מה דעתכם?

  • פותח הנושא aou
  • פורסם בתאריך

aou

New member
מה דעתכם?

אין תחום שבעולם שיותר מענין אותי מגוף האדם. שנים ניסיתי לשכנע את עצמי שאני לא רוצה ללמוד רפואה, מהסיבות שבטח כולכם יודעים על מה אני מדברת, אבל זה חזק ממני. הבעיה היא שאני לא חושבת שאני מתאימה ללמוד רפואה. אם אני אלמד רפואה אני רוצה להתמחות ברפואת השינה, גניקולוגיה, גנטיקה או תחומים כאלה, שמה שמשותף לכולם זה שהם תחומים "שמחים" יותר מתחומים כמו כירורגיה למיניה, קרדיולוגיה, נוירולוגיה, רפואת ילדים וכו' שכל אחד מהם מאוד מענין אותי מבחינה עיונית, אבל מעשית אני יודעת שיהיה לי מאוד קשה נפשית לעסוק בזה. אגב, מענין אותי מחקר, אבל אני רוצה לעבוד עם אנשים. מה אתם אומרים? לוותר? (אתם יכולים להגיד לי לוותר ואני עדיין לא אוותר, אבל אז אני פשוט אפסל בראיונות מהסיבה הזאת). אולי יש לכם רעיונות איך אני פותרת את התסבוכות הנפשיות?
 

kontsy

New member
המממ... באמת סבוך...

נתחיל מזה שאין ממש תחומים שמחים. ברפואת נשים יש אינסוף סרטנים, מחלות וגידולים למינהם. ובגנטיקה בכלל - מדובר בילדים (בד"כ מחלות גנטיות מתגלות בילדות) חולים מאוד מאוד... אני מציאה שתנסה (או תנסי) להתנדב או לעבוד בבי"ח - לראות איך זה נראה מקרוב, לראות גם את הפנים העצובות של הרפואה ואז לראות אם זה משהו שאתה יכול להתמודד איתו.
 

יוסי n

New member
עדיין לא פסיכולוג, אבל...

מהיכרות עם הרבה אנשים שעוסקים ברפואה ובמקצועות פרא-רפואיים למדתי שגם עם החוויות הקשות ביותר, והמראות המזעזעים ביותר, לומדים לחיות בסופו של דבר. הקושי הנפשי הוא בד"כ נחלתם של החדשים, ה"צעירים". העבודה מחשלת (או אם תרצה - מקהה את החושים, עם הזמן).
 

aou

New member
אז אתה חושב שאני אלמד לחיות עם זה?

אגב אני בת... אנשים פה נראים כאילו שום דבר לא מפריע להם ברפואה, והבעיה שלי אפילו גורמת להם לרצות עוד יותר. אני פשוט לא יודעת אם אני אוכל ככה לחזור הביתה אחרי יום עבודה באדישות אחרי שמישהו יגלה שהוא נכה, חולה בסרטן סופני או מת חס וחלילה. לאנשים פה זה לא מפריע? המקרים בהם אוכל לרפא יתנו לי סיפוק עצום אבל אני לא יכולה להתחמק גם ממגבלות הרפואה.
 

יוסי n

New member
לא דיברתי על אדישות.

כולנו בני אדם, וסביר להניח שכולנו נזדעזע כשנטפל בחולה הסרטן הראשון, או כשימות לנו החולה הראשון. זה טבעי לחלוטין להזדעזע מדברים כאלה, "לקחת אותם הביתה", ואפילו לפחד מהם. מה שאני אומר הוא, שניסיון החיים מלמד שגם עם הדברים הנוראיים ביותר, לומדים להתמודד בסוף. כשאת עדה לדברים קשים ע"ב יומיומי, מתפתח אצלך מנגנון הגנה לא מודע, שהופך אותך לעמידה יותר בפניהם. כמו שכתבתי קודם - העבודה מחשלת (ואגב, לא רק ברפואה - חיילים [קרביים], שוטרים [פליליים], כבאים, עובדים סוציאליים וכו'... כולם פוגשים מקרים ומראות לא קלים במסגרת עבודתם).
 
ברוכה הבאה לפורום ../images/Emo140.gif

אני מאוד מזדהה איתך בנושא הזה. גם אני נמשכתי לרפואה בהתחלה מתוך עניין בגוף האדם וגם אני לא ממש רוצה רק מחקר, אלא לעבוד עם אנשים. אני חושבת שלהיות בטוחה ב100% אם תצליחי להתמודד עם הקושי של העיסוק במקצוע ברגע האמת אי אפשר. מה שכן, את יכולה להיות קצת יותר בטוחה בזה אם תחקרי את הנושא קצת יותר לעומק. כמו שהמליצו לך כאן, נסי להתנדב או לעבוד בבית חולים, לראות איך הכל עובד מבפנים ולבחון איך את מתמודדת עם זה, אפילו כצופה מבחוץ. דברי עם כמה שיותר רופאים, תסתכלי מסביבך, אפילו כשאת באה לקופת חולים בתור חולה, נסי לראות אינטראקציות של חולים עם הצוות המקצועי ולדמיין את עצמך במקומם, לחשוב איך היית מרגישה, איך היית נוהגת. אני חושבת שאחרי כל זה, יהיה לך מושג קצת יותר טוב אם רפואה זה באמת מה שאת רוצה, או שמחקר או כל תחום אחר מתאים לך יותר.
 

aou

New member
תודה רבה

האמת שבאמת חשבתי על להתנדב בבית חולים, ואפילו קראתי פה איזה שרשור על התנדבויות וראיתי שברמב"ם צריכים מישהו שיעבור להעביר את החולים ממחלקה למחלקה או משהו בסגנון, אבל אני לא יודעת אם זו סוג ההתנדבות שאני רוצה לעשות. איך אני יכולה למצוא עוד סוגי התנדבויות, ללכת לבתי חולים ולשאול? גם חשבתי על ללכת "לתרום את גופי למדע" במחלקה לרפואת השינה, כי זה התחום שהכי מענין אותי כעת. ובהקשר למבחני מו"ר וראיונות הקבלה- הם שואלים על ה"פחד" הזה שלי? כלומר, אם אני אתוודה עליו זה יוריד לי בציון?
 

kontsy

New member
התנדבות

הנה עוד שרשור בנושא התנדבות: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1523&msgid=83698578 בגדול מתקשרים לבי"ח ומבררים או שעושים את זה דברך עמותות למינהן, יש פרטים בקישור. איתי לא דיברו בכלל על הנושא הזה בראיונות, במו"ר הראיון מאוד קצר כך שהסיכוי שזה הנושא שיעלה (אלא אם כן תעלי אותו) הוא נמוך, ובב"ש... טוב בראיונות של ב"ש כבר יכול להיות הכל אבל יש לך כמעט עוד שנה עד אז, יהיה לך מספיק זמן לחשוב ולהתמודד עם זה עד אז.
 
כנות זה לא הכל בחיים...

אם תהיי בטוחה שאת רוצה להיות רופאה, אני מאמינה שכנות מופרזת עלולה להפחית את סיכויי הקבלה שלך. יש כאלה שאומרים שבראיון את צריכה להיות "את", ולא לשקר, כי הם שמים לב לזה, אבל האמת היא שאני חושבת שאת צריכה ללמוד איך להציג את עצמך בצורה הכי טובה כדי לקדם את המטרות שלך. גם אם תגידי את האמת וגם אם לא זה לא משקף איזה בן אדם את באמת ואיזה רופאה את יכולה להיות, אני בטוחה שהמראיינים מפספסים הרבה אנשים מעולים שראיונות זה לא הצד החזק שלהם.
 

alice miau

New member
מכוני הכנה?

את מדברת על המכונים שמכינים אנשים לקראת ראיונות עבודה וכו'? אני אשמח לשמוע איך את חושבת שזה עזר... על מה עבדו איתך שם?
 
כן, המכונים האלה בדיוק

למה אנחנו ערות בשעות האלה?! טוב, אז במכון אליו הלכתי (מכון נועם), ישבתי עם פסיכולוגית שערכה לי סימולציה של ראיון, ואח"כ עברה איתי על כל מהלך הראיון, ממש משפט משפט, מה היה בסדר ומה דוקא פחות מוצלח להגיד בראיון. חוץ מזה הם עושים גם סימולציות קבוצתיות וגם שם מייעצים לך איך להתנהג בקבוצה. סמוך לתאריך בו ניגשתי למו"ר ולמרק"ם עשו לי "ריענון" של ראיון וגם של סימולציה קבוצתית. כלול במחיר. (לא ממש זול)
 
המממ?

מה העלות? בנוסף - לא עדיף לקבל ייעוץ מפסיכולוג? ו... ממה שראיתי באתר הם בהחלט מאוכוונים לכיוון של ראיונות עבודה. האם הראיון לרפואה לא קצת שונה מזה?
 
600 ש"ח.

הם בהחלט מכינים הרבה לראיונות עבודה, אבל יש להם די והותר ידע גם בראיונות לרפואה. המראיינים שם הם פסיכולוגים. התרשמתי מהמקצועיות שלהם גם קודם, כשהרגשתי את השינוי במבחנים השנה לעומת מו"ר שעשיתי לפני שנתיים, אבל עכשיו, כשהתקבלתי, אני עוד יותר מכירה בחשיבות ההכנות. אם אפשר לשאול, באיזה מצב את?
 
למעלה