אני חושבת ששלי לוו נתנה לנו נתונים
מלאים מחד, וגם השקולים שליאת הציגה הם אמיתיים ומציאותיים. אבל, מה ששלי כותבת, שמדובר בקשר מיוחד- שאיני רוצה להעריך אותו, כי לא ראיתי אלא רק שמעתי דרך שלי כאן בפורום - בין האם והילד. הילד לא חדש בגן. גם האם לא חדשה בגן. אין כאן קשיי הסתגלות של הילד לגן, לא של האם לגן. אין גם תהליך של יצירת אמון של האם בגננת. אני נוטה לקבל את הגישה, כפי שמובנת בדרך מאד ברורה מהתיאור של שלי- שלאם יש צורך להשאר עם הילד שלה, להיות לידו, להפעיל אותו, ואין כאן משהו מהתיאור שנעה הציגה, כאשר היא שהתה תקופות ארוכות בתינוקיה של איתמר. נעה הייתה עם איתמר- אבל הייתה פנויה ונוכחת גם לילדים האחרים, גם עזרה לצוות. לדעתי, הגננת, ואני מקבלת את טעוניה של וורד, משקולים שונים- או מחוסר אסרטיביות, און מצורך כלכלי- לא מתערבת במצב. לא אומר על הגן הזה. אבל בהחלט אוכל לספר על משפחתון אחר, בו המפעילה של המשפחתון לא הייתה אסרטיבית, ולא ידעה כיצד להתמודד עם קשר דומה בין אם וילד. על כך נודע לי בדיעבד. הילד והוריו, הגיעו למשפחתון שלי. מה שראיתי- הדליק נורות אדומות. הוא לא התקרב לחברת הילדים בחצר המאד אטרקטיבית שלי(מה שאתם קוראים חצר גרוטאות...), למרות שאמו ישבה איתי. הוא אפילו לא התיישב לידה, בחיקה. כאשר אביו נכנס למשפחתון- הוא נשאר בחוץ. הו אלא התקבל למשפחתון כיח ההורים התמקחו איתי על מחיר, והודעתי להם, וזה היה לפני שנים רבות, שזהו המחיר, ועליהם להחליט. כזכור, אני נותנת שירותי מידע להורים לגבי משפחתונים, ובאותו יום אתרתי מטפלת מיוחדת(שאחת מוותיקות הפורום, כשעוד היה הIOL, הייתה בו). צלצלתי אל המטפלת ותארתי את הילד והתנהגותו, ומאחר ומדובר באשה עם רקע של עבודה עם ילדים לקויי למידה, מנהלת בית ספר אזורי לשעבר, היה לי ברור שהיא תוכל להתמודד עם הנושא. היא היית המוכנה להתמודד עם האתגר המקצועי. היא אפשרה לאם להיות עם הילד שבוע ימים. אחרי שבוע ימים הסבירה לה בעדינות ובשפה מקצועית, מדוע עליה לאפשר לילד לגדול, תוך כדי פרידה ממנה. תוך זמן קצר הילד הפך להיות ילד פעיל, נהנה מחברת הילדים, מפותח כדבעי, וגם מסוגל להתמודד עם הופעתו של אח נוסף...(עד כמה שניתן להיות מוכנים). נכון, מי אני שאגדיר מהי טובת הילד? במושגים שלי= מבחן התוצאה מאשש פעם אחר פעם את הערכותי. דסי