mapopo ידידי
ראשית , אני מתנצל אם דברי פגעו בך. לא היתה לי כוונה להיות בוטה ואני מצטער אם דברי הובנו כך. לא היתה לי, כמובן, כל כוונה לבקר אותך אישית, שהרי אינני מכיר אותך. תקפתי גישה מסוימת, רווחת למדי, שאני חושב שיסודה בטעות. עם זאת, בהחלט יתכן שאני טועה. ניסיוני בתחרויות ספורטיביות של אמנויות לחימה הוא מועט ביותר ונסיוני בלחימה על חיי ברחוב הוא אפסי. ולענין... קאטות, לדעתי , כן מכינות אותך להתמודדות ריאלית. למעשה, אני לא סבור שיש דרך הכנה יעילה יותר, למעט לחימה אמיתית, נטולת חוקים ( אולי לחימה מוגבלת חוקים, כדוגמת זירת ה "בושידו" ודומותיה) . לא התכוונתי לבקר את צורת הבעיטה של המתאגרפים התאילנדים. עם זאת, אני סבור שאין שתי דרכים לעשות תנועה ביעילות מירבית. יכולה להיות, לדעתי, רק דרך אחת לעשות "הכי טוב" . כשהמטרות והדגשים שונים, אז תתכנה דרכים שונות . מטרת המתאגרף היא לרדת מהזירה כמנצח ולזכות בנקודות. אמן לחימה בקראטה ( או אייקידו, טאי צ´י, ג´ו ג´יטסו וכו´ ) מתאמן כשמטרת הטכניקה שלו היא לסיים את העימות במחיר חיי יריבו. אתה טוען שזה לא מציאותי ? אתה צודק! למזלנו, המציאות שלנו שונה כיום. לא על זה אני מדבר. אני מדבר על מטרת האמנות ברמה האידיאלית שלה, ברמת השאיפה המוחלטת. קצת קשה להבין את זה , אבל כך אני מבין זאת. כשאני מבצע טכניקה, אני עושה אותה מתוך נסיון לתת לה איכויות של טכניקה סופנית. כזו שתשמיד את היריב. זה הפשט. אח"כ אפשר לדרוש ולחקור ולשאול מה פרוש השמדת היריב באימונים שלנו. זה כבר דיון אחר. עדיין, כשאתה אומר שלא צריך "לפוצץ אנשים במגע מלא..." וש "מגע מלא לא אומר בכח מלא... " אני מודה שאני לא מבין. בשבילי מדובר בטכניקה חלשה וחסרה. לא מכיר דרך ביניים. כשאני מבצע טכניקה שאינה "בכוח מלא" זה נעשה למטרת הדגמה, תירגול ממוקד או הבהרת נקודה מסוימת. אני מודה שאינני יודע איך עושים טכניקה כזו בקרב. אתה טוען ש "מי שעובד על סימונים באויר אין לו סיכוי בקרב ברחוב" . אני טוען בדיוק את ההפך - הדרך היחידה לעשות טכניקה איכותית ואפקטיבית, בתרגול עם יריב, היא ע"י "סימונים" . נכון, דרושה מיומנות רבה של המתאמנים, ואם מדובר בקרב תחרותי, אז גם של השופטים, כדי להבדיל בין טכניקה אפקטיבית לתנועה סתמית, ברגע שאין מגע. את הדרך התחרותית של המגע המלא אינני מבין, אני מודה. אתה מציין שאתם מתאמנים בשני הסגנונות ושאתה מכיר אותם היטב. בוא נדבר בעוד 10 שנים. אני מניח שתאמר לי אז שקצת הגזמת. הלואי עלי להכיר סגנון אחד היטב. לא סגנון מלא. טכניקה אחת. ביום שבו השליטה שלי בבעיטה תהיה מושלמת, אני אפרוש. ביום שבו הטכניקה שלי, טכניקה אחת בלבד, תהיה כמעט מושלמת, אהיה בלתי מנוצח. לא חשוב כלל מהי אותה טכניקה. יש לי הרבה הערכה ללוחמים התאילנדים ולמתאגרפים. לא הייתי רוצה לעמוד מולם בזירה. אני מאמין שסביר שאובס. אבל אם היה נגזר עלי להכנס לאותה זירה ולעמוד מול מאסטר באגרוף תאילנדי או מול מאסטר קראטה למשל, כשאני אמור לספוג רק טכניקה אחת, הייתי בוחר במתאגרף כיריב. אוףףף, כמעט שהגעתי כאן להתנצחות בסגנון של מי יותר גדול... אני לא אוהב את זה . כולנו גדולים, כולנו חזקים, כולנו נשתפר והלוואי שיהיה כבר שלום. חג שמח. ל tenzer, אני תלמיד של אריה לוי מת"א. שוטוקאן מביה"ס של אושימה.