מה דעתכם.?

[mga-abir]

מה דעתכם.?

הרוח קיים ברוח-החיים מעבר למוות הינם מוות מתמשך השווה לקפאון ומתבטה לכל היותר בצפייה בלבד. ככל שאנו חווים, ביטוי החוויה נישא על ידי הגוף. תחושת העונג הנכסף אחד מתוצרים אלו. לכן אי שם או פה, ללא גוף כאשר הכל "רוח" שאינה נושאת תווית זהוי הקיום כקיום אינו משמעותי עבור אלו שעברו את מפתן המוות. כל המשמעויות בטלות והקיום חדל. קל לאמץ זכרון סובייקטיבי מתוך מליארדי המחשבות המתהוות באדם. כל צורת חיים קודמת הינה ערטילאית ומשקפת צורך ואו משמעות. כה טפשי לחפש שורשים "קדומים" מחיים קודמים. האם זה רלוונטי.? דומה הדבר לקילוף שכבות הבצל אשר רק הן יוצרות את התוכן. ומתוך הדמיית רצונות נוצרות משמעויות שהינן לרוב חסרות בסיס להווית האדם. בברכה אביר

 

[R2]

כאשר נגיע לגשר....

מישהו אמר :למה לך לדאוג הרי אם יש לך בעיה אז ישנם שתי אפשריות : 1)ישנו פתרון,אז תחשוב תתאמץ ובסןף תמצא פתרון. אין מה לדאוג 2)אין פתרון,אז תחיה עם זה למה לך לדאוג

 

[Tal_Ya_Tal]

כמה צודק אתה ../images/Emo42.gif אביר../images/Emo42.gif

א-כ-ן, כל המשמעויות בטלות! א-ב-ל אין הקיום חדל.!!! אכן, ללא גוף כאשר הכל "רוח" שאינה נושאת תווית זהוי הקיום כקיום אינו משמעותי! אין כל טעם לחפש שורשים "קדומים" מחיים קודמים. מעניין שבדיוק דברתי על הדימוי של הבצל בשבוע האחרון. כאשר אנו יורדים לחקרה של ´בעיה´ אחת, מתגלית תחתה אחרת. וכאשר אנו ´מקלפים´ גם אותה מקליפתה, מתגלה תחתה אחת נוספת. אין לזה סוף. א-ב-ל, כל ´בעיה´ נולדה כבר עם פתרונה. ורק תחושת הנבדלות, תחושת הנפרדות היא זו המתעקשת ש´יש לנו בעיות´וכמו שאמרת, "מתוך הדמיית רצונות נוצרות משמעויות שהינן לרוב חסרות בסיס להווית האדם." ישנו רק דבר אחד שאיני מסכימה עמו:"החיים מעבר למוות הינם מוות מתמשך השווה לקפאון ומתבטה לכל היותר בצפייה בלבד." בעולם האלוהים, אין מוות אין קפאון. יש אושר עילאי, שהוא אנרגיה של הרוח ולא חוויה פיזית, או תחושתית של הגוף L&L TALYA

 

[mga-abir]

טליה

קפאון חושי לפחות. וחווית האושר הנחווית עדיין עלומה מאתנו. בברכה אביר

 

[Tal_Ya_Tal]

אביר היקר../images/Emo42.gif../images/Emo9.gif../images/Emo42.gif

חווית האושר אולי עלומה עדיין לרובינו, אך היא אינה זרה לנו.לפחות אוכל לדבר בשמי. אני חוויתי ´הארה´ בזעיר אנפין. ותחושת האושר העילאי הייתה בלתי נדלית. משהו של הרוח ולא של הגוף, או הנפש. אם כי, זה כמובן היו לזה השלכות גם על הגוף. ישנם מוארים (בלי מרכאות) החיים בהוויה כזאת, את כל חייהם הארציים. וזהו, דרך אגב, הזכרון שכולנו זוכרים ואליו אנו מתגעגעים, כאשר אנו מחפשים את מי לאהוב (או את מי שיאהב אותנו) ´עלי אדמות´ L&L TALYA

 

[mga-abir]

הארות אינן זרות לי (סובייקטיבית)

 

[A Strider In Time]

קיפאון אין-סופי../images/Emo121.gif

שלום

הקיפאון האין-סופי אכן קורה, הוא קורה למעשה כל פעם שאנו מתחברים לצד הרוחני שבנו בצורה מאד שטחית, אנו עוזבים לרגע את הגוף, ולמעשה הגוף נשאר לבד. אני למשל כאשר אני מבצע מדיטציה אני מרגיש את הידיים בזוויות שונות לגמרי מאותה זווית שהן אכן מונחות בה. כאשר בסופו של דבר הנשמה תעזוב את הגוף, הנשמה תהיה משוחררת ותעבור לשלב הבא שלה, אך הגוף לא יעבור הלאה, וכל המחשבות והרצונות והידע הכולל שצברנו במשך חיינו (למשל איך להשקיע במניות ולהצליח) - רובו כנראה ייאבד. מה שיישאר יהיה זיכרונות של רגשות, ודחקים אשר הופעלו, למעשה התמצית עצמה של חיינו תישאר, כמו שהיא נשארת איתנו בכל שלב ושלב. אך לדעתי הנשמה ממשיכה הלאה, והעובדה שאנשים זוכרים את חייהם הקודמים רק מוכיחה זאת, הנשמה ממשיכה הלאה ומגיעה למקומות שאליהם לא אתיימר במכתב זה לדבר עליהם (כי אין טעם כרגע). אך מה קורה לגוף? בסיפור קצר שנקרא "חוות השומנים" של אורסון סקוט קארד יש משהו שהייתי רוצה לקחת,

הסיפור מספר על אדם שכל כמה שנים מגיע למפעל שיבוט, יוצר לעצמו שיבוט חזק ויפה. השיבוט בעל כל הזיכרונות והזכויות יוצא לעולם להתחיל לעשות חיים, בעוד ה"ישן" נשאר במפעל. השאלה היא מה קורה לאותו אדם "ישן"? הרי האדם "החדש" עתה הוא בעצם בעל הזיכרונות, אך אותו אחד שאכן שילם את הכסף והרוויח את העובדה שהוא מגיע למפעל שיבוט ויוצר לעצמו חיים חדשים נשאר עכשיו מאחור... אז יש לאותו "ישן" כמה אפשרויות - הוא יכול להתאבד, הוא יכול לעשות עבודות קשות, אך למעשה הוא כבר לא אותו אדם, הוא סתם "כלי". כך למעשה הגוף נשאר לאחר שהנשמה יוצאת, הזיכרונות, החוויות, הרגשות, הכל נשאר מאחור. אך למעשה התמצית שלנו, החלק בנו שבאמת חשוב יוצא החוצה, ואנו נהיים למעשה האדם "החדש". לכן כאשר אנו מתים, אנו חיים בשתי מישורים: אחד - בעל קיפאון אין-סופי בתוך גוף מת, אשר לא חש דבר ולא יודע דבר לכן אין טעם לדבר עליו. שני - בעל חיות ותמציתיות נצחית, אשר לעולם לא תשתנה. לדעתי להתייחס לקיפאון האין-סופי הוא כמו להתייחס לסצינה הבאה: היום בבוקר לבשתי בגד נכנסתי לתוכו, הייתי בתוכו, הבגד נע, הלך, קנה דברים, אכל ונהנה מהחיים. בסוף היום אחזיר את הבגד לארון, האם הבגד שהוא בעצם אני, ירגיש קיפאון אין-סופי? כך למעשה הנשמה לובשת בגד חדש, לעיתים בגד צבעוני, לעיתים בגד אפור, הכל בהתאם למה שהיא הולכת לעשות ומה שהיא מעוניינת לחוות, אנחנו - הגוף שלנו הוא רק בגד. כמו שטליה אמרה - מגן עלינו מהעולם החיצוני, משמש מין חומה. לכן הקיפאון האין-סופי אינו קיפאון כיוון שהגוף הוא רק חפץ. בברכה A Strider

 

[mga-abir]

סימן השאלה תמיד קיים

 

[אישה וסיפור]

מסכימה לכל מילה ../images/Emo42.gif../images/Emo45.gif../images/Emo39.gif