נכון, אבל הרעיון עומד בפני עצמו
מצעד הגאווה בישראל התחיל מזה שאיזה 20 אנשים נפגשו בגינה בשינקין, עשו אקט של "יציאה מהארון" אחד אחד, זה כמובן הגיע לעיתונות והשאר היסטוריה.. זה היה לפני 20 שנה, והיום כבר צועדים באותה עיר 40 אלף איש במצעד תחת הכותרת גאווה, או כמו שאמא שלי אמרה: "כשאת יצאת מהארון זה היה פחות מקובל, היום זה כל כך נפוץ שאין בעיה לדבר על זה".
 
אז אני מעלה את זה לדיון כאפשרות אמיתית, גם אם היא עשתה את זה ממקום אינטרסנטי, עדיין היא נותנת השראה, רעיון, אומץ לאחרים, ובמשך הזמן עם רבים יעשו את זה, זה יהפוך להיות נורמטיבי לגמרי, איך תראה החברה שלנו אז?
(כמו תהליכים שקרו בנושא החד מיניים, כך גם בעניין גירושין, חד הוריות, אלהוריים ועוד')
 
האם זה לגיטימי? לחגוג את החלטתך להיות רווקה כמו לחגוג את החלטתך להתחתן?
האם זה משהו שצריך להתנגד לו? ואם כן- למה?
האם רווקות זה משהו שהחברה בכלל מקבלת כהחלטה מודעת או שזה נחשב כישלון? (שמעתי פעם את הרעיון שמגיל מסוים עדיף להחשב גרושה ולא רווקה.. איך גרושה זה סמל סטטוס להצלחה יותר מאשר לרווקה?)
 
וכך הלאה..
עצם האקט מעלה הרבה שאלות,
זה שהיא במאית לא מוריד מהשאלות לכשעצמן.