מה דעתכם?

חרדי לגמרי

לא ביקשת לנמק, אז אני מתחמק
 
הסברתי למטה

ההבנה שלי מדברי הרמב"ם היא שהוא האמין גם במקומות שהוא לא הבין, ולא רק זה אלא שהוא עיקם את הלוגיקה כדי שזה יתאים לאמונתו.
 

זוגי2

New member
הוא היה פרופסור דתי כופר

ישנם כיום המון פרופסורים וד"רים שהם נראים דתיים והם אף שומרים מצוות, אבל הם כופרים גמורים.
נראה לי שהוא היה משהו כזה..
 

מומיה26

New member
לא ברור בכלל

כמנהיג בזמנו הוא היה לוחם מלחמות הדת וקשה מאד עד בלתי אפשרי להעריך באיזה מקום הוא היה מציב את עצמו. הוא היה יכול גם להפוך לסוג של ד"ר מיכי אברהם, ואם היה מגיע מהמקום בו הוא באמת פעל - מצרים, יש מצב שבאמת היה יוצא איזה רבעובדיה ולא רק בגלל הכובע.
האופנה הפילוסופית הערבית אין לה שום מקבילה מתאימה בדורינו שתוכל לטעון שהיא מתאימה לאופי של אדם מסוג זה.
 
הרמב"ם לא היה כופר

זה נכון שהוא העיז לשאול בקול רם אבל הוא במידה ולא היו לו תשובות הוא המציא מתודות לוגיות חדשות כדי לא להישאר בשאלה כשההנחה שלו היא שהאלוהים מגדיר את מה הגיוני ומה לא הגיוני.
 
אצל הרמב"ם

ה"הגיוני" גם הגדיר מהו "אלוהים".

לדוגמא - הרמב"ם כותב שאם היה הכרח הגיוני לכך שהעולם קדמון, אז הוא היה מחזיק בדעה של העולם קדמון, ומפרש את התורה בפרשנות אלגורית או אחרת (בדומה לפרשנות מרחיקת ההגשמה שהוא מפרש פסוקים מגשימים רבים).
 
היה בוחר להיות אתאיסט

מחוסר ברירה. כי אדם שחוקר ומחפש לעומק מגיע למסקנות אתאיסטיות.

הוא גם לא היה מפחד לפרוש בגלוי כי היה לו אומץ לעמוד מול כל הרבנים בדורו ולהגיד את האמת שלו (שרפו הרי ספרים שלו...).
 

זיגי13

New member
אפשר לחשוב

שהרמב"ם לא כתב ספרי אמונה, רק ספרי פילוסופיה. הסיבה ששרפו את הספרים שלו כי הוא הכניס את אריסטו לבית המדרש שלו
אבל ממש לא קיבל הרבה מהנחות היסוד של אריסטו, אם היה חי היום מסתבר שהיה מנהל של בית חולים גדול או מחלקה כירוגית כאן בארץ או בחו"ל ומשמש גם כרב ופוסק. . מי שכתב כאן עליו לא טרח כנראה לקרוא את ספריו
 

nonsensical

New member
הרמב"ם מזוית ראייתי

בהיותי בחור בישי"ג לפני כעשור נתקלתי לראשונה ברמב"ם להלן

רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פי"א הט"ז
ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן. שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו'. כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך

הרמב"ם מתייחס בדברים הנ"ל לצווי התורה "מכשפה לא תחיה" אני זוכר שמאוד התלהבתי מהרמב"ם הנ"ל מהראיה המפוקחת והאומץ הנדיר.
ואכן הגאון מוילנא "מתהפך על הרמב"ם על דבריו הנ"ל, ותוקף אותו בחריפות לשון נדירה

זמן מה לאחר שנתקלתי ברמב"ם המוזכר נתקלתי ברמב"ם הבא:

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק י"ב הלכה י':
אבל ישראל הבא על הכותית בין קטנה בת שלש שנים ויום אחד בין גדולה בין פנויה בין אשת איש ואפילו היה קטן בן ט' שנים ויום אחד כיון שבא על הכותית בזדון ה"ז נהרגת מפני שבא לישראל תקלה על ידיה כבהמה ודבר זה מפורש בתורה שנאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו

זכורני שחשתי תמיהה קלה על הרמב"ם הנ"ל משום שנוכחתי שהמב"ם על אף היותו ענק רוח טרם השתחרר מכמה תפיסות גזעניות, כמובן שהיה הבזק שחלף במוחי ותו לא, משום שהייתי אדוק באמונתי ואניסותי עוד לא היתה בתכנון.

מכל מקום שנים לאחר מכן כשהתחלתי לאבד את אמונתי הסקתי ביני לבין עצמי שלרמב"ם חסרו כלים שלנו יש.
ומשלתי לעצמי את המשל הבא:

מעשה באדם רב תבונה שנקלע למבוך סבוך שאין לאתר את נתיב היציאה הנכון, סבב החכם ותעה ותהה בין משעולי המבוך ונלאה מלמצוא את דרכו.
לעומת אותו החכם, הופיע איש דל שכל שחג ממעל וישקף על המבוך ממעוף הציפור, וכך למד את הנתיב הנכון לכוון היציאה.
אחר נכנס אל המבוך, וחיש עשה את דרכו אל היציאה דרך הנתיב הנכון.

האם זה מעיד משהו על החכם שלא מצא את הנתיב הנכון? ודאי שלא.

בנמשל, הרמב"ם הוא החכם שהסתבך במבוך, ההלכה האכזרית שהבאתי למעלה מעידה כאלף עדים עד כמה הרמב"ם לא הבין כיצד התורה תהפוך ללא רלוונטית בזמנינו.
אי רלוונטיות שתעיד על היות התורה מסמך לא אלוהי.

הרמב"ם לא ראה את הפאזל בשלמותו, חלקים מרכזיים שחסרו בזמנו מצויים בזמנינו, ומאירים את הדת באור אחר לחלוטין.

אולי בעוד אלף שנים כאשר המדע יפענח את סודות היקום, והמפץ הגדול יהיה מובן מאיליו כפי שעגלגלות העולם מובנת מאיליה, למרות שעד לא מכבר היו צריכים להוכיח זאת להמון העם באותות ומופתים.
יתכן שבאותו זמן אנשים יתהו לאיזה זרם היה ר' משה פיינשטיין היה משתייך.
 
יפה

שאפו על הידע והפירוט.
הרשה לי להתייחס לטפל ולא לעיקר, סתם כי זה תפס את ליבי.
לגבי הדוגמא שנתת, היא קיצונית מאד. למה אתה תולה זאת בחוסר כלים ולא בטעות בשיפוט? האם צורת התנהגות זו היתה מקובלת בתקופה שבה הוא חי דבר שמצדיק שפיטה גזענית כזו? השאלה נשאלת מתוך בורות תמימה. (לצערי ולבושתי..)
ושאלה נוספת, האם מהעובדה שחלקים נרחבים מהתורה לא רלוונטיים לזמננו, אתה מסיק שהתורה לא אלוהית? הרי תמיד אפשר לטעון שהעקרונות הן אלוהיים (והשאלה איך אתה מגדיר אלוהי) והשיפוט הוא לפי הזמן שבו הן נתנו. כי הרי אי אפשר להתעלם ממגבלות המרחב והזמן שגם האל המשוכלל ביותר שבני האדם השכילו ליצור, לא יכל להם עדיין.
 

nonsensical

New member
שאלות מצויינות

לשאלה הראשונה אתייחס בהזדמנות הראשונה כשיהיה לי יותר זמן וסבלנות.

באשר לשאלה השניה.
אי הרלוונטיות של התורה לזמנינו היא בעיה משנית שאיתה ניתן להסתדר כפי שכתבת.

הבעיה העיקרית היא שהתורה מדי רלוונטית לתקופת כתיבתה, מה שמעיד על נקודת מבטם הצרה ומאוד עכשווית של כותביה.
הידעת שלמעלה מחמישים אחוז מתרי"ג המצוות עוסקות בענייני פולחן?


לפני כשבוע כתבתי בפורום זה הודעה ובה תוכלי לקרוא ביתר פירוט כיצד העיסוק המוגזם בענייני פולחן מוכיח את נקודת מבטם הצרה והמאוד לא אלוהית של כותבי המקרא.
להלן הלינק:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=2165&messageid=165358038

כמובן שתמיד אפשר לתרץ ולומר שאלוהים כתב את התורה בדמותם ובצלמם של מקבליה הראשונים, על מנת לאפשר להם לעכל אותה בקלות.
אבל כאן אנחנו מגיעים לצומת של לוגיקה אל מול אמונה עיוורת.
ומובן שאני כאדם שכבר לא מקבל את היהדות כמובנת מאליה, אי לכך אני מבכר לאמץ את ההסבר הלוגי והלא אמוני.
 

nonsensical

New member
את החלק הכי חשוב השמטתי

הבה נתבונן לדוגמה בדיני אמה עבריה
או על העניין שנאנסת צריכה להינשא לאונסה.

כאן זה כבר הרבה יותר מאי רלוונטיות או רלוונטיות.
הפסוקים הנ"ל הם פרי השפעת תרבות אותה התקופה, שמעמד האישה היה בגדר מדע בדיוני.
ושוב פסוקים אלו מוכיחים את נקודת מבטם הצרה של סופרי המקרא.

וכאן מסתתמות כל הטענות, הרי ברור שאין עניין לאמלל נערות יהודיות רק כדי שהתורה תהיה רלוונטית למקבליה הראשונים.
ומובן שפסוקים אלו נכתבו בהשראת התפיסות הקדומות שאין לאשה שום מעמד ואין לרצונה ערך ממשי.
 
המשך קצר

גם לי אין כח עכשיו להתעמק, אבל...
קצת קשה להסיק את המסקנה רק על פי כמות הרלוונטיות על פי הגדרתך ״מידי״ ולא על עצם עיקרון הרלוונטיות. אבל אולי אני טועה, צריכה להמשיך לחשוב על זה.
לעניין ׳אלוהי הסטייקים׳, שוב אפשר להשוות אותו לשאר האלוהויות שאוכלי הסטייקים ועובדי האלילים בני כל הדתות יצרו להם באותה תקופה. כלומר יתכן שזאת הצורה שאפשר היה לדבר כדי שאנשים יקשיבו וההתייחסות לכל הפולחן צריכה להיעשות על פי סיבת הקרבנות ולא הקרבנות (האומללים) עצמם.
 

nonsensical

New member
נושא הרלוונטיות הוא לא כל כך רלוונטי...

חשוב לזכור את הנקודות הבאות.
התורה במהותה היא דיקטטורית עונשי מוות על עניינים של מה בכך, ועוד כהנה וכהנה.

מקובלנו שכפה עליהם הר כגיגית, כלומר על פי המסורת לא היו להם הרבה ברירות.

כך שקשה לומר שלאלוהים היה אינטרס ליצור תורה ברת עיכול.
ומשכך, אין לנו אלא להסיק שעודף הלוונטיות לזמנה מעיד על נקודת מבט צרה של סופר אנושי.
ולא על אלוהים שרוצה ליצור תורה 'אכילה'
 
למעלה