מה דעתכם?
אין תחום שבעולם שיותר מענין אותי מגוף האדם. שנים ניסיתי לשכנע את עצמי שאני לא רוצה ללמוד רפואה, מהסיבות שבטח כולכם יודעים על מה אני מדברת, אבל זה חזק ממני. הבעיה היא שאני לא חושבת שאני מתאימה ללמוד רפואה. אם אני אלמד רפואה אני רוצה להתמחות ברפואת השינה, גניקולוגיה, גנטיקה או תחומים כאלה, שמה שמשותף לכולם זה שהם תחומים "שמחים" יותר מתחומים כמו כירורגיה למיניה, קרדיולוגיה, נוירולוגיה, רפואת ילדים וכו' שכל אחד מהם מאוד מענין אותי מבחינה עיונית, אבל מעשית אני יודעת שיהיה לי מאוד קשה נפשית לעסוק בזה. אגב, מענין אותי מחקר, אבל אני רוצה לעבוד עם אנשים. מה אתם אומרים? לוותר? (אתם יכולים להגיד לי לוותר ואני עדיין לא אוותר, אבל אז אני פשוט אפסל בראיונות מהסיבה הזאת). אולי יש לכם רעיונות איך אני פותרת את התסבוכות הנפשיות?
אין תחום שבעולם שיותר מענין אותי מגוף האדם. שנים ניסיתי לשכנע את עצמי שאני לא רוצה ללמוד רפואה, מהסיבות שבטח כולכם יודעים על מה אני מדברת, אבל זה חזק ממני. הבעיה היא שאני לא חושבת שאני מתאימה ללמוד רפואה. אם אני אלמד רפואה אני רוצה להתמחות ברפואת השינה, גניקולוגיה, גנטיקה או תחומים כאלה, שמה שמשותף לכולם זה שהם תחומים "שמחים" יותר מתחומים כמו כירורגיה למיניה, קרדיולוגיה, נוירולוגיה, רפואת ילדים וכו' שכל אחד מהם מאוד מענין אותי מבחינה עיונית, אבל מעשית אני יודעת שיהיה לי מאוד קשה נפשית לעסוק בזה. אגב, מענין אותי מחקר, אבל אני רוצה לעבוד עם אנשים. מה אתם אומרים? לוותר? (אתם יכולים להגיד לי לוותר ואני עדיין לא אוותר, אבל אז אני פשוט אפסל בראיונות מהסיבה הזאת). אולי יש לכם רעיונות איך אני פותרת את התסבוכות הנפשיות?
