעט כאלה בנקבה:
נמלה, דבורה, צפרדע, יונה, ציפור, יען, עז...
אבל לא רק:
מילה, שנה, ביצה, פעם, עיר, אבן, גפן...
 
ויש משקלים שבהם זה סדיר, כמו קטלון (קִטְלון) וקיטלון (קִטָּלון) שהריבוי שלהם זהה וסדיר בסיומת -ות:
דמְיון, יתְרון, פתְרון, חשבון, רישיון, ניסיון, כישלון...
 
בשורה התחתונה, גם אם צורן הריבוי "לא תואם", המילים לא משנות את מינן במעבר מיחיד לרבים.