היחסים שלי עם כסף הם מסובכים.
במדע הספרות, ליצירה האוטוביוגרפית צורות רבות.
אוטוביוגרפיות, ממוארים, יומנים.
האוטוביוגרפיות העיקריות שלי הן אלו המרכיבות את סדרת הספרים האוטוביוגרפית העתידית שלי, "שמש העמים".
יש אחת שמכסה את הלידה ועד החודש השני של כיתה ז', ושמה "שמש העמים: רוקדים בגשם". כ-300 עמודים אורכה.
יש עוד אחת שמכסה את שנות חטיבת הביניים, ושמה "שמש העמים: המלך". כ-600 עמודים אורכה.
יש עוד אחת שמכסה את שנות התיכון, ושמה "שמש העמים: הודיני". כ-900 עמודים אורכה.
ויש את הרביעית, שמכסה את חיי מסוף התיכון ועד עכשיו. אני עדיין מתלבט בנוגע לשם. אולי משהו עם "מאבק" או "מלחמה" או "חיים".
"משחקי מלחמה" או "תלאות החיים" או איזשהו משהו כזה.
בכל מקרה, החל מהאוטוביוגרפיה שלי "שמש העמים: המלך", המכסה את שנות חטיבת הביניים שלי, דרך האוטוביוגרפיה "שמש העמים: הודיני" ועד "שמש העמים 4" (שם זמני), בכל אוטוביוגרפיה שלי יש לפחות פרק אחד עליי ועל כסף, מה שכמובן מראה ומעיד שיש שם משהו אמיתי, כשאתה מדבר על איזושהי בעיה כלשהי איתי ועם כסף.
שזה ממש מרשים האמת כי אתה מפגר שכמעט תמיד טועה בהכול (בלי להעליב, אתה יודע שאני אוהב אותך, נכון?).
בעיית יחסיי הסבוכים עם כסף שאותה העלתה, היא אמיתית, אבל הסיבות הן רבות יותר ומורכבות יותר ממה שאתה כותב.
אתה מדבר על הבדלי תפיסה מצידי של כסף, שנובעים מההבדל ומהפער בין כסף שניתן לעומת וכנגד כסף שהורווח.
כשלעצמו זה נכון, אבל האמת גדולה יותר, ויותר מורכבת.
בנוגע אליי ספציפית, מה שיש לנו כאן זה שילוב של מה שאתה אמרת, בעיה של הערכה לכסף והסתכלות נכונה עליו, אבל גם כסף כגורם לדמורליזציה בגלל אובדן המקל ממטאפורת המקל והגזר, כסף כגורם להתנגשות ערכים וקרע פנימי בגלל סתירה בין עושר חומרי לערכי הצניעות, הענווה והאיפוק המאפיינים אותי ואת משפחתי כבני תרבות מזרח אירופה, כסף כגורם מבודד אל מול קבוצת השווים, ולבסוף, מקרה יחסית קשה של אשמת עשירים.
באוטוביוגרפיות שלי, החל מ"שמש העמים" השני, החל מ"שמש העמים: המלך", כשסבא שלי ז"ל הלך לעולמו, אני מדבר כמובן על הסבא איש העסקים והסוחר מניות, לא הסבא הגיבור מלחמה; החל מאותו רגע ואילך, הכסף בחיים שלי, ולכן בוודאי ובוודאי שהכסף באוטוביוגרפיות שלי, הכסף זה בהחלט נושא. הכסף זה בהחלט אישיו. הכסף בהחלט נוכח. אבל הוא לא משתלט ואני גם לא נותן לו. לא על החיים שלי ולא על האוטוביוגרפיות שלי. קצת פה, קצת שם, פרק-שניים שמוקדשים בעיקר לזה בכל אוטוביוגרפיה כי אולי היה סיפור שעירב כסף בצורה משמעותית או כי היו לי דברים מהותיים, עקרוניים ואולי אפילו פילוסופיים-משהו אפשר להגיד שהיה לי להגיד על כסף, או על כלכלה, או על בעיות של חוסר שיוויון בחברה, או איך אני מתמודד עם כסף או אילו מחשבות או רגשות כסף מעורר בי ואיך אני מתמודד עם זה או מה שלא יהיה.
כאילו, כזה, אתה יודע?
למרות שלא, ברור שלא. על מה לעזאזל אני מדבר? ברור שאתה לא יודע.
המעמד הגבוה הוא המצומצם ביותר, ואתה מלכתחילה לא נמנה עליו, וגם מי שכן, לא כולם לוקחים את סוגיית ונושא הכסף של עצמם בצורה כל-כך רצינית ואחראית עם כאילו, רגשות ומחשבות, וכאילו, מה אני עושה עם זה? ולמה זה מגיע לי? וכל מיני כאלה.
אני. הולדן קולפילד. לוק הוקינס.
אנחנו חיות מזן נדיר.
כל-כך נדיר שאפילו לא הצלחתי לחשוב על שלוש שמות.
הולדן קולפילד הוא דמות בדיונית מתוך ספר.
למה לא הצלחתי לחשוב על שלוש שמות?
למה יש כל-כך מעט עשירים שאכפת להם?
אחר-כך מה הפלא שהעולם שלנו נראה כמו מה שהוא נראה?
ושיש כל-כך הרבה עוני?
וכל-כך הרבה חולי?
וכל-כך הרבה רעב?
וצמא?
ומלחמות?
הולדן קולפילד לא אמיתי.
לוק הוקינס מת.
למה אני הבן-אדם העשיר הטוב היחיד בעולם?
צפה בקובץ המצורף 147042
