דעתי כדלקמן../images/Emo13.gif
נכון להיום, אני חושבת שמבחינתי, עבורי, הדבר הכי מתאים הוא לגור בבתים נפרדים. לא מדברת על נישואים פתוחים, אלא על נשואים שכוללים בתוכם שתי ישויות עצמאיות. לכל בית תהיה עצמאות כלכלית. הבתים יכולים לשכון בסמוך, אך לא מדי סמוך. אני מוצאת שיש כל כך הרבה ויכוחים שחוזרים על עצמם במערכת יחסים וויכוחים אלו יכולים להיעלם כמעט לחלוטין במגורים נפרדים. למרות זאת, גידול הילדים יהיה במשותף. החלטות משותפות וחלוקה שווה בין הבתים. חשוב יהיה לתת לילדים הרגשה טיבעית ונורמלית בצורת החיים הזו, לתת להם בטחון ולתת להם להרגיש את האהבה שקיימת בתא המשפחתי. אני חושבת שאם הייתי חיה כך עם בעלי, חיינו היו נראים אחרת לגמרי. ההתרגשות שליוותה את ראשית יחסינו, היתה נשמרת. נכון, אולי לא באותם עוצמות, אך עדיין, לדעת שהיום בערב נפגשים, אז מתלבשים קצת פחות מרושל מאשר בד"כ, יש את הריגוש במפגש עצמו ואפילו אפשר לא לסיים את הלילה באותה מיטה. בנות, חשבו שלא תצטרכו לריב איתו על הטלויזיה שיש כדורגל, לא תתרגזו שיירדם על הספה, שייעשה את זה בביתו, איתכן הוא ישתדל להיות יותר נחמד. הוא לא ישאיר את מושב האסלה מורם ואתן לא תורידו אותו...הוא יהיה אבא יותר מוצלח כי יהיה חייב להוכיח שהוא סופר אבא, הוא ישקיע יותר בשעות עם הילדים ולא יהיה במבוכה שלא יזהה את הילד בבר-מצוה שלו...ואילו אנו הבנות, נשתדל לא לגדל יערות עד, לא לקטר שהוא לא מוריד את הזבל, לא נתרגז שלא החליף את הנורה שנשרפה. לא נהיה חייבים זה לזה דו"ח הוצאות ולמה קניתי את הנעליים המדהימות האלו. ובכלל, שנעבור ליד "מרי" חנות הנעליים החביבה עלי והוא ישמע את המשפט האלמותי "שיו, איזה נעליים מאממות", יש סיכוי שיקנה אותן... חמודית, שאלת לגבי זוגיות דועכת, לדעתי זו דרך לנסות ולשמר אותה. אם עדיין נשאר ניצוץ....תמיד יש סיכוי להדליק חזרה את האש. נישואים פתוחים זו הדרך הקלה לקבלת הכשר לזיונים מהצד. אני באופן אישי לא הייתי יכולה לחיות כך ושוב, במיוחד עם נשאר ניצוץ.
בנתיים לי יש שאלה ואני סקרנית לדעת מה דעתכם. כשהזוגיות דועכת ויש בעיות ועולה נושא פרידה בין בני הזוג, האם הייתם מציעים חיי נישואין פתוחים
תתייחסו ווקשה גם לטובת הילדים, מה זה יכול לתרום או לא לתרום, איך עשוי להראות תא משפחתי באורח חיים שכזה.
