Paul Even Paz
New member
מה דעתכם
שלום לך יקירי, כותבת מילים אלה כי נמאס לי מהחיים, מהזבל שאני נמצאת בו. תוכל לפרסם אותו, כי עד אז לא אהיה בין החיים. ... הדמעות זולגות מעיני.... שמי. D ואני רווקה. אני מעצבת גרפית עצמאית ויש לי משרד משלי. עד כאן החיים היו טובים איתי. יום אחד הכרתי בחור בפאב כשהייתי בהפסקת צהריים. הוא היה כל כך נחמד אלי, שהזמנתי אותו לארוחת ערב. אני זוכרת את זה כאילו זה קורה עכשיו. בארוחה הוא המשיך להיות איתי נחמד, אז כאשר ניגשתי להביא את העוגה מהמטבח, הוא תפס אותי מאחור. חשבתי שהוא מתלוצץ ורוצה לדגדג אותי אבל ..... הוא קרע מעלי הכל..... ונכנסתי להריון ממנו..... הייתי לבד...כל ההריון והוא לא ידע. אחרי שנתיים בערך פגש אותי במרכול. אפילו לא זכר מה שעשה לי. התנהג כאילו אנחנו חברים טובים מזה זמן רב. אני אישה מאמינה ונאמנה לקהילה. התביישתי ולא עשיתי מהומה. אחר-כך בא אלי הבייתה. שם צרחתי עליו שאין לו אחריות לבת שהוא הביא. הוא ביקש לגור איתי ולעזור לי לגדל אותה. הוא לא עבד. היה מובטל. באמת שלא היה לי איכפת, כי הוא לפחות לא זר, ויכולתי לפרנס את כולנו לא רע. היום יש לי ילדה בת 8, אני כל כך אוהבת אותה. היא הכל בשבילי. בערך לפני חודש הוא הביא חברים והתחילו לשתות. בדרך כלל שותים בירה או שתיים, צוחקים והולכים לישון. אבל באותו ערב הם התחילו איתי. הילדה צרחה. R ששכחתי להגיד שזה הגבר, סתר לה בחוזקה עד שהתעלפה. אז אחרים עלו עלי ועשו מה שעשו לי.... הייתי קרועה נפשית, כי לא רק שהם היו אכזריים, גם R צחק איתם ואמר להם דברים אינטימיים שאני אוהבת אצלו. פחדתי ללכת לספר למישהו, כי בשכונה אני בחורה טובה, הולכת כל יום ראשון לכנסיה. בבוקר הלכתי לכומר להתוודות. הוא אמר שאלמד לסלוח אבל אלך לקבל סיוע. התכוונתי ללכת אבל R לא נתן לי אמר שיכה אותי מכות נמרצות. הוא הציע שנלך לטיפול ביחד. שכחתי לגמרי מהעניין וכל כך שמחתי שאולי יהיה סיכוי. אבל הוא לקח אותי לארכיבישוף ושם השפיל אותי. האדם שבכי האמנתי בו לא עזר לי. בא לי למות במקום. הלכנו הבייתה ואמרתי לעצמי שאין לי במי להאמין יותר ואמשיך לחיות בשביל A, הבת שלי. אבל לפני שבוע גיליתי שאני בהריון.... איך אראה את הפרצוף שלי, יגידו שאני זונה.... אז החלטתי לכתוב מכתב זה אליך ולרשות הסוציאלית שידאגו לבת שלי... אני בולעת כדורים ומחכה למוות הגואל את נשמתי המיוסרת... בבקשה... טפלו בה היטב... D
שלום לך יקירי, כותבת מילים אלה כי נמאס לי מהחיים, מהזבל שאני נמצאת בו. תוכל לפרסם אותו, כי עד אז לא אהיה בין החיים. ... הדמעות זולגות מעיני.... שמי. D ואני רווקה. אני מעצבת גרפית עצמאית ויש לי משרד משלי. עד כאן החיים היו טובים איתי. יום אחד הכרתי בחור בפאב כשהייתי בהפסקת צהריים. הוא היה כל כך נחמד אלי, שהזמנתי אותו לארוחת ערב. אני זוכרת את זה כאילו זה קורה עכשיו. בארוחה הוא המשיך להיות איתי נחמד, אז כאשר ניגשתי להביא את העוגה מהמטבח, הוא תפס אותי מאחור. חשבתי שהוא מתלוצץ ורוצה לדגדג אותי אבל ..... הוא קרע מעלי הכל..... ונכנסתי להריון ממנו..... הייתי לבד...כל ההריון והוא לא ידע. אחרי שנתיים בערך פגש אותי במרכול. אפילו לא זכר מה שעשה לי. התנהג כאילו אנחנו חברים טובים מזה זמן רב. אני אישה מאמינה ונאמנה לקהילה. התביישתי ולא עשיתי מהומה. אחר-כך בא אלי הבייתה. שם צרחתי עליו שאין לו אחריות לבת שהוא הביא. הוא ביקש לגור איתי ולעזור לי לגדל אותה. הוא לא עבד. היה מובטל. באמת שלא היה לי איכפת, כי הוא לפחות לא זר, ויכולתי לפרנס את כולנו לא רע. היום יש לי ילדה בת 8, אני כל כך אוהבת אותה. היא הכל בשבילי. בערך לפני חודש הוא הביא חברים והתחילו לשתות. בדרך כלל שותים בירה או שתיים, צוחקים והולכים לישון. אבל באותו ערב הם התחילו איתי. הילדה צרחה. R ששכחתי להגיד שזה הגבר, סתר לה בחוזקה עד שהתעלפה. אז אחרים עלו עלי ועשו מה שעשו לי.... הייתי קרועה נפשית, כי לא רק שהם היו אכזריים, גם R צחק איתם ואמר להם דברים אינטימיים שאני אוהבת אצלו. פחדתי ללכת לספר למישהו, כי בשכונה אני בחורה טובה, הולכת כל יום ראשון לכנסיה. בבוקר הלכתי לכומר להתוודות. הוא אמר שאלמד לסלוח אבל אלך לקבל סיוע. התכוונתי ללכת אבל R לא נתן לי אמר שיכה אותי מכות נמרצות. הוא הציע שנלך לטיפול ביחד. שכחתי לגמרי מהעניין וכל כך שמחתי שאולי יהיה סיכוי. אבל הוא לקח אותי לארכיבישוף ושם השפיל אותי. האדם שבכי האמנתי בו לא עזר לי. בא לי למות במקום. הלכנו הבייתה ואמרתי לעצמי שאין לי במי להאמין יותר ואמשיך לחיות בשביל A, הבת שלי. אבל לפני שבוע גיליתי שאני בהריון.... איך אראה את הפרצוף שלי, יגידו שאני זונה.... אז החלטתי לכתוב מכתב זה אליך ולרשות הסוציאלית שידאגו לבת שלי... אני בולעת כדורים ומחכה למוות הגואל את נשמתי המיוסרת... בבקשה... טפלו בה היטב... D
