מצאתי כמה קישורים מתאימים.
חלקם יותר חלקם פחות. והנה הנתונים מאתר משרד הבריאות מהקובץ הבא http://www.health.gov.il/pages/files/mikbriut99.pdf אחוז הנשים במקבלי רשיון רפואה בשנת 1999: בין הרופאים 48% בין רופאי השיניים: 36% סה"כ אחוז הנשים בין כלל הרופאים: 38% אחוז הנשים בין כלל רופאי השיניים: 35% קישורים נוספים: א. על השוביניזם במערכת הבריאות הישראלית http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml;$sessionid$KMK3BJQAABGBDLAUAUCSF3VMCQCQMI5G?itemNo=45423&contrassID=2&subContrassID=11&sbSubContrassID=0&listSrc=Y ב. החלק הרלוונטי ממאמר שהוא קצת ישן (1989) אז לא מיצג עד הספרה האחרונה בנוגע לרפואה. המאמר נמצא כאן http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=3118 והחלק הרלוונטי הוא "הרופאות אין דבר העומד בפני הרצון. אם אין רופאות מנתחות, למשל, סימן שאין רצונן בכך, שכן מי מונע בעדן? נכון? לא נכון. מעבר לעובדה שלרוב אינה ידועה לציבור, שעד לשנת 1967 היתה באוניברסיטה העברית, למשל, מכסה קבועה של נשים שיכלו להתקבל ללימודי רפואה (כ-10 אחוז בלבד!), צפה ועולה בעיה נוספת. מתברר שהרפואה נחלקת כיום למעשה למקצועות נשיים (רפואת ילדים, למשל) ולמקצועות גבריים, שבראשם הנתיחה. כמה רופאות מנתחות התראיינו לאחרונה ב"ניו-יורק טיימס", וסיפרו על דרכן הקשה עד לשולחן הניתוחים. מספר המנתחות בארה"ב עלה בשנים האחרונות, אך הוא עדיין עומד על 8 אחוזים בלבד. יש הרואים בעלייה זו סימן לשידוד מערכות בנושא הגישה לנשים רופאות, אך אחרים ספקנים יותר. הם טוענים, שעדיין מפלים נשים, ולא מאפשרים להן להיכנס לתחומי נתיחה מסוימים כגון נוירוכירורגיה. ד"ר קונסטאנס באטל, רופאת ילדים מוושינגטון, אומרת שנשים רבות מודעות לאפליה נגדן, ומחליטות שלא תוכלנה להתמודד עם התמחות בנתיחה ועם חיי משפחה בעת ובעונה אחת. לפי ממצאי האגודה האמריקנית ללימודי רפואה, ההתמחויות הפופולריות ביותר בקרב הנשים הן רפואה פנימית ורפואת ילדים. הפסיכיאטריה תופסת מקום שלישי, ואחריה הגינקולוגיה. בנתיחה גינקולוגית חלה עלייה משמעותית במספר הנשים בשנים האחרונות, וכיום מגיעות הנשים ל-51 אחוז מכלל המתמחים במקצוע זה. "המחסומים בדרכה של המנתחת הם סמויים," אומרת ד"ר באטל. ראשי צוותות של מתמחים בנתיחה מהססים עדיין אם לקבל נשים לתוכנית ההתמחות. פעמים רבות נשאלות הנשים בריאיון הקבלה אם בכוונתן להינשא וללדת ילדים. תוכנית ההתמחות אינה בנויה כך שתתאים גם לנשים. סטודנטית אמריקנית לרפואה מסיימת את לימודיה בגיל 25. התמחות אורכת בין 5 ל-7 שנים. בתקופה זו על המתמחה לעמוד לשירות בית-החולים כל ערב, נוסף על יום העבודה הרגיל, ודרישות אלה מתנגשות עם הרצון להקים משפחה. ד"ר סוזן סטיוארט, רופאה פנימית מנתחת בעמדת ניהול בכירה, מצביעה על גורם נוסף למיעוט הנשים בין המנתחים: החוסר במודלים לחיקוי. גם ד"ר פרנצ´סקה תומפסון, המנתחת האורטופדית היחידה בבית - החולים שגו היא עובדת, מסכימה שהיעדר הנשים בין המנתחים אינו נובע מחוסר עניין במקצוע. רופאות בוחרות בהתמחויות שאינן ניתוחים, פשוט מפני שזה מה שמצפים מהן, והן מתפשרות. דיבורים גלויי - לב מסוג זה עוד טרם נשמעו בארץ. אנו עדיין בעידן "הכול תלוי באשה עצמה". אך המספרים שליקטתי מדברים בעד עצמם. קרוב לוודאי שהנתונים שלהלן אינם מדויקים לחלוטין אך הם בהחלט מייצגים. עלעול קצר במדריך הטלפון של "דפי זהב" לאזור תל - אביב והמרכז העלה את המספרים הבאים. (שמות שמינם לא היה ברור ושמות פרטיים שפורסמו בראשי-תיבות בלבד לא נכללו - בסך-הכול 20 רופאים/ות.) 189 רופאי ילדים מופיעים ב"דפי זהב". בתחום "הנשי" הזה קרוב למחצית מהרופאים הן נשים (45.5 אחוז). ובכל זאת, שמונת הפרופסורים בתחום זה כולם גברים. התמונה מוקצנת באופן חד כשעוברים לרופאים מנתחים/ות מסוגים שונים. גם כאן נספרו 189 שמות חד - משמעיים. אך כאן שולטים הגברים. הם מהווים 93 אחוז מכלל המנתחים. עדות מסייעת לכך שהנתיחה יוקרתית יותר מרפואת הילדים היא העובדה, שאחוז הפרופסורים בין המנתחים/ות גדול פי 3.5 מאחוז הפרופסורים בקרב רופאי/ות הילדים. כ-15 אחוז מבין הרופאים המנתחים/ות הם פרופסורים (לעומת כ-4 אחוזים רופאי הילדים). כולם גברים. נראה, אם כן, שגם בארץ נחלקת הרפואה לשניים, והנשים מתמחות בתחומים הנחשבים פחות יוקרתיים. מכיוון שעמדות היוקרה הרפואיות שמורות עדיין לגברים, לא הביא אפילו מספרן הרב של נשים בתחומים "הנשיים" לקידומן במערכת. מתוך 103 רופאי ילדים גברים הועלו 8 לדרגת פרופסור, ומתוך 86 רופאות ילדים לא היתה אפילו אחת ראויה לקידום זה? אתמהא. לא רק אפליה בוטה מסבירה את ההבדל בקידום וביוקרה המקצועית של רופאות ורופאים. לבני שני המינים ציפיות שונות מן המקצוע. פרופסור דפנה יזרעאלי מצטטת מחקר שהעלה כי יותר גברים מנשים מבין אלה שפנו לבתי-ספר לרפואה בארה"ב, נמשכו למקצוע בשל היוקרה וההכנסה הגבוהה הכרוכות בו. בארץ מצאה ד"ר אריקה מוסטקי, שנשים אנושיות יותר בגישה הרפואית שלהן. רופאות מפיקות סיפוק בעבודה מעצם העזרה לזולת. רופאים מייחסים לעצמם איכויות הקשורות לפעילות תוקפנית ותחרותית. מכיוון שאחוז הסטודנטיות לרפואה עלה בשנים האחרונות מ-20 אחוז ל-50 אחוז, יש המקווים לשיפור בממסד הרפואי בעתיד בזכות נהירת הנשים למקצוע ("הארץ", 26.8.88)."
