חופש הביטוי
הוא בכלל דבר נורא, כתבתי לפני כמה זמן מאמר תגובה למאמר אחר, ובו התייחסתי בין השאר לחופש הביטוי וגבולות. אני מעתיקה לכאן: חופש הביטוי - האמנם? בתרבות המערבית החדשנית, החליטו לקדש את ערך "חופש הביטוי". מותר לומר הכל בכל מכל כל, ואין שום הגבלה. האמנם? האם חופש הביטוי מתיר לשון הרע? הוצאת דיבה? דברי שקר? העלבה? זלזול? פגיעה? התקפה? חוצפה? בוטות? הלבנת פנים? ניבול פה? פרסום דברים שהשתיקה יפה להם? לפי הגישה המערבית המעוותת - אני יכולה להתחצף למורה, אני יכולה לפרסם סודות של חברה שסמכה עלי, אני יכולה להציג בתערוכה יצירות פורנוגרפיות (שנחשבות "אומנות"), והכל בשם חופש הביטוי. לאט לאט מאבדים את הערכים, שוכחים מה יותר חשוב, שוכחים שנוסף לחופש הביטוי (וזכות הציבור לדעת) יש ערכים נוספים כמו כבוד האדם, צנעת הפרט, תמימות וטוהר של ילד, חברות אמיתית, חברה בריאה... אני מאמינה כי לא ירחק היום בו יוסרו באמריקה (ומיד אח"כ כמובן גם בישראל) מגבלות כמו "מעל גיל 18" (בסרטים וכו'), צוי איסור פרסום, צנזורה ועוד כל מיני מגבלות זמניות שחוסמות לעתים את חופש הביטוי, שכן כבר עתה רואים התנגשויות של זכויות אדם כמו צנעת הפרט והזכות לכבוד עם החופש לביטוי, וגורמים למצבים לא נעימים לתקשורת, שצריכה להגן על כבודה ולחם חוקה - על חופש הביטוי... [ואני כמובן לא מדברת על המאבק בין התקשורת לצנזורה הצבאית והבטחונית, שרדיפת הסקופים עוד עלולה להביל את העולם הזה לאסון כשהתקשורת תפרסם פרטים סודיים של השב"כ, המוסד והצבא...] אז איפה הגבולות בעצם? האם לכל אחד יש את "הגבולות שלי"? ומי יקבע היכן הגבולות? בגבולות עצמיים יש בעיה, שאנחנו יכולים להחליט על גבולות לפי הנוחות שלנו, וכך לא נצטרך להתאמץ במיוחד לשמור על הגבולות כי מלכתחילה הם יהיו די רחוקים מאיתנו... לפעמים גבולות עצמיים גם גורמים לזלזול בגבולות עצמיים של מישהו אחר, במחשבה שהוא "מחמיר על עצמו", "כובל את עצמו"... לכן התורה מגיעה ומצביה לנו את הגבולות שלה. הגישה היהודית, המנוגדת בתכלית הניגוד לגישת התרבות המערבית, מגבילה אותנו - "מדבר שקר תרחק", "לא תלך רכיל בעמך", "לא תשא את שם אלוקיך לשווא", ועוד הגבלות שונות על צורת הדיבור שלנו. התרבות המערבית גרמה לנו לשכוח, ולעשות הכל, בשם "חופש הביטוי". אולי הגיע הזמן לעשות חשבון נפש מחודש בנושא.