לא לגמרי מדויק
גם לבתי החולים וגם לקופות החולים יש תיק אחוד, וקשר אחד עם השני.
כשאדם עובר בתוך המערכת הרפואית - רפואת גוף כלשונך - האינפורמציה עוברת איתו ולא צריך שום הליך משפטי כזה או אחר, או רשות מאף אחד למעבר. כשאתה הולך לרופא המשפחה והוא פותח את התיק שלך, הוא יכול לראות שגם ביקרת אצל נוירולוג, שרשם לך תרופה X, שהיית אצל אורטופד שרשם לך תרופה Y, ועכשיו כשאתה מבקר אצלו הוא ייקח בחשבון את התרופות שאתה מקבל כבר ולא ירשום לך תרופות סותרות (למשל).
כשאתה באשפוז במחלקת אף אוזן גרון, גם אז קופת החולים שלך יודעת. אחרת אי אפשר היה לאשפז אותך בכלל. מישהו צריך לשלם לבית החולים. סיכום המחלה ומכתב השחרור חשובים לא רק מבחינה מקצועית רפואית אלא מבחינת הכיסוי הביטוחי.
זה בגדול.
אנשים שהולכים לקופת חולים ולבית חולים בעניינים הגופניים שלהם אמורים לדעת שהאינפורמציה בין בית החולים לקופת החולים עוברת. אם לא רוצים שתעבור, שלא ילכו לשירות ציבורי ויקחו על עצמם את הסיכון שכרוך בכך שהרופאים לא יודעים מה יש להם, מה קרה להם, איזה טיפול קיבלו והאם יש לו השלכות גם לגבי הדבר הבא שהם באים בגינו.
וכן, יש קשר בין ההסטוריה של הפרדת התיקים בין בריאות הנפש לבריאות הגוף. אם מלכתחילה היו מחשיבים את בריאות הנפש כמו כל מחלה אחרת שהקופות לוקחות עליה אחריות טיפולית, לא היה כל הבלגן הזה. התיקים היו אחודים, בריאות הנפש הייתה מקבלת מעמד כמו כל תחלואה אחרת, ורופא המשפחה היה יודע אילו תרופות אתה מקבל, איזו אבחנה יש לך והיכן אתה מטופל ובאיזו תדירות. ומדובר בעיקר ברופאי משפחה. כירורג שיושב במרפאה מקצועית ומסיר שומות לא מקבל בכלל הרשאה לראות את התיק כולו.
הקטע הוא שהציבור מודאג משלושה דברים עיקריים
1- שיש ברשומה הרפואית מגילות של הגיגים וכל מיני דברים אישיים שהם סיפרו בתהליך הטיפול הרגשי. וזהו שאין.
2- שהצוות הרפואי שבכלל לא קשור לבריאות הנפש, יושב וקורא תיקים והגיגים בזמנו החופשי סתם כי בא לו. א: אין זמן חופשי ב: אין שם הגיגים ג: אין לו הרשאות
3- שיבולע להם באיזה אופן אם ידעו שהם מטופלים גם בבריאות הנפש. כלומר שמישהו במערכת הבריאות יעשה שימוש זדוני באינפורמציה.
יש במעבר הזה שאלה מוסרית של אוטונומיה מול פטרונות שבכלל עולה בגלל המעמד ההסטורי המופרד של תיקי בריאות הנפש.
- אני לא מתכחשת לבעיה המוסרית, היא שם. בגדול.
- ענייני זדון גם יכולים להיות סביב ניתוח מפרק ירך. כשיש זדון יש זדון בלי קשר לאבחנה.
- לדילמות מוסריות יש נטייה להישאר כאלה שלא מגיעות לפתרון שמשמח את כולם.
כמו כולם אני עוקבת לראות מה יהיה.
גם לבתי החולים וגם לקופות החולים יש תיק אחוד, וקשר אחד עם השני.
כשאדם עובר בתוך המערכת הרפואית - רפואת גוף כלשונך - האינפורמציה עוברת איתו ולא צריך שום הליך משפטי כזה או אחר, או רשות מאף אחד למעבר. כשאתה הולך לרופא המשפחה והוא פותח את התיק שלך, הוא יכול לראות שגם ביקרת אצל נוירולוג, שרשם לך תרופה X, שהיית אצל אורטופד שרשם לך תרופה Y, ועכשיו כשאתה מבקר אצלו הוא ייקח בחשבון את התרופות שאתה מקבל כבר ולא ירשום לך תרופות סותרות (למשל).
כשאתה באשפוז במחלקת אף אוזן גרון, גם אז קופת החולים שלך יודעת. אחרת אי אפשר היה לאשפז אותך בכלל. מישהו צריך לשלם לבית החולים. סיכום המחלה ומכתב השחרור חשובים לא רק מבחינה מקצועית רפואית אלא מבחינת הכיסוי הביטוחי.
זה בגדול.
אנשים שהולכים לקופת חולים ולבית חולים בעניינים הגופניים שלהם אמורים לדעת שהאינפורמציה בין בית החולים לקופת החולים עוברת. אם לא רוצים שתעבור, שלא ילכו לשירות ציבורי ויקחו על עצמם את הסיכון שכרוך בכך שהרופאים לא יודעים מה יש להם, מה קרה להם, איזה טיפול קיבלו והאם יש לו השלכות גם לגבי הדבר הבא שהם באים בגינו.
וכן, יש קשר בין ההסטוריה של הפרדת התיקים בין בריאות הנפש לבריאות הגוף. אם מלכתחילה היו מחשיבים את בריאות הנפש כמו כל מחלה אחרת שהקופות לוקחות עליה אחריות טיפולית, לא היה כל הבלגן הזה. התיקים היו אחודים, בריאות הנפש הייתה מקבלת מעמד כמו כל תחלואה אחרת, ורופא המשפחה היה יודע אילו תרופות אתה מקבל, איזו אבחנה יש לך והיכן אתה מטופל ובאיזו תדירות. ומדובר בעיקר ברופאי משפחה. כירורג שיושב במרפאה מקצועית ומסיר שומות לא מקבל בכלל הרשאה לראות את התיק כולו.
הקטע הוא שהציבור מודאג משלושה דברים עיקריים
1- שיש ברשומה הרפואית מגילות של הגיגים וכל מיני דברים אישיים שהם סיפרו בתהליך הטיפול הרגשי. וזהו שאין.
2- שהצוות הרפואי שבכלל לא קשור לבריאות הנפש, יושב וקורא תיקים והגיגים בזמנו החופשי סתם כי בא לו. א: אין זמן חופשי ב: אין שם הגיגים ג: אין לו הרשאות
3- שיבולע להם באיזה אופן אם ידעו שהם מטופלים גם בבריאות הנפש. כלומר שמישהו במערכת הבריאות יעשה שימוש זדוני באינפורמציה.
יש במעבר הזה שאלה מוסרית של אוטונומיה מול פטרונות שבכלל עולה בגלל המעמד ההסטורי המופרד של תיקי בריאות הנפש.
- אני לא מתכחשת לבעיה המוסרית, היא שם. בגדול.
- ענייני זדון גם יכולים להיות סביב ניתוח מפרק ירך. כשיש זדון יש זדון בלי קשר לאבחנה.
- לדילמות מוסריות יש נטייה להישאר כאלה שלא מגיעות לפתרון שמשמח את כולם.
כמו כולם אני עוקבת לראות מה יהיה.