מה דעתכם

d y s

New member
מה דעתכם

הילד חוזר מהגן ומספר כי ילדים אחרים מכים אותו האם תעודדו אותו להחזיר(בניגוד למדיניות הגננות) או ללכת ולספר לגננות? השאלה מנוסחת לגבי הילד בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד.
 
קודם אפשרות ב', אם חוזר ונשנה אז א'.

מתחילים בנועם, ממשיכים עם קצת פחות נועם.
 

coffee20

New member
אני חושב שלהחזיר

ילד חייב ללמוד לעמוד על שלו, לא תמיד ההורים לייד כדיי לגבות. בכל אופן להסביר שלנהוג כך רק בלית ברירה. אבל לדעתי אין לאסור על הילד להחזיר. אבל אין לי ילדים אז אני לא באמת יודע...
 
חינוך הוא מעל הכל והוא למען ילדך

אני לא נגד שיחזיר וקשה... אבל רק אחרי שמוצא האפיק החברתי - קרי פנייה לראשויות ונסיון לשמור על סדר חברתי. ללמד ילד לקחת את החוק לידיו הוא הפתרון האחרון. שלב אחד בתחתית סולם הפתרונות ויותר טוב (!) מלהפך לקורבן, זה הכל.
 
יובל, להגן על עצמו ברגע התקיפה, זה אני מסכים

אבל אם העניין חוזר ואם מוצו כל האפשרויות עם הרשויות (ז"א הגננות) זה בדיוק הזמן להוציא את הילד מהגן ביחד עם ילדי הורים אחרים שאכפת להם ולפנות למי שממונה על הגננות. כשאנחנו משאירים את הילד ומלמדים אותו להחזיר אנחנו בעצם אומרים לו : המקום לא נעים, אלים, משפיל, אבל תסתדר לבד... אם אנחנו מוציאים אותו משם המסר הוא : א. אנחנו דואגים שיהיה לך טוב ב. המקום אינו ראוי בשבילנו. אגב, זה מנסיון כפול ארבע
 
אני מסכים עם כ ל מה שכתבת, רק מתחבט בשאלה

מה אם המסר: "לא תמיד ניתן / רצוי לברוח. למד להסתדר (גם) לבד ולהגן על שלך ועל עצמך" ... גם זו נקודה למחשבה, אני סבור...
 

d y s

New member
נכון אך בילדים עסקינן

ואין צורך לזרוק ישר למים העמוקים אם אפשר ללמדם לשחות ברדודים.
 

d y s

New member
הבהרה

מהו הגבול התחתון מתי אנו מפסיקים לתת להם להתמודד לבד.והאם ליצירת אוירת גיבוי לילד אין משמעות בבנית אופיו?
 
יש לי שאלה שי

מה הכוונה מניסיון כפול 4? בכל גן (החל מגיל שנה ועד גן חובה) יש גם אלימות בכל בית ספר יסודי יש אלימות. בכל תיכון יש אלימות. אח"כ בצבא, חיים וכו.... לא כ"כ קל להוציא ילד מגן (אני מתייחסת כרגע לגן חובה) גן פרטי אין שום בעיה, אבל בכל גן אתה עלול להתקל בבעיה הזו, ואז מה? תוציא כל פעם את הילד מהמסגרת החברתית בה הוא נמצא? גם לכך יש השלכות...התאקלמות חברתית וכו... האם זה לא מלמד אותו לא להתמודד כאשר נוצרת בעיה מסויימת? יגיע הגיל שבו הוא יהיה גדול והוא לא יצטרך או ירצה שאני אבוא ואחלץ אותו מהמקום בו הוא נמצא. מה אז? האם הוא ילמד לפתח בעצמו את הכישורים האישיים לצאת מאותם מצבים?
 
ליובל, ובייבי,

יובל, הסכמתי איתך שילד צריך להגן על עצמו ברגע שהותקף ולקבל על כך גיבוי מהוריו , לא הסכמתי לגבי ההמשך במידה והתופעה חוזרת. אם התופעה קבועה צריך לדעתי לדאוג לו ולא לשלח אותו ל"זירה" עם הנחיות פעולה. בייבי, כשכתבתי ניסיון כפול 4 כוונתי שיש לי ארבעה ילדים מגיל 6 (תאומים) עד 12 ואני מכיר את הנושא. לא בכל גן יש אלימות ולא בכל בית ספר - זה תלוי במנהלים, בגננות ובמורים, וכמובן במעורבות \ נחישות ההורים. כשגננת או מורה יודעת שלאחר מקרה האלימות הבא של ילד מסויים היא תצטרך להסביר מדוע עשרה הורים הוציאו את הילדים מהגן היא תבחר להתמודד עם הבעייה בכל הכלים שיש לה, ויש לה הרבה. לגבי ההכנה לחיים - ילד בן ארבע לא צריך להתחשל ולהתמודד עם אלימות כהכנה לחיים, יש לו עוד מספיק זמן לזה. הוא צריך להרגיש מוגן בכל שנייה ושנייה ורק עם השנים מעטפת ההורים מצטמצמת והילד \ נער לומד להגן על עצמו. ללמד את הילד להתמודד עם בעייה - התמודדות חכמה כפי שציינתי כאן מלמדת את הילד שיעור נאה לחיים לא פחות מאשר " תרביץ לו בחזרה...". חשבתם על ההרגשה של הילד בן הארבע כשהוא צריך לקום בבוקר, ללכת לגן ולדעת שהקרב הבא הוא רק עניין של זמן ? תשוו את זה להרגשה שלכם אם איזה שהוא איש מבוגר ואלים יאיים ויאמר שהיום הוא יבוא לפגוע בכם, איך ההרגשה ? אתם רגועים, שמחים ? רוצים לפתור את זה באלימות או שיהיה לכם טוב יותר אם המאיים יורחק מהאזור על ידי מי שמונה על כך ?
 
אני מסכימה

לגבי החלק של המעורבות שלנו כהורים, ועל כך שגננת תצטרך לתת הסבר מדוע עשרה הורים הוציאו את ילדיהם מהגן. מהכרות עם לא מעט הורים לילדים, לא כ"כ מהר מוציאים ילדים מהגן. וכמובן שאם המקרה כ"כ חמור, כך כמובן צריך לעשות. אני מאידך עושה הפרדה מאד ברורה עם ילדי: אני לא מעודדת אותם להשתמש בידיים (במקום עם הפה, במקרה של עימות) ולהרביץ. אבל אני כן מלמדת אותם, או מנסה בכל אופן, להגן על עצמם. להגן על עצמם כי זו זכותם הבסיסית!!! וכמובן בלי קשר, אני יכולה כהורה, במקביל לטפל בנושא הבירוקרטי של העניין. אין ספק שאם ילדי יחיו באווירה של פחד בגלל בריון קבוע, שמשתמש באלימות קשה, אני לא אשלח אותם כל בוקר לשדה הקרב.. בברכה
 
תסמונת השולחן הטיפש

כבר כתבתי על כך בעבר כמדומני... ילד קטן נתקל בקצה השולחן ובוכה: בא אבא ומרביץ לשלוחן: "נו נו נו שולחן טיפש" ... לא "נו נונ נו ילד לא זהיר - שולחן פשוט עומד שם. זו חובתך להיזהר"... ככה: כבר מגיל 0 מלמדים אותנו שזו ל א א ש מ ת נ ו אבל חמור מכך: ל א א ח ר י ו ת נ ו ! זה השולחן טיפש... זו הגננת, המורה, המ"כ, הבוס, רוה"מ וכך זה נמשך... כבר אמר מי שעמר: הישועה באה מבפנים ! קטונתי: לי ע ד י י ן (אני מקווה שיהיה בקרוב, ב"ה
) אין ילדים. זו לא חכמה להיות גיבור מבחוץ, אני יודע, אבל אני מנסה לעבור "מכינה בחינוך" מכאלה שאני מחשיב אותם להורים טובים, כבייבי, גיא רפאלי ועוד מס' מ א ו ד מצומצם שעולים אצלי לגמר... אני רואה את האתגר העצום הזה, של לחנך ילד... לתת לו (או למנוע ממנו) כילים שילוו אותו ( או יחסרו לו) כל חיו: אהבה, בטחון בהוריו ובגרעין המשפחתי, אנטלגנציה רגשית, מוסר ועוד... אם זאת אני רוצה להעניק לו (לשון זכר מטעמי נוכות) גם כילים שיבנו אצלו בטחון עצמי, יכולת לקחת אחריות אישית, דחף לפתור ולהתמודד עם בעיות בכוחות עצמו וכיוב'... באיזה גיל, סביבה ותנאים "זורקים למים עמוקים ולבד" ?! ומי מגדיר מה זה "מים עמוקים" או "לבד" ?! אני חושב שזו דילמה שאין לה פתרון אחד... כל ילד, כל הורה וכל סיטואציה הינם שונים... אין חכם כבעל נסיון, אה
?
 
למעלה