מה דעתכם?

[m i c h a l i]

מה דעתכם?

משהו שנתקלתי בו ברשת... עד כמה זה נכון? האם אתם מוצאים את עצמכם בסיבות שמפורטות כאן? סיבות לבחירה בחד הוריות:

תגובה לזוגיות כושלת של ההורים.

לרוב ילדות בכורות או יחידות.

יחסים לא טובים עם האב ויחסים סימביוטיים עם האם.

האב נחווה כבלתי רגיש או כמי שנוטש.

בזוגיות בין ההורים, האם סירבה לוותר או להתגמש מול האב.

בנות למשפחות ליברליות.

קשיים בקשרים רומנטיים, לעומת קשרים חברתיים מאד טובים וקשרי משפחה סימביוטיים

 

[רווקה2]

אף אחת מהסיבות שנרשמו כאן

לא אפיינה את ההחלטה שלי. ההורים שלי נשואים 33 שנה והיחסים ביניהם מצויינים. גם היחסים ביני וביניהם מצויינים. יש לי אח אחד והמשפחה שלי לא ליברלית (למרות שההורים צעירים - אמא שלי ילדה אותי בגיל 19). היו לי בני זוג שאף רצו להינשא - אני זו שתמיד נרתעה מכך - נראה לי לא ריאלי להתחייב לחיות עם אותו אדם "עד שהמוות יפריד בינינו". אני מוכנה להתחייב להישאר כל עוד טוב לי וזה מה שאני מצפה מבן הזוג שלי. לא רוצה שיהיה בינינו שום דבר שיקשור אותנו אחד לשני מתוך אילוץ. הסיבה שלי היא שהרצון לילד פשוט בער בעצמותיי. לא יכולתי לחכות עוד וגם לא מצאתי שום סיבה לחכות עוד. אז "עשיתי את זה" - למורת רוחה של הסביבה כולה. עכשיו מתחילים להתרגל. לא סתם הריון נמשך 9 חודשים. גם לא חשבתי שאני שוברת מוסכמות או משהו כזה. פשוט עשיתי מה שהכי מתאים לי וככל שעוברים הימים, אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון.

 

[ripeness]

היי רווקה...

אם יכלתי לחבק אותך, הייתי עושה זאת. רגע! בעצם אני יכול, שניה...

. זה היה קל. אני לעומתך, לא בחרתי במצב. אפשר לומר ש"זרקו אותי". אולי זה היה מגיע לפרידה כך או כך, אבל אם להיצמד לעובדות... יכול להיות שמה שאת אומרת את באמת מאמינה בו, אבל זה לא משכנע אותי. החיים המשפחתיים לחוד, לא טובים יותר. זאת בריחה ממשהו (ומי כמוני יודע...)חוסר הרצון "להתחייב" עד ש... כמו שאת כותבת. לבקש את הלוקסוס להתחייב בתנאי שיהיה טוב , זה לבקש תעודת ביטוח. אין דבר כזה. מתחייבים להישאר כל עוד שיש משהו בין השניים. קוראים לזה אהבה. האהבה מחזיקה זוג יחד גם כשלא כל כך טוב, וגם ברגעי משבר. נכון, כשהאהבה מתה, אין עוד מה לחפש יחד, מסכים. אבל לבקש ביטוח? לא מציאותי בעיניי. עם זאת, טוב עשית שלא חיכית כשבער לך. זאת הדרך באמת. אז מכל הלב, בהצלחה.

 

[רווקה2]

יש משהו בדבריך

הבחירה שלי בהחלט לא מתאימה לכל אחד. אני חושבת שרובנו מגיעים לאותה נקודה - בין אם בחרנו בכך ובין אם המצב נכפה עלינו. ואז מגיעים למסקנה שהשד אינו נורא כל כך, שאנחנו מסוגלים להרבה מכפי שאנחנו חושבים ושלפעמים המצב החדש שנכפה הוא טוב יותר ממה שהיה קודם. אני העדפתי לבחור לעצמי את המסלול. מקווה שבחרתי נכון. ימים יגידו...

 

[ripeness]

ברור שכן!

עצם זה שבחרת, זה כבר אומר שזה הדבר הנכון. מה יהיה בעתיד, מה תרגישי אחרי? מי יודע. סמכי על זה שכשבחרת זה היה הצעד הטוב ביותר לעשות. מחר יום חדש. ד"א, על איזה שד את מדברת? סתם, נכון, בהתחלה חשבתי שהשמיים יפלו עלי כשאצא מהבית, אבל אחרי לא מעט נהרות דמע וימי בדידות, הבנתי שזה בעצם בידי. מאז, זה רק הולך ומשתפר. אני חושב...

 

[אiסי]

אצלי

שלוש מהסיבות די מתאימות אבל אני לא חושבת שהן הסיבות "שבחרתי" בגללן להיות חד הורית. לפעמים בחיים יש מצבים שנכפים עלינו מכורח הנסיבות. הפרידה שלי מאבי ילדיי נבעה מהצורך שלי לחיות את חיי כמו שאני רוצה לחיות אותם. אין שום קשר בין מצב הזוגיות של הוריי או ליחסים שלי עם האבא שלי. החלטה שנבעה לאחר מספר שנים בהם לא מצאנו את הדרך יחד והחלטנו לצעוד בנפרד.

 

[purple heart]

היי אני חדשה פה...

אני אמא לילד בן 3... גרושה כבר שנתיים וחצי (מתוכם שנתיים על הנייר) הסיבות האלה... וואי לפחות 6 מהן תופסות לגבי.זה ממש דגדג לי בפנים והמשיך משם לקצות האצבעות (בנעימות, אחרי שלמדתי לעשות שלום עם עצמי באשר הייתי). זה מדהים איך רק אתמול אומנם קיבלתי תזכורת לקשר הכ"כ דפוק בין הורי ואמרתי לעצמי בפנים "וואי איזה מזל שהבטחתי לעצמי שלי זה לא יקרה" אך מנגד צרם לי שהם שומרים על הבן שלי כבר כמה ימים בזמן שיש לו חופש ואני בעבודה והוא עד לזה. בקשר לזה אני לא שקטה וכל רגע במשרד מלווה בניקור המוחי הזה של מה הוא רואה או שומע שם עכשיו... יום נפלא שיהיה

 

[ripeness]

היי רגועה

מה שהוא רואה ושומע זה רק רסיסים. מה שיטמע אצלו זה היחס שלו אליו. מנסיון שלי, ההורים בד"כ לוקחים קשה יותר מצבים שנדמה להם שהילדים חווים כטראומה או משבר. תני לו את הזמן אתם, הם חלק מחייו, לטוב ולרע. בסופו של דבר, לרוב זה יוצא לטוב.