אינם (לפי דעתי לפחות) מעשי צדקה, והם גרועים יותר משקט משעמם. אני בעד לעשות דברים בשקט ואם כבר עושים צדקה אז לעשות אותה במתכונת של "צדקה בסתר" או לתת למי שצריך הרגשה שהוא שווה משהו. (למדנו בגמרא על מישהו שלקח מס מיתומים כדי שירגישו שהם שווים לשאר בני העיר, וגם תורמים לה אפילו אם מה שיש להם לתת זאת רק פרוטה) ולפי דעתי זה עדיף על התחסדות מעוותת שנגרמת בשביל שתוכל להיראות משהו שאתה לא.
אם נביא כדוגמה את הסיפור החדשותי והפופוליסטי של גאידמאק שרוצה להבחר להיות ח"כ או אף רה"מ ע"י עזרה לאנשי הצפון במלחמה האחרונה בצפון או לאנשי שדרות ע"י לינה באילת. את טוענת שהעזרה שלו לאנשים מבוטלת מכיוון שזה התפרסם בחדשות? נניח דוגמה נוספת, מיטת האהבה של לנון והקופיפה שלו, האם זה היה ראוי?
לפי דעתי גאידמק רוצה לתפוס את השלטון. חוצמזה- אין לי ספק שהוא יגיד שמדינת ישראל ביקשה ממנו עזרה גם עכשיו כמו במלחמה שהיתה- וזה לא נראה לי כמו ראוותנות. זה נראה לי כמו קונספירציה.
ראוותנות היא אולי שלילית (ה"אולי" הוא כי ראוותנות שגורמת לאחרים לתרום גם היא חיובית) אבל בטח לא יותר שלילית מהמעשה עצמו... [זו הייתה דעתי על המשפט: "עדיף שקט משעמם על פני מעשי צדקה הנעשים בתרועת חצוצרות" דעתי על המשפט: "אינשטיין מעדיף שקט משעמם על פני מעשי צדקה הנעשים בתרועת חצוצרות" היא שאני לא יודע עליו כלום חוץ מזה שבזכות התיאוריה שלו הצליחו לייצר פצצת אטום, ושהיא לא נכונה (יש כמה חלקיקים חמודים שעוברים את מהירות האור)
מגישה מוסרית, אלא מ"חצוצרומניה". לכן, מעשים כאלה הם חסרי משמעות. הם נועדו לקדם את העושה והצדקה עצמה היא תוצר משני ולכן לא נחשב. אני אישית בזה לחסדים מתוקשרים. זו סתירה פנימית.