מה דעתכם...

[Yin]

אה, אני שאלתי לגבי אומנויות לחימה

יפניות, לגבי הסיניות יש לי קצת יותר ידע. האם יש באומנויות לחימה יפניות שימוש ביין ויאנג, כמו בדוגמאות שבתשובתי לעיל. לכל תנועה יש מספר יישומים, דחיפות בטאי צ´י באות במקום מכות יד פתוחה, באימון, וכן בתחילת סדרת התנועות יש double wighting, אבל זה היחיד, לדעתי, וגם לתנועה זו יש מספר יישומים, כמו למשל: חסימה של שתי ידים הבאות לחניקה ומיד מכה לכיוון הבטן התחתונה, וכו´. דרך אגב, אני לא תמיד צודק, יש לי זכות מוקנית לטעות. ואי שמח שמתקנים אותי. נשיונל ג´אוגרפיק למשל, ערוץ 8, קלטות וידאו שונות, סרטים מצוירים שמדגישים פנים מסוימות של התנהגות דובית. לא חשובה, בהתחלה, לחימת הדוב אלא דווקא הליכתו, הריצה, גירוד הגב בעץ, תפישת דגים ושאר פעולות רגועות, שלוט באלו ואח"כ למד את הלחימה. שלך, Yin

 

[דלית - delete]

אם לחזור ליין יאנג

אלה כיוונים, או כוונות, יותר מאשר אפליקציה ספציפית. כמעט כל תנועה בקאטה צ´ו נן ניתנת ליישום הן כיין, הן כיאנג, כחצי יין או כחצי יאנג. אותה תנועה עצמה אני יכול ליישם כמכה, או כדחיפה, או כבריח, או כשבירה, או כנעילה, או כהסטה, או כמשיכה, או... בהתאם למצב. משקל שווה על שתי הרגליים (לכך אתה מתכוון בדאבל וויטינג?) מופיע בקאטה במספר מקומות, אך ברובם הגדול זה מצב מעבר. אם אני מבין נכון, אין התנגדות אינטגרלית בשיטה לעמידה כזו, אך יש התנגדות בשיטה לסטטיות, ואם אתה נשאר במקום בצורה דינמית, אחת השיטות תהיה העברת משקל. אבל בנקודה זו אני לחלוטין לא בטוח. אגרוף (אמנות לחימה) קוטביות אינסופית - זה לא במקרה תרגום מילולי של המילים טאיצ´י צ´ואן? אבל הכוונה היא באמת לזרימה בין יין ויאנג, לאו דווקא ספציפית להעברות משקל. ובט"ש, דבר אחד התמיהני - טענת שאייקידו נבדל מטאיצ´י בכך שטאיצ´י "רק" מחסל? הנחתי שזו בדיחה, אבל תגובות מאוחרות יותר גרמו לתמיהה. אנא הבהר את אמירתך.

 

[סלבו לוי]

יין - יאנג כאיזון המושלם.

אין אומנות לחימה (והכוונה לאומנות לחימה, ולא לקורס מזורז בהגנה עצמית, או מכות רחוב

), שאין בה יין - יאנג. גם אם לא מדברים על דזה בצורה מפורשת, עדיין - כל אומנות לחימה, יש לה את היין יאנג שלה: קשה לעומת רך; מהיר לעומת איטי; זורם לעומת חד וכו´. אומנות שאין בה את המרכיבים (שמהווים ניגוד אחד של השני), לוקה בחסר. מבלי לבקר אף אחד, ניתן לראות זאת בצורה ברורה בגישות/פילוסופיות בלחימה, ואני אקח כמובן את שני הדוגמאות הקיצוניות: הגישה הלוחמנית חסרת הפשרות - "אצלנו לומדים רק איך להילחם ולא שום דבר אחר. כל מה שקשור בפילוסופיה או בתנועות שאין יעילות (קרי - ריסוק עצמות), מאיתנו והלאה..." הגישה הזו, אינה רואה שקיימת גם דרך אחרת, חוץ מהדרך הברורה והחדה, שהיא למעשה היכולת להילחם פיזית. לדעתי, אין שום הבדל בין גישה כזו, לבין עוד קורס בהגנה עצמית. כמובן, שהתלמידים המתחנכים ברוח זו, יהיו נטולי חשיבה מנטלית, ו"ילכו עם הראש בקיר". הגישה הפילוסופית רוחנית - "אנחנו לא באים כדי ללמוד אומנות לחימה (בהיבט המלחמתי), אלא באים כדי להגיע להתעלות רוחנית, להגיע להארה, ולהתמודד עם המחשבה. כל דבר שהוא בעל אקט לחימתי, אינו נוגע לנו, ולא תואם את האומנות שלשמה באנו..." לטעמי, גישה זו מפספסת חלק ניכר מאומנות הלחימה, ולא מסוגלת לתת שום פיתרונות ברורים למקרים של אקט לחימתי/מלחמתי. הגישה הזו משלה אנשים, שהיא מלמדת אותם להתמודד עם דברים, אך אין בה שום הבדל, לישיבה על המזח ומילמול מילים חסרות פשר, תוך כדי עצימת עיניים. אומנות לחימה אמיתית ומאוזנת, תשלב בין שתי הגישות בצורה שאף אחת לא תבוא על חשבון השניה. תלמידיה יהיו בעלי יכולת לחימתית ויכולת מחשבתית בו בזמן. קצת חרגתי מהנושא העיקרי, אבל אני בטוח שהבנתם את כוונתי. סלבו

 

[Zeev Foux]

לסלבו על "אין אומנות לחימה"

אתה אומר כמשפט פתיחה "אין אומנות לחימה (והכוונה לאומנות לחימה, ולא לקורס מזורז בהגנה עצמית, או מכות רחוב ), שאין בה יין - יאנג" יין ויאנד נמצאים בכל - בסוס הלבן שדוהר על העשב ובאגזוז האוטובוס ברחוב... זוהי פשוט דרך להסתכל על הדברים - ולא תיאור הדברים עצמם. מוזר בעיני שאתה חושב שיש שיטות לחימה שיש בהן יין-יאנג ויש כאלו שאין.

 

[החתול.]

צודק זאאב, אבל ../images/Emo54.gif

אתה צודק, אך להסבר של סלבו, יש הצדקה (לא לראייה האורינטאלית המסורתית) כי האמת הבסיסית שה"שלמות" מורכבת מאיזונים, וכאשר אין איזון אין שלמות - כנראה לכך התכוון סלבו.

 

[Zeev Foux]

לחתול - איזון ותמורה

לפי הבנתי - איזון, שלמות. סמל היין והיאנג "מקפיא" במוחנו ובהבנתנו מצב שאינו קפוא אלא דינמי ומשתנה. הזרימה נמצאת בכל ולמעשה אנו מדברים על ראיית מערכת דינמית ביותר, עם עשרות, מאותת וקרוב לוודאי שאלפי משתנים. ההפשטה הגראפית המקובלת של "יין ויאנג" גורמת לנו לפשט דברים ולחשוב שאנו "מאוזנים" או "לא מאוזנים". אך האם זה המצב?

 

[החתול.]

../images/Emo45.gif ../images/Emo54.gif

 

[סלבו לוי]

לדעתי, יש "חיה" כזו - חוסר איזון ../images/Emo7.gif

אם תשים לב, בד"כ שאני אומר "אומנות לחימה", אני מתכוון לאומנות לחימה מסורתית (ולא משנה ארץ המקור). לצערי, יש לא מעט אומנויות לחימה, שאין בהן את האיזון של יין יאנג. מבלי להשמיץ, ובלי לפתוח דיוני מלחמות - אני לא חושב שמה שעושים התלמידים של "דניס הישרדות", יש בו איזון. אין אצלם אקט של הגנה - התקפה; רך - קשה; חזק - חלש, אלא צורת האימונים היא - כמה שיותר חזק, מהיר וכו´ (ושיהיה ברור, אני לא מזלזל ביכולות שלהם, ואני לא פוסל מישהו שיבוא ויטען שזו הדרך שלו), אך אין בגישה שלהם איזון ומושלמות (והדבר תקף כמובן לעוד שיטות/צורות לחימה). ומה שלא פחות חשוב, יש מאחורי צורת האימונים, את ההיבט החינוכי (כי כבר הסכמנו שאומנות לחימה היא דרך חיים) - אדם צריך לדעת מתי להיות עיקש ומתי להתפשר/לוותר. אני יודע שאני קצת גולש (מהנושא, לא מהפורום...), אבל בכל דבר חייב שיהיה איזון, בכל תחום בחיים צריך לדעת מתי להתקדם, ומתי לסגת. והדברים הללו, בחלקם הגדול, תוצר של האיונים והעשייה בתחום הלחימה (כמובן, אינדבידואלי לכל אחד, ורמת ההתיחסות שלו לאימונים). אני מניח, שיהיו כאלה שלא יסכימו עם הדעה הזו. סלבו.

 

[sbar]

יין יאנג

בוודאי שיש חיה כזו "חוסר איזון"והיא אפילו נפוצה מאד,למעשה היא קיימת ברובנו ולא מגלה סימני הכחדה. אתם בעצם מדברים על אותו דבר בניסוח שונה,זאב פשוט מתכוון שבכל דבר יש את ה-יין יאנג גם אם הסתערתי בשיא המהירות והנחישות עם "רצח בעיניים" והיכיתי בך בכל כוחי התקיים גם יין איפה שהוא בתוך הסיטואציה (הדמיונית משהו). האמת-שברמתי אין לי מושג היכן הוא נמצא במצב המתואר אך כנראה שהוא קיים. לכן גם ב"דניס השרדות" קיים יין מטבע הדברים כנראה שיחסית ליאנג הוא פחות דומיננטי ולא הייתי רוצה להרגיז לוחם בשיטה זו.

 

[בן טל-שחר]

כל דבר הוא גם יין וגם יאנג

יין ויאנג הינם יחסיים, לא מוחלטים. הם לא קיימים במציאות - זוהי רק צורת הסתכלות. "יין - יאנג" זוהי פשוט שיטת סיווג. כאשר הסיווג הזה יוצא מתחום השכל ועובר לתחום התחושה, יש לנו פה עסק עם סוג של מאסטר, או "מאסטר בדרך". שיטת הסיווג הזאת הינה יחסית ולא מוחלטת. לדוגמא, פרח ממוצע הוא יאנג ביחס לפרח נבול ויין ביחס לפרח בשיא פריחתו. אין דבר כזה "יאנג" או "יין", אלא אך ורק ביחס למשהו אחר. זוהי נקודה חשובה, שבלעדיה לא ניתן להבין את פילוסופיית היין והיאנג. בנוסף לכך, אין ביקום אנרגיית "יין" ולעומתה אנרגיית "יאנג". יש רק אנרגיה אחת, המתבטאת בצורות שונות. כאשר נכנסים לתוך עולם התופעות, נכנסים לתוך עולם היחסיות. ובתוך עולם היחסיות, כל דבר הוא יין או יאנג ביחס לדבר מסויים. אפילה, לדוגמא, איננה יין ואיננה יאנג, אלא שהיא יין ביחס לאור ויאנג ביחס למשהו אחר, שאיננו מכירים אותו בשמו, בהכרח. עם זאת, יש אנרגיית "יין" ואנרגיית "יאנג". בדרך כלל כאשר אומרים משפט כזה (כמו האחרון), מתכוונים לזווית ראיה מסויימת, שממנה מתייחסים אל מכלול האנרגיה ביקום. מתוך עמדה (יחסית) זו, המחשבה שלנו יכולה לבצע את הסיווג, תוך התבססות על החושים שלנו (הקולטים את האנרגיה כפי שהיא, ברמה מסויימת). הא??? מישהו הבין אותי??? אני בקושי הבנתי את עצמי... בן

 

[Zeev Foux]

לסלבו - ההיבט החינוכי

אני חושש בעיקר מהיבט החינוכי. על מנת להדגים את מורכבות הנושא - רק תיזכר בכל הפעמים שוויתרת כי חשבת שעשית את המעשה הנכון, וחשת כתוצאה מכך עליונות מוסרית (ובעצם ניצחון) על השני. האם זהו הצד השני של התעקשות (יין) או שמא ויתור מוחלט ומחיקת הרצון הוא הצד השני? האם זה נכון למחוק לחלוטין את הרצון (אגו?!) בעימותים? וחוץ מזה - בטח שיש חיה כזו חוסר איזון, אבל היא חיה פנימית ודמיונית.

 

[בן טל-שחר]

זאב מכה שנית

אני אוהב את זה, כשאתה כותב את האמת! זה כיף!!

 

[sbar]

משקל כפול

ציטוט מהקלאסיקס "כל מי שמתאמן שנים ועדיין איננו יכול לנטרל את יריבו ותמיד נשלט על ידו, לא תפס עדיין את הפגם של המשקל הכפול."

 

[sbar]

משקל כפול

ציטוט מהקלאסיקס "כל מי שמתאמן שנים ועדיין איננו יכול לנטרל את יריבו ותמיד נשלט על ידו, לא תפס עדיין את הפגם של המשקל הכפול על מנת למנוע פגם זה חייבים לדעת את היין והיאנג. יין ויאנג עוזרים זה לזה ומשנים זה את זה באופן הדדי.

 

[Yin]

אני, לא דובר סינית אבל

עד כמה שאני יודע: טאי צ´י = סמל היין והיאנג, או בעצם הקו שמחבר בינהם / קו השינוי. טאי צ´י צ´ואן = האגרוף האין סופי או האגרוף האולטימטיבי זאב, אולי אתה יכול לתרגם טוב יותר. יין ויאנג בטאי צ´י צ´ואן - אין הכוונה לביצוע סדרת התנועות בצורה רכה או קשה, אלא שבכל תנועה יש הבדל ברור בין היין ליאנג, בין המלא לריק, בין קדימה ואחורה, ימינה שמאלה, למעלה ולמטה וכו´. שלך, Yin

 

[Zeev Foux]

סינית במשקל כפול

הטאי צ´י (למעשה יש לבטא טאיג´י, אך השיבוש השתרש עד שזה לא נחשב לטעות) הוא השם לסמל המעגל עם שני הדגים, שהפך במערב לסמל מסחרי לכל דבר – של גלשנים, שלחברות ושל יחידים. טאי – הכי גדול, הגדול מכולם ג´י – ציר - כמו הציר הצפוני, כמו הציר של הגלגל - אך גם (כפועל) "ביותר" כמו "טוב ביותר" או המילה "הכי". טאי צ´י (ג´י) כרעיון פילוסופי – הסיבה שעילאית, עילת הסיבות, הציר שעליו נסבים הדברים, העיקרון העילאי ועוד כיו"ב שמות שניסו להבהיר.... טאי צ´י צ´ואן – שיטת הלחימה של הטאי צ´י לא תמיד היה הסמל שני דגים כפי שאנו מכירים. אני מצרף שרטוט למודל גרפי נוסף, עתיק לא פחות, של הטאי ג´י כשני כוחות הסובבים ציר ריק... עוד בנושא "וו ג´י" (וו צ´י) ללא ציר הפירוש שלי ל"משקל כפול" מהכתבים הקלאסיים הוא פשוט – כשם שאין אפשרות שגלגל לא יסתובב על שני צירים, כך כל תנועה ותנועה צריכה לנוע על ציר אחד. (אני, אגב, לא מסכים או לא מצליח לראות את העיקרון מוכל על כל התנועות – לדוגמא בעיטה/מכה תוך כדי קפיצה) וכאן השאלה – במרחב יש שלושה צירים. האם הציר יכול להיות גם מאוזן ? מה זה אומר לגבי דחיפה בשתי ידיים?

 

[Yin]

אקה את הפירוש שלך לציר אחד

ואשליח אותו על שלושה צירים. נסה לדמיין את הסמל ששלחת, תודה, כתלת מימד ותקבל כדור שבמרכזו כדור קטן או נק, מרכז. לשלושה צירים יש נק´ מפגש אחת והיא, למעשה, "ציר" הצירים. הנעת נק´ זו תוך נסיון לבצע פעולה ע"י יותר מציר אחד (אגרוף ישר + בעיטה אלכסונית בסיבוב, למשל) יגרום לאי יציבות של המערכת כולה. האגן יכול לפעול ע"פ תאוריית הצירים גם כשאנחנו באויר לרגע קט, שגם באויר עיקרון זה מוכל. המון תודה על התרגום של המונח טאי ג´י שלך, Yin

 

[בן טל-שחר]

דוב לבן,

לדעתי העצות של Yin לך הן פשוט מהממות, נהדרות.

 

[Zeev Foux]

יש לי תחושה עמומה שאסור

להצהיר הצהרות כגון "אין מכות עם שתי ידיים יחד (גם לא דחיפות, אין דחיפות בלחימה)" כי בלחימה אין חוקים. לפחות זאת שאני קורא לה לחימה

 

[דוד כפרי]

מסכים ומוסיף:

לפחות בשיטתנו, יש מספר תנועות בקטה שיכולות להתבצע כמכה או דחיפה, בכף-יד פתוחה; ויש מספר תנועות בקטה שיכולות להתפרש כמכה (או דחיפה) ע"י שתי הידיים, בו-זמנית. יש מצבים שזה מה שצריך, ויש מצבים שלא.