מלונדון הקרירה...תודה על החום השופע
באמת קריר כאן בימים האחרונים, ויותר מזה - מחשיך נורא מוקדם (בסביובות 4) מה משמשרה דיכאון קליל על כולם, ויוצר רצון לרוץ מהר ולתפוס חיבוק....... מכל מקום תודה על החום הישראלי (הגופני, האקלימי, הרגשי.) כמה נקודות: - אני אף פעם לא אומרת מה אני רוצה מקשר - מכיון שבכל קשר אני בנאדם אחר. כל קשר מוציא ממני תכונות אחרות דגשים אחרים עונגים שונים כך שקשה לי לדעת מה אני רוצה לפני שזה קורה..... - ומכיון שכך, יש מקום גם לרבוי קשרים. אינני זוכרת את שמה של זו שהעלתה את עניין שתי החתונות, אבל לדידי, מה שבאמת קורה, זה שבן אדם מוציא מעצמו צדדים שונים בקשרים שונים, ועל כן הקסם שבריבוי..... - יחד עם זאת, בתקופות של חוסר בטחון בסיסי (למשל - אני עכשיו: לבד בלונדון, בלי משפחה, קומץ מועט של חברים,תקופת לימודים בלי עבודה, חיים על מלגה בלבד, וילד קטן.) הן תקופות שבהן דרוש חום ודאגה בסיסיים, ולכן הנטייה שלי בזמן הזה היא לחפש קשרים יותר שלמים וקרובים ומשפחתיים. -לעומת זאת, בתקופות שהייתי על הגובה, עם עבודה מרתקת, בית גדול, ופרנסה בשפע - הצורך שלי היה במישהו שירגש אותי ויעשה לי טוב, לאו דווקא יתמוך בי במובן המשפחתי למשל. ולכן מהמקום שבו אני נמצאת נראה לי שאדם הוא יצור רב פנים עם צרכים ויכולות שונים שנןבעים ממצבו הבסיסי ומן האינטראקציה. - אנשים סרקסטיים וציניים מוציאים ממני הרבה כוח ורצון רע.אנשים רגישים פתוחים ומשתפים, מוציאים ממני את הטוב שבי. לכן אני בדרך כלל מעדיפה יחסים עם אנשים רגישים ופתוחים (גם אם זה אומר שיש להם חולשות אחרות) כי אני אדם יותר רגוע ונעים לעצמי באינטרקציה שכזו. איזה סוג של נועם וכו' - תלוי באדם הספציפי ובואריציה הספציפית שבתוכה אני מגלה אותו. ושוב למשל: בן הזוג האחרון שלי הוא יהודי. גלותי, כמו שאוהבים לקרוא לזה אצלנו. וזה ממש הכריח אותי לבדוק עם עצמי למה כל גלוי מוקצן של אשכנזיות - החל מיידי וכלה בגלרטע, גורם לי לעיקצוצים. ואיפה אני בכלל עם הנקודה הזו. ואיך שומרים על ילד ישראלי בגולה שלא ילך לאיבוד תרבותי.בקיצור - זו היתה האינטראקציה הספציפית שהוציאה ממני המון דברים, כולל גם התסבוכת המשפחתית (המאד יהוית-גלותית????) שבן הזוג שלי הביא איתו........ ובהצלחה - תמיד תזכרי שגם אתה משתנה ומרובת פנים ולכן אי אפשר לדעת מה את רוצה כי תלוי מה תהיה התרכובת והכימיה שמועת על ידי בן הזוג....