נזירה בכיף0
New member
מה דעתכם על הפכים?
נושא : מה דעתכם לגבי הפכים?
תאריך : 20/07/12 00:41
מחבר/ת : מאוכזבת
שלום,
נשואה 4 שנים, מכירים חמש וחצי שנים וכרגע הורים לשני ילדים, אמצע (וסוף) שנות העשרים.
אני בחורה שלא משנה עם כחברה/כאישה נשואה תמיד מעודדת וכן מבינה רצון של מישהו אחר.
יש לי בעיה שמאז שהכרתי אותו אני מנסה להתמודד איתה אך לא מצליחה איך לבלוע את הצרה הזו שאני מגדירה כהפכים.
בן זוגי יכול לצאת לאן שרוצה, לאיפה שרוצה - ואני נותנת ברכת דרך ולא מטרידה בכלל בטלפון (רק אם אני מרגישה צורך לשאול משהו דחוף, או אם חשתי דאגות...בקיצור, כמו יחס של אמא לבן/לבת שלה), שיחזור מתי שרוצה ואיך שירצה, וזה מכיוון ואני יודעת שהבן אדם יש לו את החופש שלו לעשות מה שהוא רוצה ולי אין זכות גם כאישה נשואה - למנוע ממנו, לא מאמינה בזה...
אבל....כואב לי משהו, שורף אותי משהו מבפנים, משהו שאומר שאני פראיירית שבגלל מי שאני הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, לצאת מהבית בשליו, בלי לחץ ובלי עצבים/צער...
למה אני מתכוונת?
פשוט הוא ההיפך ממני (לא שאני צריכה אישור, פשוט ההרגשה הזו של פראיירית שורף אותי מבפנים),
לא יכולה ללכת לא משנה לאן/עם מי תמיד טלפון, לא יכולה להגיד ״אני יוצאת ככה וככה״ ופשוט ללכת בלי מטח של שאלות (ממני יש ברכת דרך: ״טוב, סע לאט, ביי״).
אני לא צריכה אישור ממנו, שלא תבינו לא נכון, ואני יכולה להתעלם ולעשות מה שמתחשק לי אם אני רוצה, אבל מה שמציק לי זה למה הוא יכול לצאת ולחזור בסבבה - ואני יוצאת פה הכי מסכנה עם עצבים שיכולים לגרום לי איבוד שליטה אם לו רק אתייחס ואגרר לעצבים (כמו לעזוב, בחברות שהיה מתנהג ככה הייתי קמה והולכת, עכשיו קצת מסובך, אבל אין רגע שאני לא חושבת על זה, שונאת אי הדדיות, רואה את זה בגידה וכן הנאה על חשבון הצד הנוח).
הייתכן שהפכים - משלימים זה את זו? אני חושבת שלא;(
תודה מראש למגיבים
נושא : מה דעתכם לגבי הפכים?
תאריך : 20/07/12 00:41
מחבר/ת : מאוכזבת
שלום,
נשואה 4 שנים, מכירים חמש וחצי שנים וכרגע הורים לשני ילדים, אמצע (וסוף) שנות העשרים.
אני בחורה שלא משנה עם כחברה/כאישה נשואה תמיד מעודדת וכן מבינה רצון של מישהו אחר.
יש לי בעיה שמאז שהכרתי אותו אני מנסה להתמודד איתה אך לא מצליחה איך לבלוע את הצרה הזו שאני מגדירה כהפכים.
בן זוגי יכול לצאת לאן שרוצה, לאיפה שרוצה - ואני נותנת ברכת דרך ולא מטרידה בכלל בטלפון (רק אם אני מרגישה צורך לשאול משהו דחוף, או אם חשתי דאגות...בקיצור, כמו יחס של אמא לבן/לבת שלה), שיחזור מתי שרוצה ואיך שירצה, וזה מכיוון ואני יודעת שהבן אדם יש לו את החופש שלו לעשות מה שהוא רוצה ולי אין זכות גם כאישה נשואה - למנוע ממנו, לא מאמינה בזה...
אבל....כואב לי משהו, שורף אותי משהו מבפנים, משהו שאומר שאני פראיירית שבגלל מי שאני הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, לצאת מהבית בשליו, בלי לחץ ובלי עצבים/צער...
למה אני מתכוונת?
פשוט הוא ההיפך ממני (לא שאני צריכה אישור, פשוט ההרגשה הזו של פראיירית שורף אותי מבפנים),
לא יכולה ללכת לא משנה לאן/עם מי תמיד טלפון, לא יכולה להגיד ״אני יוצאת ככה וככה״ ופשוט ללכת בלי מטח של שאלות (ממני יש ברכת דרך: ״טוב, סע לאט, ביי״).
אני לא צריכה אישור ממנו, שלא תבינו לא נכון, ואני יכולה להתעלם ולעשות מה שמתחשק לי אם אני רוצה, אבל מה שמציק לי זה למה הוא יכול לצאת ולחזור בסבבה - ואני יוצאת פה הכי מסכנה עם עצבים שיכולים לגרום לי איבוד שליטה אם לו רק אתייחס ואגרר לעצבים (כמו לעזוב, בחברות שהיה מתנהג ככה הייתי קמה והולכת, עכשיו קצת מסובך, אבל אין רגע שאני לא חושבת על זה, שונאת אי הדדיות, רואה את זה בגידה וכן הנאה על חשבון הצד הנוח).
הייתכן שהפכים - משלימים זה את זו? אני חושבת שלא;(
תודה מראש למגיבים
