מה דעתכן??

Indie62

New member
הודעה קצת מעליבה, לא?

אני לא הייתי ממהרת לקפוץ למסקנות שמירב לא מתאימה להיות פסיכולוגית. מה אנחנו יודעים עליה? שהיא נמצאת בשערת רגשות כלפי אמא שלה. ואללה, נכון, גם לדעתי ההתנפלות על האם עם חומר הלימוד לא תועיל ואולי גם תזיק, אבל איך אפשר לבוא בטענות לרצון פשוט של ילד שמרגיש ש"עבדו עליו" לחשוף את השקרים ולהתעמת איתם? שימי לב שהיא אפילו עוד לא עשתה את זה. היא הביאה את זה לדיון. לדעתי היא הציגה את הדברים בצורה מאוד בהירה וברורה. נכון, עדיף לפסיכולוג להיכנס למקצוע כשהסיפור שלו עם ההורים שלו יחסית פתור אבל היי - היא רק בתחילת הדרך! זה הצעד הראשון. תחשבי שהיא כמו אדם שעובר כרגע טיפול, אבל לא מול פסיכולוג כרגע אלא רק מול חומרהלימוד. אז עכשיו היא בשלב הראשון, של הכעס. בואו נראה מה קורה הלאה,איך מעבדים אותו. איך את יודעת שהיא לא תשלים את התהליך הזה בצורה טובה? מירב היא לא אחותך, אמא שלה היא לא אמא שלך ולדעתי מוגזם לחשוב שהאתגר איתו היא מתמודדת עכשיו זהה למה שאחותך עברה. ואולי גם האופי שלה שונה. ולהגיד שאפשר פשוט להתנתק ממנה... ואללה, פשוט זה בטח לא.
 
פסיכולוג אמור להיות לא שיפוטי כלפיי המטופלים

וכלפיי אנשים שיש לו קשר רגשי עמם (כמו משפחה) - הוא לא אמור לנהוג כפסיכולוג, לא לנתח אותם, ולא "לנצל את הידע" האקדמי שלו זה דבר מאוד בסיסי במקצוע הזה והפרדה מאוד חשובה את חושבת שאם היא הייתה מספרת לועדת הקבלה לתואר שני את מה שהיא סיפרה פה, מישהו היה מקבל אותה? מבטיחה לך שלא (מעבר לכך שאחותי עובדת סוציאלית, בעלי והחברה הכי טובה שלי פסיכולוגים, כך שיש לי מושג כלשהו על מה שאני מדברת)
 

Indie62

New member
אבל היא לא מטפלת באמא שלה

היא מעבדת כרגע את היחסים שלה עם אמא שלה. פסיכולוג הוא גם בן אדם. צ'מעי, מה שאת מאומרת על ועדת הקבלה ממש מופרך. אני לא חושבת שמי שיכול להיות פסיכולוג הוא רק מי שהולך לו הכל קל בחיים הרגשיים. אני חושבת שהתהליך שמירב עומדת עכשיו לעבור (והיא רק בתחילתו!) יכול ללמד אותה כלים להתמודדות, ואחר כך היא תוכל ללמד את הכלים האלה לאנשים אחרים.
 

Indie62

New member
המשך המשפט שהפסקתי באמצע

לגבי ועדת הקבלה. אני רוצה להאמין שהם לא יפסלו מישהו על משפט אחד כזה, או שיקבעו מי ראוי להיות פסיכולוג לפי התגובה הראשונה שלו לגילוי של הגדרה מילולית להפרעות ביחסים שלו עם ההורים שלו. אני מאמינה שועדת הקבלה יודעת שלהתמודד עם ההורים שלך זה לא תהליך שהוא כולו לוגי ובא לכולם בקלות. אם זה היה ככה, לא היו צריכים בכלל פסיכולוגים בעולם.
 
את רוצה להאמין

אבל זה לא כך. אין בעיה לדבר על יחסים קלוקלים עם ההורים, אבל להגיד שאת רוצה לבוא ולהטיח להם בפנים כמה טעויות הם עשו על בסיס מה שלמדת...
 
לא הבנת נכון מה שכתבתי

כתבתי שההפרדה הזאת בין משפחה (ואנשים קרובים אחרים) לבין המטופלים היא החשובה. לדעת להתייחס למטופלים כאל מטופלים, ולמשפחה - אחרת. מירב כתבה שהיא רוצה לבוא ולתקוף את אמה, "להפיל עליה" את הידע מהלימודים כדי שאמה תקלוט דברים ותשנה את התנהגותה. אבל היא צריכה לעשות את ההפרדה. לפעמים ההפרדה הזאת לא קלה, אדם שרגיל כל היום לנתח אנשים, מתקשה לפעמים להפסיק לעשות זאת כשהוא עם הקרובים לו. אבל זה הכרחי. בקשר בינה לבין אמה היא לעולם לא תהיה אובייקטיבית (שזה דבר חיוני בקשר בין המטופל לפסיכולוג) ולכן כל שימוש בידע האקדמי שלה בשיחות עם אמה יהיה, וזה משתמע טוב גם מטון הדברים שלה, רק כדי להפגין כוחניות ולהשפיל את אמה. לתקוף אנשים ולהשפיל אותם זה לא כלי להתמודדות שכדאי שהיא תעביר הלאה. מה שמירב כן צריכה לעשות עם הידע שלה, הוא להשתמש בו לתובנות פנימיות, להבין כיצד היחסים עם אמה השפיעו עליה (ובעיקר על בעיות בחייה) כדי לשפר את עצמה, להתקדם, לחזק את עצמה... ולהתגבר. ולא, לא רק מי שהכל הולך לו בקלות בחיים הרגשיים יכול להיות פסיכולוג. מה שבעלי עבר בחיים שלו... (אמא פסיכית, אבא לא גר בבית מגיל צעיר, נפצע אנושות בצבא והיה מאושפז המון זמן...) מירב, סליחה שאני כותבת עלייך כל כך הרבה בגוף שלישי, השתמשתי בך כדוגמא כדי להסביר את דבריי, שמבחינתי כבר מזמן נהיו דיון כללי הרבה יותר מאשר דיון במקרה הפרטי שלך
 

pf26

New member
אני מאד מבינה אותך

אחד השלבים הקשים בחייו של ילד, זה ברגע שהוא מבין שההורים שלו בני אדם והצדק, האמת והידיעה האבסולוטית לא נמצאת אצלם בכיס.. השלב הקשה הבא הוא לראות שלא רק שההורה בנאדם ועושה טעויות, אלא גם לגלות את הטעויות ולהתמודד איתן. לצערינו מה שנעשה לא ניתן לתיקון, ותכונות והתנהגויות שאת רואה כיום - את לא יכולה לתקן. בודאי לא כשאת נמצאת בכזו סערת רגשות. אם אני לא מתבלבלת (הידע שלי נכון ללפני הרבה שנים, אבל למה שמשהו ישתנה?), מי שלומד פסיכ' ואמור לטפל בפציינטים, מחויב לעבור טיפול בעצמו. אז אולי את עדיין רק בתחילת הלימודים לתואר ראשון, ועדיין לא בשלב הסטאז' של התואר השני (אין לי מושג באיזה שלב את, אני רק מנחשת), אבל בכל מקרה אני מציעה שתלכי לשוחח על כל הדברים שגילית עם איש מקצוע. שם תעשי סדר בבלאגן ותראי מה נכון להגיד ובאיזו צורה להגיד. בכל מקרה אל תשכחי את כוחה של המילה. מה שתגידי, כבר לא תוכלי לקחת בחזרה. שווה לחשוב טוב לפני שמדברים. מה גם שאת לא יכולה לדעת איזו תגובה תקבלי, ואם היא לא תשבור אותך עוד יותר. בהצלחה
 
למעלה